מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמִיד חָכָם, הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מֻבְדָל בְּמִדּוֹתָיו מִכָּל שְׁאַר בְּנֵי אָדָם, עַל כֵּן אָמְרוּ, שֶׁאֲפִילוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם מֻזְהָרִים וְאַף לֹא מְכֹעָרִים לִשְׁאַר בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם גְּנַאי לְתַלְמִיד חָכָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק כֵּיצַד מְבָרְכִין (מג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁשָּׁה דְבָרִים גְּנַאי לְתַלְמִיד חָכָם: אַל יֵצֵא לַשּׁוּק כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וְאַל יֵצֵא בְמִנְעָלִים מְטֻלָּאִים וְאַל יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה וְאַל יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק וְאַל יִכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאַל יֵשֵׁב בִּמְסִיבָּה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה.
כשהוא מבושם. שגנאי הוא לת"ח שהחשודים על משכב זכור מבשמין עצמם כדי שיתאוה להם ומנעלים מטולאים בטלאי על גבי טלאי ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא של זנות ואל יספר עם האשה אפילו אשתו שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים (קיד, א): וְאָמַר חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים מְטֻלָאִים וכו'. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדּוֹ חַיָּב מִיתָה, דִּכְתִיב: "כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת" (משלי ח, לו), אַל תִּקְרֵי "מְשַׂנְאַי" אֶלָּא מַשְׂנִיאַי. רָבִינָא אָמַר: רֹבֶד מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַרְבָדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי" (שם ז, טז).
חייב מיתה. שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו: משניאי. שממאסין עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים נמצא זה משניא את התורה: רבד ממש. שכבת זרע לשון מרבדים רבדתי ערשי רפדתיו וקשטתיו בבשמים מינים המכניסים תאוה ותזקק לי ולא פליגי דאמר רבב שומן וחלב בבגד עליון ודאמר רבד שכבת זרע בבגד התחתון רבד אין רבב לא:
וְגַם הִזְהִירוּ, כִּי תַלְמִיד חָכָם לֹא יַחֲזִיק עַצְמוֹ בִפְרִישׁוּת מִבַּחוּץ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא מִבִּפְנִים; וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְהֵא מִן הַצְּבוּעִים הַמַּטְעִים לִבְנֵי אָדָם, בְּאָמְרָם, שֶׁהֵם פְּרוּשִׁים, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְּרוּשִׁים הֵם: פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִּי פָּרוּשׁ קִיזָאִי, פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא, פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִּי, זֶה הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי, אָמַר רַב נַחְמָן: הַמַּקִּיז דָּם לִכְתָלִים. פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא, אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא: דִּמְשֻׁפַּע כִּי מְדוּכְיָא. פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָה, הָא מְעַלְיוּתָה הוּא? אֶלָּא דַּאֲמַר: מַה חוֹבָתִי תוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה. פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, אָמְרֵי לֵיהּ אַבַּיֵּי וְרָבָא לְתַנָא; לָא תִיתְנֵי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן.
מבחוץ. בפני הבריות ולא לשם שמים: מן הצבועים. מראה פנים במעשיו ובמלבושיו כאלו הוא חסיד כאדם מכוער הצובע עצמו לראות יפה: מעשה שכם. שמל שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים: המנקף את רגליו. אינו מרים את רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף את אצבעותיו באבנים: המקיז דם לכתלים. עושה עצמו כעוצם עיניו: דמשפע. הולך כפוף כמדוכיא בוכנא שהוא עשוי כמקבת משופע: פרוש מה חובתי ואעשנה. למדני מה עלי לעשות ואעשנה ומקשה הא מעליותא הוא אם אינו בקי באיסורים ובדקדוקי המצות ובא ללמוד אלא דאמר מה חובתי תו מה עלי לעשות עוד ואעשנה ומראה את עצמו כאלו קיים את הכל: פרוש מאהבה. שהוא פרוש וצדיק מאהבת שכר מצות ולא מאהבת בוראו וכן מיראה של עונשין אלא מה לאדם לעשות מאהבת יוצרו וכאשר צוני ה' אלהי וסוף השכר לבוא: לא תיתני. לא תלמד שלא להיות פרוש מאהבה או מיראה מאהבת שכר ומיראת עונש דזה מותר:
אָמַר רַב נַחְמָן: דִּמְטַמְרָא מְטַמְרָא וְדִמְגַלְיָא מִגַּלְיָא, בֵּי דִינָא רַבָּה לִתְפַּרַע מֵהַנֵּי דְּחַיפֵי גוּנְדֵי. אָמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבֵיתְהוּ: אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִן שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים שֶׁדּוֹמִין לַפְּרוּשִׁין, הָעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִנְחָס.
