לְפִי שֶׁהָאָדָם הוּא עָלוּל לְקַבֵּל מְאוֹרָעוֹת הַמְקָרְבוֹת לוֹ לִידֵי סַכָּנָה, מֵהֶם מִסִּבַּת הַמְשָׁרְתִים וּמֵהֶם מִסִּבַּת כִּשּׁוּף וּמֵהֶם מִצַּד אֶרֶס, עַל כֵּן הִזְהִירוּ בָהֶם רַבּוֹתֵינוּ בִּדְבָרִים הַמַּזִּיקִים. וּלְפִי שֶׁהַמַּיִם הֵם יוֹתֵר עֲלוּלִים לְקַבֵּל טוּמְאָה בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַצְּדָדִים, דִּבְּרוּ בְּהֹוֶה, וְגַם כָּל בֶּן דַּעַת יִלְמַד מִמֶּנּוּ לִדְבָרִים אַחֵרִים.
לפי שהאדם הוא עלול. שטבעו של אדם מוכן להיות ניזוק לפי גופו וסבתו שהוא בשר ודם וניזק על ידי דבר שמזיק לו והוא הגרם והעלול אורזא"ך מל"א: מסבת המשרתים. הם שבע כוכבי לכת המשרתים את העולם שעל ידם יגיע לאדם איזה סבה כפי הוראתם בשימושם וממשלתם וכדמפרש ואזיל: בכל אחד מאלו הצדדים. שאמרו חכמים שמקבל טומאה במים דברו חכמים בדבר הווה שהוא עלול לקבל הטומאה דכתיב אשר יבוא עליו מים יטמא וכן המשרתים לפעמים עלולין להזיק וכישוף וארס שמזיק לאדם שדרכן כך להזיק וצריך האדם לשמור מהן והוא הדין שצריך לשמור עצמו מכל דבר טומאה ומה שמזיק לו ולא דברו חכמים רק באלו אלא שהם רגילין יותר משאר דברים להזיק:
וְכָל הַשְּׁמִירוֹת הָאֵלּוּ הֵם צְרִיכִים לְמִי שֶׁמַּקְפִּיד בָּהֶם וְאֵינוֹ דָבֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַבּוֹטֵחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְחוֹשֵׁק בְּאַהֲבָתוֹ וְדָבֵק בַּעֲבוֹדָתוֹ – חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.
וְעִם כָּל זֶה טוֹב לָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵהַנְּזָקִים הַמְפֻרְסָמִים יוֹתֵר אֶל הָעָם.
וּלְפִי שֶׁאֶחָד מֵאֶלֶף אֵינָן בְּקִיאִים בַּשָּׁעוֹת הַמּוּכָנוֹת לִנְזָקִים לִשְׁמֹר בָּהֶם מִן מִקְרִים הַמַּזִּיקִים, דִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּרֹב, שֶׁהַלֵּילוֹת הֵם מְזֻמָּנוֹת לִתְלָאוֹת וְלִפְגָעִים. וּבַעֲבוּר כִּי לֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת שׁוֹלְטִים בִּתְחִלָּתָם הַכּוֹכָבִים הַמַּזִּיקִין בְּרוֹב, בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת, שַׁבְּתָאִי, וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת – מַאֲדִים, הֵם קְרוֹבִים יוֹתֵר לִנְזָקִים, וְעַל כֵּן דִּבְּרוּ בָהֶם, בְּאָמְרָם בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם לֹא בְלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וְלֹא בְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, וְאִם שָׁתָה דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְאִם צָחֵי מַיָּא, לֵימָא שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם וַהֲדַר לִשְׁתִּי: "קוֹל ה' עַל־הַמָּיִם אֵל־הַכָּבוֹד הִרְעִים וגו' קוֹל־ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים קוֹל־ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ [קוֹל ה' יָחִיל מִדְבַּר וגו'] קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת" (תהלים כט, ג־ט). וְאִי לָא – לֵימָא הָכִי: לוּל שְׁפָן אַנִיגְרוּן אַגִירְדְּפֵי, בֵּי כוֹכְבֵי יָתִיבְנָא בֵי בְּלִיעֵי וּשְׁמֵינֵי. וְאִי לָא – אִי אִיכָּא אִינֵישׁ גַּבֵּיה נִיתְעַרֵיהּ וְנֵימָא לֵיהּ: פְלַנְיָא, צְחֵינָא מַיָּא – וְהָדַר לִישְׁתֵּי. וְאִי לָא – נִיקַשְׁקֵשׁ נַכְתְמָא אַחַצְבָא וְנִישְׁתֵּי. וְאִי לָא – נֵירַק מִינֵיהוּ נֵירַק וַהֲדַר לִישְׁתֵּי.
