מֵאַחַר שֶׁהוּא בָּרוּר וְיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן הָאָדָם בְּשׁוּם עִנְיָן אֶלָּא בְּדִין אֱמֶת, חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ עַל הָרָעָה כְּמוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרָכוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (נד, א): חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה וכו'. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (ס, ב): מַאי חַיָּב וכו'. כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה (סימן קכב).
מאי חייב. דקאמר לברך על הרעה לקבולי בשמחה ולברך על מדת פורענות בלב שלם:
וְגָרְסִינָן בִּמְכִילְתָא: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ, כ), רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי", שֶׁלֹּא תִּנְהֲגוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מַנְהִיגִים בְּיִרְאוֹתֵיהֶן; כְּשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם מְכַבְּדִין אֶת אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־כֵּן יְזַבֵּחַ לְחָרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמָאֲכָלוֹ בְּרִאָה" (חבקוק א, טז) וּכְשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עֲלֵיהֶם מְקַלְּלִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כִי־יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה" (ישעיה ח, כא); אֲבָל אַתֶּם, אִם הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם טוֹבָה – תְּנוּ הוֹדָאָה, הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם רָעָה – תְּנוּ הוֹדָאָה. וְכֵן דָּוִד אָמַר: "כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" וגו' (תהלים קטז, יג) "צָרָה וְיָגוֹן" וגו' (שם שם, ג). וְכֵן אָמַר אִיּוֹב (א, כא): "ה' נָתַן וה' לָקַח" וגו'.
שאחרים. עובדי כוכבים ומזלות מנהיגין ביראותיהן בעבודת כוכבים ומזלות שלהם: לחרמו. לעבודת כוכבים ומזלות שלו שהוא אומר שהיא כובשת הכל לפניו כחרם ומכמר כרשת שצדין בו חיות ועופות כי בהמה כמו בהם בשבילם שמן חלקו ומאכלו בריאה שמינה: ופנה למעלה. אם רואה שאין ממש בעבודת כוכבים ומזלות פנה למעלה להקב"ה: צרה ויגון. בין ישועה בין צרה ויגון בשם ה' אקרא:
וְעוֹד יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאוֹ כְּשֶׁמֵּבִיא עָלָיו יִסּוּרִין, יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁמַּעֲנִישׁוֹ מְעַט עַל חִיּוּב גָּדוֹל, בְּרַחֲמוֹ עָלָיו, וּבָזֶה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, כִּדְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָא (כה, קסה): אָדָם נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה וְהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, מֵת שׁוֹרוֹ, אָבְדָה תַּרְנְגָלְתּוֹ, נִשְׁבְּרָה צְלוֹחִיתוֹ, נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ – מִקְּצַת הַנֶּפֶשׁ כְּכָל הַנֶּפֶשׁ.
רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: "נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ" וגו' (תהלים סה, ו), נוֹרָאוֹת שֶׁאַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ לֶעָתִיד לָבֹא – בִּשְׁבִיל הַיִּסּוּרִין שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (שם טז, יא), רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה, רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אִם חַיִּים אַתָּה מְבַקֵּשׁ צַפֵּה לְיִרְאָה, דִּכְתִיב: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים" (משלי י, כז). וְרַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: דָּוִד, אִם חַיִּים אַתָּה מְבַקֵּשׁ צַפֵּה לְיִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (שם ו, כג).
צפה ליסורין. אם יסורין באים עליך אל תבעט בהם כי על ידם תדע שצדיק אתה ויש לך חיי עולם הבא שהקב"ה מייסר הצדיקים על עונותיהם בעולם הזה: ודרך חיים. חיי עולם הבא הויין לו תוכחות מוסר לאדם:
גַּם בָּאִין לוֹ לָאָדָם יִסּוּרִין לִמְחֹל לוֹ עֲוֹנוֹתָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן" (משלי טז, ו), חֶסֶד זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: "רֹדֵף צְדָקָה" וגו' (שם כא, כא) וֶאֱמֶת זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת קְנֵה וְאַל־תִּמְכֹּר" וגו' (שם כג, כג), אֶלָּא קוֹבֵר בָּנָיו בְּחַיָּיו מִנַּיִן? תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָתְיָא עָוֹן עָוֹן לִגְזֵירָה שָׁוָה, כְּתִיב הָכָא: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן" וּכְתִיב הָתָם: "וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל־ חֵיק בְּנֵיהֶם" וגו' (ירמיה לב, יח).
וקובר את בניו. אף על פי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים הוא כדי שימחול לו כל עונותיו:
וְגַם בָּאִין לָאָדָם יִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַצִּילוֹ מֵהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ (מא, ב): שְׁלֹשָׁה אֵין רוֹאִין פְּנֵי גֵּיהִנֹּם: דִּקְדוּקֵי עֲנִיּוּת וְחוֹלֵי מֵעַיִן וְהָרָשׁוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה. וְאִידָךְ, אִשָּׁה רָעָה מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ. וְאִידָךְ, זִמְנִין דִּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה; אִי נַמֵּי דְּאִית לֵיהּ בְּנֵי מִינָהּ וְלָא מָצֵי לְגָרְשָׁהּ. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ, לְקַבּוּלִינְהוּ מֵאַהֲבָה.
והרשות. תרגום כי תשה ברעך משאת ארי תרשי בחברך רשות לשון נושים והנושים בו נוגשין לו לפרוע ואין לו: לקבולינהו מאהבה. דמכפרי עליה:
עַל כֵּן כָּל בֶּן דַּעַת יְקַבְּלֵם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לְמָרֵק בָּהֶם עֲוֹנוֹתָיו וּלְהִנָּצֵל עִמָּהֶם מִצָּרָה גְדוֹלָה מֵהֶן, וּבָזֶה יוֹצִיא לְחֵרוּת נַפְשׁוֹ, כִּדְאָמְרִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): קַל וָחֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן, וּמַה שֵּׁן וָעַיִן, שֶׁהוּא אֵבָר אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נֶאֶמְרָה "בְּרִית" בַּמֶּלַח וְנֶאֶמְרָה "בְּרִית" בַּיִּסּוּרִין, מַה בְּרִית הָאֲמוּרָה בַּמֶּלַח – מֶלַח מְמָתֶקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף בְּרִית הָאֲמוּרָה בַּיִּסּוּרִין – יִסּוּרִין מְמָרְקִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.
וְאִם יְקַבְּלֵם בְּשִׂמְחָה וְיַצְדִּיק בָּהֶן דִּין בּוֹרְאוֹ, מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלָיו וְיוֹצִיאוּהוּ מִצָּרָתוֹ וְיוֹשִׁיעוּ לוֹ וְלִבְנֵי דוֹרוֹ בִּזְכוּתוֹ, כִּדְאָמְרִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִית (ח, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" (ישעיה סד).
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5