דמטמרא וכו'. הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולן גלויות והוא יפרע מן המכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין כמתעצבין על חורבן ירושלים ואינן פרושין: גונדי. טלית שחור: אל תתיראי לא מן הפרושין. שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמרינן בקדושין וכשמת היתה אשתו יראה מהם שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הם ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם ולא ממי שאינן פרושין שהם אוהבי אלאמן הצבועים כלומר שאין מראיתם כתולדתם אלא צבועים מבחוץ ואינן תוכם כברם שמעשיהם כמעשה זמרי שהם רשעים ומבקשים שכר ואומרים לבריות לכבדם כפינחס:
גַּם אָמְרוּ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵינָם יְגֵעִים לְהַעֲשִׁיר, אֲבָל שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וְאֵין רוֹדְפִין אַחֲרֵי הַמּוֹתָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת דְּאָגָה אַחַר רִבּוּי נְכָסִים, שֶׁטּוֹב לָהֶם לְרַחֵם עַל כְּלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁחָזַר עַל פַּךְ קָטָן. עַל כֵּן יַעֲצוּ לְתַלְמִיד חָכָם בְּכָל דָּבָר הַמַּרְבֶּה שְׁמִירָה וּבְמִעוּט הוֹצָאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתוֹלִין (קמ, ב): אָמַר רַב: בַּר בֵּי רַב לָא לֵיכוֹל יַרְקָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא לָא בַעֲנִיּוּתָאִי אָכְלִי יַרְקָא וְלָא בַעֲתִירוּתָאִי: בַּעֲנִיּוּתָאִי, מִשּׁוּם דְּגָרִיר, וּבַעֲתִירוּתָאִי, אֲמִינָא: הֵיכָא דְעַיִל יַרְקָא לֵיעוּל בִּשְׂרָא וְכַוְרֵי. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלָא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָּא לָא לִבְצַע בִּיצוּעֵי.
דגריר. שגורר במעיו ומתאוה לאכול יותר כשאוכל הירק חי שלטי"ן בל"א דמאכילין לחם הרבה ואין לו: לא ליבצע ביצועי. לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:
אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מֵעִקָּרָא לָא הֲוָאִי בְצַנְעָא עַד דְּשַׁדָאִי יָדָא בְּכוּלֵי מָאנָא וְאַשְׁכַּחִי בְהוּ כָּל צָרְכִּי. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: הַאי מָאן דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהְמָא דְשַׂעֲרֵי וְאָכִיל נַהְמָא דְחִיטֵי עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תַּשְׁחִית". וַאֲמַר רַב פַּפָּא: הַאי מָאן דְּאֶפְשָׁר לְמִשְׁתֵּי שִׁכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תַּשְׁחִית". וְלֹא הִיא "בַּל תַּשְׁחִית" דְּגוּפֵיהּ עָדִיף. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁחָא נִמְשֵׁי בְמַיָּא דְחַרִיצֵי. וַאֲמַר רַב חִסְדָא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין בִּשְׂרָא לִיזְבוּן אוֹנְקָא, דְּתְלָתָא מִינֵי בִשְׂרָא יִטְעוֹם בֵּיהּ. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב דְּזָבִין כֻּתְנִיתָא לִיזְבוּן מִדְנַהֲר אַבָּא וְנֵיחְוְורֵיהּ כָּל תְּלָתִין יוֹמִין וּמֵמַצֵּי לֵיהּ תְּרֵיסָר יַרְחֵי שַׁתָּא, וַאֲנָא עַרְבָא. מַאי כֻּתְנִיתָא? כֻּתִּינָא נָאָה. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לֵיתוֹב אַצִּיפְתָא חַדֲתָא, דְּמְכַלְיָא מָאנֵיהּ. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב לָא לִישְׁדַר מָאנֵי לְאוֹשְׁפִּיזֵיהּ לְחֵוָורֵי לֵיהּ, מִשּׁוּם דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּלְמָא חָזֵי בֵיהּ מִידֵי וְאָתֵי לְמִגְנְיָא.