לא בלילי רבעיות. לא ישתה אדם מים בלא נר ואם צחי שצמא לשתות יאמר מקודם קול ה' על המים וכו' כי בליל רביעית ובליל שבת יש רשות ללילית לשלוט בעולם ובלאו הכי אין עוברין ושבין בליל רביעית משום הכוכב שבתאי שמושל בתחלת ליל ד' תחלת מיעוט המאורות והוא ממונה על חורבן וביטול והשבתת כל דבר וגם הוא משמש בתחלת ליל שבת ולפי שמלאכה אסורה בשבת על כן נתנוהו בשבת דבעת שהוא משמש אין ברכה במעשה ידי אדם לכך הניחו ללילית אותו לילה וליל שבת ואם עושה אדם דבר שהוא סכנה יכולין להזיקו: לול שפן וכו'. לחש הוא: בי בליעי ושמיני. הנה סביבותי אנשים כחושים ושמינים בחרו וקחו לכם והניחוני:
וְגַם אָמְרוּ, שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה מַיִם כְּשֶׁהוּא נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, לְפִי שֶׁמִּזְגּוֹ חַם מְאֹד וִישַׁנֵּהוּ לְהָפְכוֹ וְיַזִּיקֶנּוּ, עַד שֶׁיְּדַבֵּר וִיקָרֵר הֶבֶל פִּיו, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם וּבְמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, פֶּרֶק קַמָּא (יב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם לֹא מִן הַנְּהָרוֹת וְלֹא מִן הַיְּאוֹרִים וְלֹא מִן הָאֲגַמִּים בַּלַּיְלָה, וְאִם שָׁתָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. מַאי סַכָּנָה? סַכָּנַת שַׁבְרִירֵי. וְאִי צָחֵי מַיָּא וְאִיכָּא אִינֵישׁ אַחֲרִינָא בַהֲדֵּיהּ, לֵימָא לֵיהּ: פְּלַנְיָא, צְחִינָא מַיָּא. וְאִי לָא – נֵימָא אִיהוּ לְנַפְשֵׁיהּ: פְּלַנְיָא פְּלַנְיָא, אָמְרָה לִי אִימָא: אִזְדַהַר מִשַׁבְרִירֵי, בְּרִירֵי, רִירֵי, יִרֵי רֵי, דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּכַסֵּי חִיוְרֵי.
ולימא ליה. לאותו שניעור ממשנתו צחינא אני וצריך לשתות מים: ואי לא. שאין עמו מי שישן שם וגם לא ידע לומר הז' קולות מקרקש יכה עם נכתמא הכסוי שעל החצבא הכד ששותה ממנו וישתה: ואי לא. שאין כסוי לכדא ישפוך ממנו מעט מים לארץ ואחר כך ישתה: שברירי. תרגום סנורים שברירי: בכסי חיורי. שד ממונה על כוסות של חרס ולחש הוא שלא יזיקו בעיניו כשישתה:
וְגַם הִזְהִירוּ לָאָדָם מִן הַמַּיִם הַמְּגוּלִין, שֶׁמָּא בָּא נָחָשׁ לִשְׁתוֹתָן וְהֵטִיל בָּהֶם אֶרֶס. וְיֵשׁ אֶרֶס שֶׁהוּא מֵמִית וְיֵשׁ מַלְקֶה, כִּדְאָמְרִין בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, פֶרֶק אֵין מַעֲמִידִין (לא, ב): אָמַר שְׁמוּאֵל: לְכָל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶם אֶרֶס, שֶׁל נָחָשׁ מֵמִית וְשֶׁל שְׁרָצִים מַלְקֶה, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: אִירְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִילְתָא דַהֲוָה אֲמַר אָבוּךְ: הַנֵּי אַרְמָאִי דַּהֲווּ זַוְקָנֵי, מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ גִילוּיָא. וְהָא דְּלָא מַיְיתִי, אַיְידֵי דְּאָכְלֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חָבִיל גּוּפַיְהוּ.
