הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ נִבֵּא עַל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, שֶׁעָתִיד לְהַגְלוֹתָם בַּעֲוֹנָם עַל יְדֵי סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. וּלְבַסּוֹף נֶעֱנַשׁ, לְפִי שֶׁחָשַׁב לִשְׁלֹחַ יָדוֹ עַל יְרוּשָׁלַיִם. וּזְכוּתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֵגֵן עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַםִ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צד, ב): וְכִי מֵאַחַר שֶׁבִּרְשׁוּת אָזַל מַאי טַעְמָא אִעָנַשׁ? כִּי אִינְבֵּי אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִינְבֵּי וְאִיהוּ יָהִיב דַּעְתֵּיהּ אַכּוּלֵיהּ יְרוּשָׁלַיִם, כְּדִכְתִיב: "כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד" וגו' (ישעיה ח, כג). מַאי "כִּי לֹא מוּעָף" וגו'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹסְרִים עַם עָיֵף לַתּוֹרָה בְּיַד שֶׁמֵּצִיק לוֹ. מַאי "כָּעֵת הָרִאשׁוֹן"? לֹא כָרִאשׁוֹנִים שֶׁהֵקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹל תּוֹרָה – אַחֲרוֹנִים הִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עוֹל תּוֹרָה, רְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס. מַאי "דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (שם)? כְּדוֹרְכֵי הַיָּם וְעוֹבְרֵי הַיַּרְדֵּן. מַאי "גְּלִיל הַגּוֹיִם" (שם)? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רָשָׁע: אִם אַתָּה חוֹזֵר בְּךָ מוּטָב, וְאִם לָאו אֲנִי אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ גְּלִיל הַגּוֹיִים.
וכי מאחר שברשות הלך. שהנביא נתנבא עליו שילך סנחריב להשחית ארץ ישראל ולמה נענש שמלאך בא והרג כל עמו וא"ת שנענש על שחרף. היה לו להענישו אחר שכבש ירושלים שהרי נגזר שיתן ירושלים בידו כמו שהנביא היה מתנבא וכמו שאמר ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה: כי לא מועף לאשר מוצק לה. לא ניבא הנביא עליו להחריב ירושלים ולא נמסר חזקיה ועמו ביד סנחריב המציק לו בעבור שהם עפים בתורה לשון עוף הפורח שעפים ללמוד בתורה או לשון עיף שמיעפים עצמם על ידי לימוד התורה ופלפוליה: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו' לא כראשונים. עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים עמו של חזקיה הכבידו עליהם עול תורה והיינו דכתיב והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים ראוין הללו לעשות להם נס כיוצאי מצרים שעברו את הים וכדורכי הירדן: אם אתה חוזר בך. סנחריב מוטב ואם לאו שיצור על ירושלים אעשה אותו גליל הגוים שיתגלגל בחרפה בכל הגוים לשון אחר גליל לשון גללים:
בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב לב, א): "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל־ הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו". הַאי דִּישְׁנָא לְהַאי פַּרְדִישְׁנָא? אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת, מַאי אֲחַר? אָמַר רָבִינָא: לְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִי אֲמִינָא לְחִזְקִיָּה דְּמַיְתִינָא לֵיהּ לְסַנְחֵרִיב וּמְסַרְנָא לֵיהּ בְּיָדָךְ, אָמַר: לָא אִיהוּ בָּעִינָא וְלָא בִּיעֲתוּתָא בָּעִינָא; מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע, דְּמַיְתִינָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיְתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ" (ישעיה יד, כד־כה), מַאי "וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ"? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְנֵי־שָׁמֶן" (שם י, כז). אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מְחַבֵּל עוּלוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵי מִדְרָשׁוֹת. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ; מִגְּבַת וְעַד אַנְטִפַּטְרַס וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הָיוּ בְקִיאִין בְּהִלְכוֹת טְהָרוֹת. וְעַל הַדּוֹר הַהוּא הוּא אוֹמֵר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה" (שם ז, כג), אַף־עַל־גַּב דְּאֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף – לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה.