מעיקרא. קודם שנתעשרתי לא הוה בצענא פירוש פורסין חתיכות מן הלחם לאכול וכן בברכת המוציא שנותן פרוסה לכולם נקרא בוצע: עד דשדאי ידי בכולי מנא. כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בה פת הרבה הייתי מברך המוציא ליתן לכולן במזומן לאכלם יחד ואם לא מצא די סיפוקו לחם אכל לבדו דצריך ליתן המוציא בעין יפה: דלית ליה משחא. שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא: נמשי. ירחץ ידיו במיא דחריצי הנקוים יחד בחריצי ובנקבי ארעא וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן: אונקא. מן בשר הצואר כלומר דיותר קרוב לצואר בית השחיטה דתלתא מיני בשרא יטעום שלשה מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר: כותניתא. פשתן יקח מדנהר אבא מאותו מקום שפשתנו יפה ונחוורה ויכבוס אותו כל ל' יום ואני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלמה ותסתפק בו שלא יצטרך לקנות חלוק: מאי כותניתא. למה נקרא שמו כיתנא ראוי להושיב בעליה בכת נאה כלומר בין חברים נאים שגם הוא נאה כשלבש בו: אציפתא חדתא. מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים: לאושפיזיה. לפונדקת שלו לא ישלח חלוקו ללבן דלמא חזיא ביה קרי ומגניא עליה:
גַּם בִּרְאוֹתָם, כִּי מוּסַר הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת בִּדְבָרִים בְּשׁוּם דָּבָר – אֶלָּא לְהַכְנִיס שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין הַחֲבֵרִים, הִתִּירוּ לָהֶם לְשַׁנּוֹת בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּדְאָמְרִינָן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵלוּ מְצִיאוֹת (כג, ב): הַנֵּי תְלַת מִילֵי עַבְדֵי רַבָּנָן דִּמְשַׁנּוּ בְּדִבּוּרַייהוּ: בְּמַסֶּכְתָּא, בְּאֻשְׁפִּיזָא וּבְפוּרְיָא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? אָמַר מַר זוּטְרָא: לְאַהֲדוּרֵי לֵיהּ אֲבֵידְתָא בִּטְבִיעוּת עֵינָא; אִי יָדְעִין בֵּיהּ דְּלָא מְשַׁנֵּי אֶלָּא בְּהַנֵי תְלַת – מְהַדְּרִינָן לֵיהּ, וְאִי לָא – לָא מְהַדְּרִינָן לֵיהּ, וְהַזָּהִיר בְּכָל מוּסָר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
במסכתא. פלוני מסודרת בגרסתך או לאו ואף על גב שסדורה היא לו יאמר לו לאו ומדת ענוה היא באושפיזא אם שאלוהו על אושפיזא אם קבלו בסבר פנים יפות יאמר לאו מדה טובה היא כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנים לבוא תמיד עליו ויכלו את ממונו של בעל ביתו ובפוריא שמשת מטתך יאמר לאו מדת צניעות היא ותוספות פירש אין רגילות לשאול לו בכך אלא אם בעל קרי הוא ולא בא לבית המדרש ושאלוהו למה לא בא ישנה ויאמר דבר אחר שאנס לו מלבא: בטביעות עינא. שמכיר אבידתו כשרואה אותו אבל אין לו בה סימן מהדרינן לו אף על פי שמשנה באלו שלשה דברים אם לא מצאו שהיה משנה בדבר אחר אלא באלו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5