מלקה. מזיקו שנעשה חולה: הני ארמאי. הני עובדי כוכבים ומזלות דהוו זוקני חולי נפוח משום דשתו משקין מגולים ונחשים ושרצים שותין מהם ומטילין בהם ארס וא"ת למה לא מתו משום שאוכלים שקצים ורמשים דחביל גופייהו שמתחמם גופם מהם ומבטל ארס של נחש. חביל חם:
וְגַם יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בְּאֶרֶס הַנָּחָשׁ בֵּין לָזֶה בֵּין לָזֶה, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם (ל, ב): אָמַר רַב סַפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמָאָה: שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֶרֶס הֵן: שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ וְשֶׁל בֵּינוֹנִי מְפַעְפֵּעַ וְשֶׁל זָקֵן צָף. לְמֵימְרָא דְּכַמָּה דְקָשִׁישׁ כָּחִישׁ חֵילֵיהּ, וְהָתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין גְּבוּרָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: דָּג וְנָחָשׁ וַחֲזִיר. כֹּחַ מוֹסִיף, זִיהַרֵיהּ קָלִישׁ. שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ, לְמַאי הִלְכְתָא? לִכְדְתַנְיָא: חָבִית שֶׁנִּתְגַּלְתָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה, לֹא יִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי; מַעֲשֶׂה הָיָה וְשָׁתוּ תִשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ וְשָׁתָה עֲשִׂירִי וָמֵת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, זֶהוּ שׁוֹקֵעַ. וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה לֹא יֹאכַל מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי; מַעֲשֶׂה הָיָה וְאָכְלוּ תִשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ וְאָכַל עֲשִׂירִי וָמֵת. אָמַר רַבִּי יִרְמִיָּה: זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
שוקע. לפי שהנחש בחור וחזק הוא הארס כבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי. בינוני נחש בינוני מפעפע בינתיים מעורב עם המשקה ומבצבץ בכל המשקה: ושל זקן. צף הארס למעלה על המשקין משום שחלוש כח הארס על שהוא זקן: זיהריה. ארס שלו חלוש וקל כשהזקין: לא ישתה ממנה עשירי. שהארס שוקע למטה וישתהו וימות: וכן אבטיח. וכל מיניו כמו קשואים כגון קירבי"ש או מלונ"י בל"א כשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה בתוכה והארס שוקע בה: זהו שוקע. שהארס היה שוקע למטה שהיה מנחש בחור שמעינן מרב ספרא טובא ראשון לא ישתה משקין מגולין שמא נחש זקן שתה וצף הארס למעלה אמצעי שמא נחש בינוני היה ומפעפע הארס והעשירי לא ישתה שמא נחש בחור שתה:
תָּנוּ רַבָּנָן: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט וְלֹא יְרַבֵּץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן אֶת בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בְּהֵמַת חֲבֵרוֹ וְלֹא יִטֹּל מֵהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִרְטָא אָסוּר וְשֶׁאֵין בּוֹ סִרְטָא מוּתָר. אֲחֵרִים הַיְנוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיהוּ: גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל וְרוֹמְנֵי דְאַפֵּי.
לא ישפכם ברשות הרבים. שמא יעבור עליו אדם יחף ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה: ולא ירביץ. להשכיב את העפר והאבק כשמכבדין הבית שלא יעלה: סירטא. סדקין וחריצין בבשרו ואז הארס נכנס לשם ומעכב בו ואינו נופל מהר ומנקב בבשר: היינו תנא קמא. דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים בפנים: רומני דאפי. גובה פניו אשר אצל העין ואין שם סדק ולאחרים שרי:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (ל, א): רַב לָא שָׁתֵי מַיָּא מִבֵּי אַרְמָאָה, אָמַר: לָא זְהִירִי אַגִּילוּיָא. אֲבָל מִבֵּי אַרְמַלְתָּא שָׁתֵי, אָמַר: סִידְרָא דְגַבְרָא נְקִיטָה. שְׁמוּאֵל לָא שָׁתֵי מַיָּא מִבֵּי אַרְמַלְתָּא, דְלֵית לָהּ אֵימָתָא דְגַבְרָא וְלָא מִיכְסָא מַיָּא, אֲבָל מִבֵּי אַרְמָאָה שָׁתֵי. וְאִידָךְ לָא שָׁתֵי מַיָּא לָא מִבֵּי אַרְמָאָה וְלָא מֵאַרְמַלְתָּא.