אחר הדברים והאמת האלה. השתא משמע אמת שהיה בחזקיהו שהיו עסוקין בתורה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים ויאמר לבקעם: דישנא. דורון: פרדישנא. אדון זה וכי מפני שהאמת בחזקיה בא עליו סנחריב: אמר רבינא. מאי אחר הדברים והאמת אחר שקפץ הקב"ה ונשבע להביא סנחריב והיינו אמת שחותמו וקיומו אמת: יעשה אבוס. שיהו כלם פגרים ויאכילו סוסיהם ובהמתם בתוך עצמות הפגרים כעין אבוס: יסור סובלו. של סנחריב ועבודתו מעל שכמך: מגבת ועד אנטיפטרס. מקומות שבסוף התחומים: אף על גב דאלף גפן באלף כסף. שהן יקרים שאין להם רוב כרמים אפילו הכי לשמיר ולשית יהיה שמניחין אותן לאיבוד ומביירות אותן והיו עוסקין בתורה:
"וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ" (שם לג, ד) אָמַר לָהֶם: צְבוּ וְאִסְפוּ שְׁלַלְכֶם. אָמְרוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ אוֹ לְחַלֵּק? אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: כְּאֹסֶף הֶחָסִיל, מָה אֲסִיפַת זֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ אַף שְׁלַלְכֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעֹרָב בּוֹ? אָמַר לָהֶם: "כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ", מַה גֵּבִים הַלָּלוּ מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לִטָהֳרָה, כָּךְ מָמוֹן שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנָפַל לְיַד סַנְחֵרִיב נִטְהָר.
כל אחד ואחד לעצמו. או לחלוק בידו לכל אחד בשוה אותו ממון מחיל סנחריב לשון אחר לחלוק לאחרים מה שאנו שוללים אבל אנו אסורים באותו שלל שממון שבזזו מעשרת השבטים מעורב בו דאיכא משום גזל: כמשק גבים. השקאה של צנורות שמזחילין בהם מים נובעין השקו באותו ממון וטיהרתו דמה צנורות הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה על ידי טבילה אף ממון וכו':
אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאֵלּוּ הֵן: "בָּא עַל־עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו. עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" (שם י, כח־לב). אָמְרוּ לֵיהּ כַּלְדָאֵי: עַד הָאִידְנָא נִשְׁתַּיֵּר מֵעָוֹן נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, אִי עָלִית הָאִידְנָא יָכֵילַת לְהוֹן וְאִי לָא לָא יָכֵילַת לְהוֹן. אוֹרְחָא דְּבָעְיָא לִסְגוּיֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמֵי סָגְיָא בְּחַד יוֹמָא. אַכַּתֵּי הֲנִי טוּבָא נִינְהוּ? "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים הַקְשִׁיבִי וגו' עֲנָתוֹת" לָא מֵחוּשְׁבְּנָא הוּא, אֶלָּא נָבִיא הוּא דְקָאָמַר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים", בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ גַּלִּים, "הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה", לָא תִּסְתְּפִי מִסַּנְחֵרִיב אַל תִּסְתְּפִי מִנְּבוּכַדְנֶצַּר דְּמָתִיל לְאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהד, ז). מַאי "עֲנִיָּה עֲנָתוֹת"? דְּעָתִיד לְמִינְבִיֵהּ עֲלָךְ גַּבְרָא דְּאָתֵי מֵעֲנָתוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־ חִלְקִיָּהוּ מִן־הֻכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת" (שם א, א). הָתָם קָרֵי לֵיהּ "לַיִשׁ", הָכָא קָרֵי לֵיהּ "אֲרִי"? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לָאֲרִי: אֲרִי, כְּפִיר, לַיִשׁ, לָבִיא, שַׁחַל, שַׁחַץ. אִי הָכֵי בָּצְרֵי לְהוּ? "עָבְרוּ מַעְבָּרָה" תַּרְתֵּי אִינוּן. מַאי, "יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת־צִיּוֹן" (ישעיה י, לב)? אַשְׁדוּ לֵיהּ בִּיסְתַּרְקֵיהּ, סָלִיק וְיָתֵיב עֲלַיְהוּ, עַד דְּחָזָא כֻּלָּהּ יְרוּשָׁלַיִם. אָמַר: הֲדָא הִיא קַרְתָּא דִּירוּשָׁלַיִם דְּעַלָּהּ אַרְגָּשִׁית כָּל מְשַׁרְיֵיתִי; הֲלָא הִיא זְעִירָא וְהַהִיא חַלָּשָׁה מִכָּל כְּרַכֵּי עַמְמַיָא דִּכְבָשִׁית בִּתְקוֹף יָדִי. אָמְרֵי לֵיהּ: נִישְׁדֵי הִיא זְעִירָא וְהַהִיא חַלָּשָׁה מִכָּל כְּרָכֵי עַמְמַיָא דִּכְבָשִׁית בִּתְקוֹף יָדִי. אָמְרֵי לֵיהּ: נִישְׁדֵי בֵיהּ יָדָא הָאִידְנָא. אָמַר לְהוֹן: הַשְׁתָּא תַּמְהִיתוּ, דְּאַתִיתּוּן מֵאוֹרְחָא רְחִיקָא; לְמָחָר כָּל חַד וְחַד מִנְכוֹן יֵיתִי לִי גּוֹלְמִי הֲרָג מִינָהּ. מִיָּד "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" וגו' (מ"ב, יט, לה). אָמַר רַב פַּפָּא: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: בָּת דִּינָא בָּטֵל דִּינָא.
בא על עית וכו'. שמות מקומות שנסע עוד היום בנוב לעמוד לא קחשיב ע"כ אמר מאי עוד היום בנוב לעמוד בא על עית תרגום שם מני רבני משרייתא עבר במגרון המים שהיה שם במכמש יפקיד כלי מלחמתו בגבע אכלו ושתו חרדה שהחריד עיר הרמה בבואם לגבעת שאול נסו כשבא סנחריב אליהם צהלי קולך לברוח עיר גלים הקשיבי לישה שהשונא בא וינוסו עניה צעקו ענתות שינוסו נדדה מדמנה מעירכם לכו נע ונד מפני השונא שבא יושבי גבים העיזו אספו לברוח כמים שהולך וזוחל מן הצינור שנקרא גבים ולכל עיר ועיר אמר הלשון שנופל עליה: עד האידנא נשתייר מעון נוב. שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקב"ה העונש עד אותו היום ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש ואילו היה נלחם בירושלים אותו היום היה כובשה והכי משמע קרא עוד היום אותו היום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב: אכתי הני. מסעות י"ב הוא דאיכא אכתי כמו עדיין אך ותו כלומר אך עוד ונופל להקשות על דבר שאינו כמו שאמר במנין או בדמיון: צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה. דחשבינהו תלתא בת גלים לישה ענתות הנהו לאו מן חושבנא נינהו דנביא הוא דקאמר להו לישראל וכו' מהאי לא תסתפי כי מזה תנצל דכתיב צהלי קולך אלא תסתפי מנבוכדנצר שנמשל לליש דכתיב ביה עלה אריה מסובכו והיינו דקאמר הקשיבי לישה: עניה ענתות. כמו עניה כלומר נבואת ירמיה הענתותי הוא שעתיד לבא על נבוכדנצר שתמסר ירושלים בידו ומה שקרא לישראל בת גלים שהזכות של האבות הרבה ונמשלים לגלי הים: אי הכי. דכולי קרא צהלי קולך לא מחושבנא הוא אם כן ליכא אלא תשעה מסעות דהא עוד היום לאו מחושבנא ומתרץ עברו מעברה תרתי אינון עברו חד מעברה חד ואיכא עשר מסעות: תמה. הוא על שאמרו נלחם בהם היום משום חולשא דאורחא ל"א תמהיתו נתיגעתם ודומה לו בסנחריב תימה ובעי למיתב: גולמי הרג. לשון פרסי חתיכת אבן רעוע מן החומה ונבקעה: בת דינא. כיון שלן הדין בטל הריב וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמַּחֲנֵהוּ הָיָה גָּדוֹל – הוֹשִׁיעָם הָאֵל יִתְבָּרַךְ מֵהֶם, כְּדִכְתִיב: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־ בְּרוּחִי" וגו' (זכריה ד, ו). וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם (צה, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֲלָפִים בְּנֵי מְלָכִים יוֹשְׁבִין בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וְעִמָּהֶם שִׁגְלוֹנוֹת וְזוֹנוֹת וּשְׁמוֹנִים אֲלָפִים גִּבּוֹרִים לוֹבְשִׁין שִׁרְיוֹן וּקְלִפָּה וְשִׁשִּׁים אֲלָפִים גִּבּוֹרִים אוֹזְרֵי חֲרָבוֹת רָצִים לְפָנָיו. וְכֵן בָּאוּ עִם אַבְרָהָם וְכֵן עֲתִידִים לָבוֹא עִם גּוֹג וּמָגוֹג. בְּמַתְנִיתָא תָּאנָא: אֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, רֹחַב צַוַּאר סוּסָיו אַרְבָּעִים פַּרְסָה. סַךְ מַחֲנֵהוּ: מָאתַיִם וְאַחַד עֶשְׂרֵה רִבּוֹא חָסֵר חַד. בָּעֵי אַבַּיֵּי; חָסֵר אַלְפָא, אוֹ חָסֵר מֵאָה, אוֹ חָסֵר חַד? תֵּיקוּ. מְתִיבֵי: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף" וגו'? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: הַלָּלוּ רָאשֵׁי גְּיָסוֹת. אָמַר רָבִינָא: דֵיקָא נַמֵּי, דִּכְתִיב: "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן" (ישעיה י, טז), מִשְׁמַנֵּי דְּאִית בְּהוֹן. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב לב, כא): "וַיִּשְׁלַח [ה"] מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל־גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר". שְׁמַע מִינָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן: רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בְּשֶׁחִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר" (ישעיה ח,ח); אֶמְצָעִיִים עָבְרוּ עַד צַוָּאר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד־צַוָּאר יַגִּיעַ" (שם); אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ מַיִּם לִשְׁתוֹת וְחָפְרוּ וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף", וְאוֹמֵר: "אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִיב בְּכַף־פְּעָמַי" (שם לז, כה).
בקרונות. עגלות של זהב ועמהם שגלונות מלכות: וכן באו עם אברהם. כשנלחם בד' מלכים: בעי אביי. האי חסר חד דאמר חד רבוא חסר או וכו': במשמניו. בשריו הם ראשי גייסות הללו נגידי חיל היו קפ"ה אלף שכן עולה לחשבון לכדאמרן מ"ה אלף בני מלכים פ' אלף גבורים ס' אלף אחוזי חרב הרי קפ"ה אלף אבל האחרים שמתו אין מספר כדאמר והשאר פרשים אין מספר: עברו בשחי. כת ראשונה מסנחריב עברו בירדן על הסוסים היו שטים ונתמעטו המים עד שהאמצעים עברו בקומה זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר שחי כמו שחו אחרונים העלו עפר ברגליהם שלא היה שם עוד מים כל עיקר וחפרו בורות מים לשתות וזה אני קרתי לשון מקור מים חפרתי לשתות מהם ואחריב על ידי רוב חיילות שלי כשעברו הנהרות בכף רגליהם נעשו יבשה:
בַּמֶּה הִכָּם? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּיָּד הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה" (שמות יד, לא), הִיא הַיָּד שֶׁעֲתִידָה לִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶצְבַּע הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל־פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא" (שם ח, טו), הִיא הָאֶצְבַּע שֶׁעֲתִידָה לִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: גַּבְרִיאֵל, כְּלוּם מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה? אָמַר לוֹ: כְּבָר נְטוּשָׁה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה" (ישעיה כא, טו). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אוֹתוֹ זְמָן זְמַן בִּשּׁוּל פֵּרוֹת הָיָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: בְּלֶכְתְּךָ לְבַשֵּׁל אֶת הַפֵּרוֹת הִזְדַּקֵּק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם" (שם כח, יט). אָמַר רָבָא: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: אַגַּב אוֹרְחָךְ לְבַעֲלֵי דְּבָבָךְ אֶשְׁתַּמַּע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּחָטְמוֹ נָשַׁף וְנָפַח בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם" (שם מ, כד). רַבִּי יִרְמִיָה בַּר אַבָּא אוֹמֵר: כַּפַּיִם סָפַק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם [אֲנִי] אַכֶּה כַפִּי אֶל־כַּפִּי" (יחזקאל כא, כב). רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֹזֶן גִּלָּה לָהֶם וְשָׁמְעוּ חַיּוֹת אוֹמְרוֹת שִׁירָה וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקּוֹל הָמוֹן נָדְדוּ עַמִּים מֵרֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם" (ישעיה לג, ג).