סידרא. סדר ומנהג בעלה שהיה משתמר מגילוי נקטה גם היא להשמר מגילוי על כן מארמלתא ישראל שתי ואף על גב דלא בקיאי בהלכות גילוי למדה מנהג בעלה: מבי. תולעים ועכביש:
וְגַם כֵּן אָמְרִינָן הָתָם בְּיַיִן דִּבְרֵי גִלּוּי וּבְמַשְׁקִין אַחֵרִים. וְאַף־עַל־גַּב דְּבִזְמַן הַזֶּה אֵין מְצוּיִין בֵּינֵינוּ נְחָשִׁים, הַזָּהִיר בְּגִלּוּי בּוֹרֵחַ עַצְמוֹ מִן הַסַּכָּנוֹת.
בורח עצמו. שיש שאר דברים שמזיקין כגון לא ישאב וישתה משום דממהר וזורק בפיו ואינו בודק אבל בשתי ידיו יכול לעכבו בידו ויעיין:
וְגַם אָמְרוּ, שֶׁהַמַּיִם פּוֹשְׁרִים, חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ, שֶׁמַּזִּיקִין לַגּוּף, כִּדְאָמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת חוּלִין, פֶּרֶק כִּסּוּי הַדָּם (פד, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כַּסָּא דַחֲרָשִׁין וְלָא כַסָּא דְפוֹשְׁרִין. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, אֲבָל בִּכְלֵי חֶרֶס לֵית לָן בָּהּ. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא שָׁדָא בְהוּ צִיבָא, אֲבָל שָׁדָא בְהוּ צִיבָא לֵית לָן בָּהּ. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא שָׁנֵיץ, אֲבָל שָׁנֵיץ לֵית לָן בָּהּ.
כסא דפושרין. שרעים הם לגוף:
וְגַם אָמְרוּ, שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם מִלִּשְׁתּוֹת עֲלוּקָה בַמַּיִם, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם לֹא מִן הַנְּהָרוֹת וְלֹא מִן הַיְּאוֹרִים וְלֹא מִן הָאֲגַמִּים, לֹא בְּפִיו בְּיָדוֹ אַחַת, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. מַאי סַכָּנָה? סַכָּנַת עֲלוּקָה. מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא, דַּאֲמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַבּוֹלֵעַ נִימָא שֶׁל מַיִם מְחַמִּין לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת וכו'.
לא בפיו. שיניח פיו במים וישתה אז בידו אחת ארמאה שתי. דמכסין המים שלא יפול שם פסולת: סכנת עלוקה. שלא יבלע עלוקה שרץ שבמים והם שמוצצין דם מן אדם ובהמה לרפואה איג"ל בל"א ונקרא גם כן נימא: מחמין לו. מים חמין בשבת לרפואה דסכנת נפשות הוא:
וְגַם הִזְהִירוּ עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל זוּגוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה, דְּגָרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קט, ב) עַל מִשְׁנַת "וְלֹא יִפְחְתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן": אֶפְשָׁר דִּמְתַקְנֵי רַבָּנָן מִידֵי דְּאָתוּ לִידֵי סַכַּנְתָּא, וְהָתַנְיָא לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי וְלֹא יִשְׁתֶּה תְרֵי וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי וְלֹא יְקַנַּח תְּרֵי? אָמַר רַב נַחְמָן: אָמַר קְרָא: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה"' (שמות יב, מב), לָיְלָה הַמְשֻׁמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין. רָבִינָא אָמַר: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִצְטָרֵף לְטוֹבָה וְאֵין מִצְטָרֵף לְרָעָה. רָבָא אָמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִצְוָה בִפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. "וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי", נִמְלַךְ הוּא? אָמַר אַבַּיֵּי: הָכֵי קָאָמַר: לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי וְיַעֲשֶׂה צְרָכָיו, וְלֹא יִשְׁתֶּה תְרֵי וְיַעֲשֶׂה צְרָכָיו, דִּילְמָא חָלִישׁ וּמִתְרַע.
אפשר דמתקני רבנן. ארבע כוסות שהן זוגות דאתי בהו לידי סכנה ואף על גב דלמ"ד ד' אין בהם זוגות אלא בתרי לענין כשפים מיהא חיישינן: לא יאכל אדם תרי. חתיכות ולא ישתה תרי כוסות זה אחר זה מיד דכל תרי קשה לכשפים וכן לא יעשה אדם צרכיו תרי תשמיש שני פעמים מיד זה אחר זה ולא יקנח תרי כשיקנח עצמו לא יקנח תרי פעמים אלא אחד או שלשה והכל משום זוגות: כוס של ברכה. שהוא שלישי אינו מצטרף השלישי של ברכת המזון שאינו ניזוק: מצוה בפני עצמו הוא. ואין מצטרפין זה לזה: נמלך הוא. דתשמיש ראשון גמרה ביאתו ובטל תאותו ואין מצטרפין לזוגות נמלך עצה ומחשבה אחרת בא לו עתה לבעול שלא היה בדעתו בשעת בעילתו ראשונה: הכי קאמר לא יאכל תרי ויעשה צרכיו. אפילו פעם אחת כלומר אדם שאכל או שתה זוגות יזהר בעצמו שלא ישמש מטתו אחרי כן עד זמן מרובה דלמא חליש מחמת תשמיש ואיידי דבזוגות קאי מיתרע מזליה:
תָּנוּ רַבָּנָן: הַשּׁוֹתֶה כִפְלַיִם דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמר רַב יְהוּדָה: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹּא רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק, אֲבָל רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אָמַר רַב אַשֵּׁי: חֲזִינָא לֵיהּ לְרַב חֲנִינָא בַּר בֵּיבַי, דְכָל כַּסָּא וְכַסָּא חָזֵי אַפֵּי שׁוּקָא. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּבֵיתוֹ לָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: לִישָׁן כְּלָצֵאת לְדֶרֶךְ דָּמֵי. וּבְבֵיתוֹ לָא? וְהָא רָבָא מָנֵי כְשׁוּרֵי; וְאַבַּיֵּי כִּי הֲוָה שָׁתֵי חַד כַּסָּא הֲוָה מִנְקְטָא לֵיהּ אִמֵּיהּ תְּרֵי כַסֵּי בִּתְרֵי יָדֵיהּ; וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כִּי הֲוָה שָׁאתֵי חַד כַּסָּא הֲוָה מִנְקַט לֵיהּ שַׁמָּעֵיהּ תְּרֵי כַסֵּי בִּתְרֵי יָדֵי? אָדָם חָשׁוּב שָׁאנִי.
כפלים. היינו זוגות דמו בראשו דהוא מסכן עצמו לבא לידי נזק ועון מיתתו על ראשו מוטל דהוא המית את עצמו והוא שלא ראה פני השוק בין כוס לכוס שלא הלך משם לחוץ: דכל כסא וכסא. בין כל כוס וכוס שהיה שותה היה יוצא לחוץ: ולא אמרן. דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה: ובביתו לא. אמרן שיש סכנה בזוגות אם נשאר בבית ואינו יוצא לדרך: והא רבא מני כשורי. כששתה כוס זה מסתכל בקורה זו וכששותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות ובכל פעם ופעם עושה כן אף על פי שאינו יוצא לדרך: אביי כי הוה שתי חד כסא מנקטא ליה אמיה תרי כסי. דהוי להו תלתא ולכך מזמנין אותן ביחד שלא יבא הדבר לידי שכחה ויעמוד בזוגות וכן עשה העבד לרב נחמן ואם דאביי היא מניקתיה דעברתו אמיה מת אביו ילדתו אמו מתה אמו וההיא אם מרבייתיה הואי בקדושין: אדם חשוב שאני. דמסרו שדים נפשייהו לאזוקי:
אָמַר עוּלָא: עֲשָׂרָה כוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. עוּלָא לְטַעֲמֵיהּ דַּאֲמַר עוּלָא וְאָמְרֵי לָהּ בְּמַתְנִיתָא תָּאנָא: עֲשָׂרָה כוֹסוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים בְּבֵית הָאָבֵל, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךָ יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת, אֶפְשָׁר דִּמְתַקְנֵי רַבָּנָן מִלְתָא דְאָתִי בָהּ לִידֵי סַכָּנָה? אֲבָל תַּמְנַיָּא חַיְשִׁינָן. רַב חַסְדָּא וְרַבָּה, דְּאָמְרֵי תַּרְוַיהוּ: "שָׁלוֹם" לְרָעָה אֵין מִצְטָרֵף. אֲבָל שִׁיתָא חַיְשִׁינָן. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף, דְּאָמְרֵי תַּרְוַיהוּ: "וִיחֻנֶּךָּ" לְרָעָה אֵין מִצְטָרֵף. אֲבָל אַרְבַּע חַיְשִׁינָן. אַבַּיֵּי וְרָבָא, דְּאָמְרֵי תַּרְוַיהוּ: "וְיִשְׁמְרֶךָ" לְרָעָה אֵין מִצְטָרֵף. וְאַזְדָא רָבָא לְטַעַמֵיהּ, דְּרָבָא אַפְקִינְהוּ לְרַבָּנָן אֲזוּגֵי. וְאַף־עַל־גַּב דְּאִתְּזַק רָבָא בַּר לִיוַאי, לָאו מִשּׁוּם הָכֵי הֲוָה אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאוֹתְבֵי לְרָבָא בְּפִרְקֵיהּ.