במה הכם. במה הכה המלאך עם סנחריב: היד הגדולה. יד לא נאמר אלא היד הגדולה דמשמע היד שעתידה וכו': היא. מיותר לדרשה: מגלך נטושה. כלומר חרבך נטושה שחוזה להרוג את אלו: כי מפני חרבות וגו'. ונגזר עליהם מששת ימי בראשית כי נס נפלא היה ועל כל נס נפלא התנה הקב"ה מששת ימי בראשית: לגבריאל. שהוא ממונה על בישול פירות והוא כח אש והוא ממונה על האש: מדי עברו. לבשל הוזקק לאלו לחיל של סנחריב להרגן כא': מקול המון. מלאכים שמרוממים בשירות להקב"ה וחיות הם המלאכים שנקראים חיות הקודש:
וְכַמָּה אִשְׁתַּיֵּר מִנְהוֹן? אָמַר רַב: עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם" (שם י, יט), וְכַמָּה נַעַר יוּכַל לִכְתֹּב? יו"ד, וְכַמָּה יו"ד? עֲשָׂרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תִּשְׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִשְׁאַר־בּוֹ עֹלֵלוֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שם יז, ו). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן: נְבוּזַרְאֲדָן וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְסַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָנָיו. נְבוּזַרְאֲדָן, גְּמָרָא; נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר־אֱלָהִין" (דניאל ג, כה) וְאִי לָא חָזָא מִנָּא הֲוָה יָדַע; סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו, דִּכְתִיב: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׁרְאֶצֶר בָנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב" (ישעיה לז, לח).
ושאר עץ יערו. שהיה הנביא אומר שנשרפו כמו עצי היער ואמר הנשארים מעץ היער היו עשרה שהנער יכול להטיף טפה של דיו והיינו יו"ד: ושמואל אמר תשעה. ונשאר בו עוללות אחר שנוקף הזיתים מן העץ לא נשאר בו אלא דבר מועט שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט וכמה ארבעה וחמשה בסעיפיה פוריה בענפים שגדילים בו הפירות והיינו שנשאר ט' ומה שאמר שנים או שלשה בראש אמיר לא קחשיב משום דהם בראש העץ יותר חשובים לא נדמה להם ולא בא לומר רק שנשארים מעט בראש האילן משום דחשובים הם בודק יותר אחריהם אלא אפילו למטה בעץ שנשארים יותר לא נשאר אלא ד' וה' ור' יהושע חשב להם כולם ואמר י"ד שנים ושלשה ארבעה וחמשה: רבי יוחנן. מקרא לא דייק להו אלא הכי קאמר הללו חמשה נשתייר מהן וקרא משמע כנוקף זית דמשייר מעט בראש ענף ב' או ג' גרגרים ובסעיפיה ד' או ה' כך ישתייר לו ד' או ה': נבוזראדן גמרא. יש לנו כך בקבלה איש מפי איש נבוכדנצר דכתיב גבי חנניה מישאל ועזריה תואר וזיוה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא נבוכדנצר לגבריאל בסנחריב והכירו בכבשן:
וַאֲמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ: "בַּיוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה' בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת־הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת־הַזָּקָן תִּסְפֶּה" וגו' (שם ז, כ). לַסּוֹף אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְמֵי לֵיהּ כְּאִינַשׁ סָבָא. אֲמַר לֵיהּ: כָּל הַנֵּי מְשַׁרְיֵיתָא וּבְנֵי מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב דְּאַיְתִית בְּהַדָּךְ לִבְנֵיהוּ וּקְטַלְתִּינְהוּ, מַאי אֲמֶרֶתָ לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא גַבְרָא בְּהַהוּא תָּמָהָא נַמֵּי יְתִיב. אֲמַר