עשרה. כוסות אין בהם משום זוגות וכל שכן טפי: שלום. תיבה שביעית היא דכתיב ישא ה' וגו' לטובה מצטרף אם שתה ששה ושתה אחר כך השביעית מצטרף לבטל הזוגות אבל לא לרעה אם שתה כוס שמיני אין שביעי מצטרף על השמיני להזיק וסברא הוא כיון שברכן בשלום שהוא תיבה שביעית אין שום היזק בעולם: רבה ורב יוסף. כמו שהיו הדורות זו אחר זו היו מקילין בזוגות והולכין ופוחתין. ויחונך כמו שלום והוא כוס החמישי מצטרף לטובה ולא לרעה: וישמרך. היינו תיבה השלישית: אפקינהו לרבנן בארבע. כוסות פעמים הרבה כשהיו נפטרין ממנו היו משקין אותן ויש פעמים שלא היו משקין אלא ארבע פעמים ונפטרין: דאיתזק רבא בר ליואי. אחד מהרבנים של רבא לאו דאיתזק משום זוגות אלא משום דאותביה בפרקא שהיה רגיל להקשות לו בדרשה וביישו ברבים לרבא כשהיה רבא דורש להם:
אָמַר רַב יוֹסֵף: אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְשֵׁידֵי מְמֻנֶּה אֲזוּגֵי וּמַלְכָּא לָא אִקְרֵי מַזִּיק. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: אַדְרַבָּה, מַלְכָּא רַתְחָן הוּא, רְשׁוּתָא בְיָדֵיהּ כָּל מַאי דְבָעֵי עָבֵיד.
לא איקרי מזיק. אין רגיל בכך דגנאי הוא לו ולא חיישינן לזוגות:
אָמַר רַב פַּפָּא: אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא: אַתְּרֵי קַטְלִינָן, אֲאַרְבַּע קָא מַזְקִינָן; אַתְּרֵי – בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, אֲאַרְבַּע – בְּשׁוֹגֵג לָא בְּמֵזִיד אֵין. וְאִי אִשְׁתְּלֵי וְנָפֵיק, נִנְקוֹט זִיקְפָא דִימִינֵיהּ בְּיָדָא דְּשְׂמָאלֵיהּ וְזִיקְפָא דִשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דִיַמִּינֵיהּ וְנֵימָא הָכֵי: אַתּוּן וַאֲנָא הָא תְלָתָא. וְאִי שָׁמַע קָלָא דַּאֲמַר הָא אַרְבָּעָה, נֵימָא אִיהוּ: וַאֲנָא חֲמִשָּׁא. אִי שָׁמַע קָלָא דַּאֲמַר "אֲנָא שִׁית", נֵימָא אִיהוּ: וַאֲנָּא שִׁבְעָה. הֲוָה עוּבְדָא עַד מֵאָה וְחַד אִיפְקַע שֵׁידָא.
אתרי. כוסות קטלינן משום זוגות: ואי אישתלי. ששכח ששתה זוגות ויצא לחוץ מאי תקנתיה: ואי שמע קול. אדם או אשה דאמר ד' נימא איהו ה' שלא יעמוד בזוגות: עד מאה וחד. שהיה השד מונה זוגות והוא היה מוסיף אחת שלא לעמוד בזוגות עד שפקע שידא מרוב צער:
אָמַר אֲמֵימַר: אָמְרָה לִי רֵישִׁתְינְהוּ דְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת (פרוש גבירתן): הַאי מָאן דְּפָגַע בְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת לֵימָא לְהוּ הָכֵי: חָרֵי חַמִּימֵי בְּדִיקוּלֵי חֲדְתֵּי בָּזְעוּ לְפוּמֵיכוּ, נָשֵׁי חָרִישָׁאתָא קְרַח קָרְחַיכוּ וּפָרַח פְּרָחַיכוּ וְאִיבְצַר תַּבְלוּנַיכוּ, אַפְרְחָה זִיקָא לְמוּרַקיָא חַדְתָּא דְנַקְטִיתוּ, נָשֵׁי חָרִישָׁאתָא; אֶדְחַנָּנִי וְחַנְנְכִי לָא אַתֵּיתִי לְגוֹ, הַשְׁתָּא דְּאַתֵּיתֵי לְגוֹ קַרְחָנִי וְחַנְנָכִי.