לֵיהּ: מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: שַׁנִּי נַפְשָׁךְ. אֲמַר לֵיהּ: בְּמַאי אֲשַׁנֵּי? אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְתֵי לִי מַסְפְּרָא וַאֲגְזְיֵיךְ רֵישָׁךְ וְדִיקְנָךְ, וְכִי אֲזֶלֶת לֵיכָּא דְּיָדַע לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: מַסְפְּרָא לֵית לִי. אֲמַר לֵיהּ: זִיל לְהַךְ בֵּיתָא וִיהָבוּן לָךְ מַסְפְּרָא. נָחְתֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאוֹקִימוּ בָהּ רְחַיָיא. סוֹף אֲתָא סַנְחֵרִיב אֲמַר לְהוּ: אִית לְכוּ מַסְפְּרָא? אָמְרוּ לֵיהּ: אִי בָּעִית לְמִיתַן לָךְ מַסְפְּרָא טְחֵין הַאי קַבָּא דְקָשַׁיְתָא וְיָהַבִין לָךְ מַסְפְּרָא. טָחַן חַד גְּרִיבָא דְּקָשַׁיתָא וְיָהַבוּ לֵיהּ מַסְפְּרָא. עַד דְּאָתָא חֹשֶׁךְ. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתֵי לִי נוּרָא. הֲוָה קָא מַיְתֵי נוּרָא, אָזַל מְנַפֵּחַ בֵּיהּ, אִתְלֵיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. סוֹף וְגַיִז לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ. הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: גַּרִירְתֵיהּ לְאַרְמָאָה וְשַׁפִּיר לֵיהּ – אִיתְלִי לֵיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ וְלָא שָׂבְעוּ חוּכָא מִינֵיהּ. הֲוָה קָא אָזִיל אַשְׁכַּח דַּפָּא מִתֵּיבוּתָא דְּנֹחַ, כִּי מָטָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אַגֵּן עֲלֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא כִּי הֵיכֵי דְאַגְּנְתְּ עַלֵי דְּנֹחַ בְּדָרָא דְטוֹפְנָא וְנִכְסִינֵיהּ לִבְרֵיהּ קַמֵיהּ. שָׁמְעֵי בָּנֵיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ: כֻּלֵּי הַאי סָלְקָת בָּךְ וְלֹא הָדְרֵת בִּתְשׁוּבָה וְנִכְסִינֵיהּ לִבְרֵיהּ קַמֵיהּ. שָׁמְעֵי בָּנֵיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ: כֻּלֵּי הַאי סָלְקָת בָּךְ וְלֹא הָדְרֵת בִּתְשׁוּבָה וְקָא פָּלָחֵת לַעֲבוֹדָה זָרָה. קָטְלוּהָ, דִּכְתִיב: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׁרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב" וגו'.
אי אפשר לאמרו. שהקב"ה בעצמו גלחו לסנחריב: בתער השכירה. תער שחוזה וגדולה: וגם את הזקן תספה. דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל הזקן אסף על ידי אש לשון כלוי שכלתה לגמרי: דאייתית בהדך לבנייהו. כדאמרינן שהביא עמו מ"ה אלף בני מלכים: שני נפשך. שנה עצמך כדי שלא יכירוך: ואגזייך. אגלח אני רישך ודיקנך ושוב אינן מכירים אותך ומה שלא נזכר שער רגלים דרגלים הוא לשון רגילות וזה נאמר על שער ראשו וזקנו אותן שערות המרגילים אותו להכירו בהם: טחין. כאילו יש כאן בית ובו רחיים שטוחנין בו גרעיני תמרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח כשכיר יום נתנו לו תער לגלח ואיזה שכר נתנו לו בעבר נהר דברים שדרכן לעשות על נהר דהיינו טחינת רחיים: גיררתיה לארמאה ושפיר באפיה. אם אתה מחרך את הגוי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה: דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו. לשון נסר שהשתחוה לנסר דף מתיבת נח לקח ועשאו אלוה:
וְכָל אֵלּוּ הַנִּסִּים לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן לְמַעַן זְכוּת חִזְקִיָּהוּ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5