רישתינהו דנשים מכשפות. השולטת עליהן ומלמדתן אמרה לן דבר זה: חרי חמימי בדיקולי חדתי בזעו. צואה חמה בדיקולי בסלים קרועים ומנוקבים לפומייכו נשי חרשייתא יזדמנו לפיכם נשים כשפניות: קרח קרחיכו. יהי רצון שיתמרטו שערות שלכן אותם שאתם מכשפין בהם ופרח פרחייכו ישא הרוח אותן פירורי לחם שאתם מכשפות בהן ואיבדר תלבונייכו יהו מפוזרין תבלין שלכם פרחי זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו ישא הרוח אותו כרכום חדש שאתן אוחזות בידכן לכשף בו: אדחנני וחננכי לא אתיתי לגו. כל זמן שחסו עלי מן השמים ואני חסתי על עצמי ואתן חסתן עלי לא באתי ביניכם השתא דאתיתי לגו קרחנני וחננכי הואיל ובאתי ביניכם יודע אני שנקררו עלי רחמיכם וגם רחמי נתקררו שלא חסתי על עצמי:
בְּמַעֲרָבָא לָא קָפְדֵי אַזוּגֵי. בִּנְהַרְדְּעָא קָפְדֵי אַזּוּגֵי. רַב דִּימֵי מִנְהַרְדָּעָא קָפֵיד אֲפִילוּ אֲרִישְׁמָא דַחֲבִיתָא הֲוָה עוּבְדָא וּפָקַע חֲבִיתָא. כְּלָלָא דְמִלְתָא: כָּל דְּקָפֵיד קָפְדֵי בְהַדֵיהּ וְכָל דְּלָא קָפֵיד לָא קָפְדֵי בְהַדֵיהּ.
קפיד אפילו ארישמא דחביתא. כשמוכרין יין חוקקין פגימות על החבית למספר האיפות לדעת כמה מכר וקפיד עלייהו שלא יצאו ויניחם בזוגות והוי עובדא שפעם אחת יצאו והניחו החבית ברשימת זוגות ופקע החבית שהשד שבר אותו והיה לו רשות בו: כל דקפיד. יותר מדאי קפדי בהדיה השדים להזיקו אם עבר פעם אחת ודלא קפיד כל כך לא קפדי בהדיה להזיק ומיהו למיחש מבעי אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה דאי תימא דלא קפדי בהדיה כלל אם כן זוגות למה לי להזכיר בגמרא כך היה להם לחכמים לומר לא יזהר אדם בזוגות דלא ליקפדו בהדיה:
כִּי אָתָא רַב דִּימֵי אָמַר: שְׁתֵּי בֵיצִים וּשְׁתֵּי אֱגוֹזִים וּשְׁתֵּי קִשּׁוּאִים וְדָבָר אַחֵר הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְלָא הֲווּ יָדְעֵי רַבָּנָן מַאי דָּבָר אַחֵר וְגָזְרוּ רַבָּנָן בְּכָל מִילֵי מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. וְהָא דַאֲמָרָן: עֲשָׂרָה, תְּמַנְיָא, שִׁיתָא וְאַרְבָּעָה לֵית בְּהוּ מִשּׁוּם זוּגוֹת, לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּמָקוֹם דְּלֵיכָא לְמֵיחַשׁ בִּכְשָׁפִים, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָא לְמֵיחַשׁ בִּכְשָׁפִים אֲפִילוּ טוּבָא חַיְשִׁינָן. הַהוּא דְגִרְשָׁהּ לִדְבֵיתְהוּ. אָזְלָה וְאִינְסְבָא לְהַהוּא חֶנְוָנָא דַּהֲוָה רָגִיל לְמִישְׁתֵּי חַמְרָא גַבֵּיהּ. כָּל יוֹמָא הֲוָה עָבְדָה לֵיהּ כְּשָׁפִים וְלָא הֲוָה מְהַנְיָא, מִשּׁוּם דַּהֲוָה מִזְדַהֵר מִזּוּגֵי. כָּל יוֹמָא הֲוָה שָׁתֵי מִדִּידֵיהּ, הַהוּא יוֹמָא אַשְׁקִיתֵיהּ מִדִּידָהּ. עַד שִׁיתְסַר הֲוָה צַיִל וְאִזְדַּהוּרֵי, מִכָּאן וָאֵילָךְ לָא הֲוָה יָכֵיל לְאִיזְדַהוּרֵי נַפְשֵׁיהּ וְאַפִּיקְתֵּיהּ בְּזוּגֵיהּ בְּשׁוּקָא. חָזְיָא הַהוּא טַיְּיעָא, גַּיִּס בֵּיהּ. אָמַר: חֲזוּ גַבְרָא קָטִיל דְּאָזֵיל. אָזַל פָּגַע בְּדִקְלָא, חָבְקֵיהּ. צָוָוא דִקְלָא וּפָקַע גַּבְרָא.
ודבר אחר. עדיין יש פרי אחר שמקפידין בזוגותיו הלכה למשה מסיני דמזקי: בכשפים. שאין שם נשים כשפניות אבל יש שם כישוף ניזוק בכישוף אף על גב דשדים אין מזיקין אותו בזוגות הן מזיקין אותו בכישוף: הוה עבדה. האשה שגרשה מיניה: עד שיתסר. היה יכול להזהר שלא ישתה זוגות וכששתה יותר היה שכור ולא היה נזהר ושתה זוגות ועשתה האשה לו כישוף והוציאתו בזוגות ששתה ואז היתה עושה לו כישוף: גיס ביה. פגע בו והבין שימות על ידי הכישוף ואזל האיש וחבק לדקל מתוך חולי ודאגה נסמך עליו צווח הדקל מחמת הכישוף והוא פקע האיש מת ופקע:
אָמַר רַב עֲוִירָא: קְעָרוֹת וְכִכָּרוֹת וְכוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. כְּלָלָא דְמִילְתָא: גְּמָרוֹ בְּיַד אָדָם לָא חַיְשִׁינָן, בִּידֵי שָׁמַיִם חַיְשִׁינָן. חֲנוּת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם זוּגוֹת. נִמְלָךְ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. אוֹרַח אֵין בּוֹ מִשּׁוּם זוּגוֹת. אִשָּׁה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם זוּגוֹת. וְאִי אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא חַיְשִׁינָן.
קערות. אם אכל שתי קערות תבשיל וככרות שתי לחם שהם שלמים: בידי שמים חיישינן. דההוא דבר אחר דאמרינן לעיל דגזרו בשבילו כל זוגות גמרו בידי שמים הוי דהיינו פירות וכל דדמי ליה דקבלה הלכה למשה מסיני הוא חיישינן אבל אותן זוגות שלמדו החכמים לא חיישינן ביה: חנות אין בה משום זוגות. אם שתה בשתי חניות לא אמרינן כשני כוסות דמי לשון אחר ועיקר חנות השותה בו זוגות לא קפדי מזיקין עליה דלאו קביעות היא וההיא עובדא דלעיל דההוא גברא דשתה בחנות כשפים שאני שעשתה לו כשפים גרושתו: אורח אין בו משום זוגות. דאינו יודע אם ישקוהו עוד הלכך נמלך הוא: אשה. שאינה חשובה כאורח דמיא דאינה קבועה לשתות:
וַאֲמְרִינָן הָתָם: דְּכֻלֵּי עָלְמָא, תְּרֵי מֵקַמֵּי תַכָּא וְחַד בָּתַר תַּכָּא לָא מִצְטַרְפֵי, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי.
תרי מקמי תכא. אם שתה תרי כוסות על השלחן וכוס אחד אחר השלחן לא מצטרפים משום מעשה דרבה בר נחמני בבבא מציעא בהשוכר את הפועלים דשתה שליח דקיסר תרי כוסות וניזוק ואמר רבה בר נחמני לאהדורי תכא לפניו וישתה עוד אחד דאי חד דבתר תכא מצטרף לתרי דתכא לושקינהו כוס שלישי בתר תכא בלא אהדורי תכא:
וְגַם אָמְרוּ: שֶׁלֹּא יַצְנִיעַ אָדָם אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין תַּחַת הַמִּטָּה, וַאֲפִילוּ מְחֻפִּין בִּכְלֵי בַּרְזֶל רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. וְ"שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".
אוכלין ומשקין תחת המטה. שאדם ישן בה: שומר פיו ולשונו. מלאכול ולשתות דברים כאלה שומר מצרות נפשו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5