כְּשֶׁיִּכָּנֵס הַיּוֹם יִתְקַדֵּשׁ אָדָם גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, שֶׁהוּא נָקִי מִכָּל חֵטְא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק מו מִפִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: רָאָה סַמָּאֵל שֶׁלֹּא מָצָא חֵטְא לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יֵשׁ לְךָ עַם אֶחָד בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יְחֵפֵי רֶגֶל, אַף יִשְׂרָאֵל יְחֵפֵי רֶגֶל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נְקִיִּים מִכָּל חֵטְא, אַף יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ עֵדוּתָן מִן הַמְּקַטְרְגִים וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.
וְגַם כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּא, פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָרָקִיעַ, שָׁמַע לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאָמְרָם: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". וְהוֹרִידָהּ לְיִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁגָּנַב הוּרְמִין מִתּוֹךְ פַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ וּנְתָנוֹ לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָה: אַל תִּתְקַשְּׁטִי בָּהּ אֶלָּא בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ. לָכֵן כָּל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" בְּלַחַשׁ וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִין אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם, לְפִי שֶׁאָנוּ כְּמַלְאֲכִים. וְגַם לָזֶה סוֹמְכִן אוֹתָן שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כָּל הַיּוֹם, כְּלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִמְשְׁלוּ לְמַלְאָכִים יִהְיוּ בַּעֲמִידָה כְּמוֹתָם.
גַּם נוּכַל לוֹמַר, כִּי יוֹם זֶה רָאוּי לְכַפָּרָה, כִּי בּוֹ בַיּוֹם מָל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָעָרְלָה הַכּוֹרֶתֶת בְּרִית לָמוּל שְׁאַר עָרְלוֹת לֵב וְאֹזֶן וּשְׁפָתַיִם, וּבוֹ בַיּוֹם נִתְכַּפֵּר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְנִתְּנוּ לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת.
למול שאר ערלות. ר"ל שהברית מילה גורם שכל האברים של אדם עם הנפש עושין רצונו של הקב"ה כדכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שעל ידי הברית מילה מסרנו לו נפשנו כאחד הגוף והנשמה וזה מי כמוך וכישראל עמך והוא שם אלהים אלקינו כמנין כמוך והוא מילה ונפש שהיא יחידה:
וְעַל זֶה אָמְרוּ זַ"ל: שֶׁהָיוּ נוֹהֲגוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְכַבְּדוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים יוֹתֵר מִכָּל מוֹעֲדֵי הַשָּׁנָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף מַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כו, ב) וּבְפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (בבא בתרא קכא, א): אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּט"ו בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ וכו'. כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה.
וְגַם נוּכַל לוֹמַר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, אֲשֶׁר צִוָּה לִהְיוֹת יוֹם זֶה בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהוּא זְמַן בְּעִיטָה וְסוֹרְרוּת, בַּעֲבוֹר יְמֵי הַקַּיִץ עַל הָאָדָם וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁהָיוּ מְלֵאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְכָל טוּב הָאָרֶץ, וְלָכֵן הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת לָאָדָם שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשֵּׁינָה זֹאת וְיָסוּר עַצְמוֹ מֵהִשָּׁמְנוּת וּמִבְּעִיטָה וְיַעֲזֹב דַּרְכּוֹ, שֶׁהִיא רְדִיפַת הַתַּאֲווֹת וְהַהֲנָאוֹת. וְגַם יָסִיר מִכָּל מַחְשַׁבְתּוֹ כָּל אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת וְהִיא הַמִּינוּת, שֶׁעַל אֵלּוּ הִזְהִירָה תוֹרָה בְּאָמְרָה: "וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט) וְדָרְשׁוּ בוֹ בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זוֹ מִינוּת; "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זוֹ זְנוּת. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יְצַיֵּר בְּלִבּוֹ רַק הָרָאוּי לְהַאֲמִין וְלֹא יְמַלֵּא מַאֲוָייו רַק לְקִיּוּם הַגּוּף וּלְהַעֲמִיד הַמִּין. וּבִשְׁמִירָה זֹאת יַשִּׂיג הָאָדָם שְׁלֵמוּת אֱנוֹשִׁית.
שהוא זמן בעיטה. ר"ל כמו שאמר שאספו תבואתם ואוכלים ושותים ושמחים. וסודרת היינו שמסודר ומצוי עתה להם כל הטובות ופן יבעטו בה' כדכתיב וישמן ישורון ויבעט וי"ג וסוררת שהוא סר מאחרי ה': ולא ימלא מאויו. תאוותיו רק מה שצריך לקיום גופו ולקיום המין מצות פריה ורביה להוליד בנים:
וְעַל כֵּן לְהָעִיר הָאָדָם עַל חֲטָאָיו הַנִּמְשָׁכִים אַחַר הַתַּאֲוָה, אֲשֶׁר הָאָדָם מֻטְבָּע בָּהֶם בְּכָל הַשָּׁנָה, וְשֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, בָּא שְׂעִיר חֲטָּאת בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, שֶׁנִּקְרֵאת "חַטָּאת לַה"', לְהָעִיר עַל דֶּרֶךְ הַנְהָגַת הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וְשֶׁיַּאֲמִין שֶׁנִּתְכַּפֵר הַחֵטְא שֶׁעָבַר לֵיהָנוֹת מִן הָעוֹלָם לְשֵׁם תַּאֲוָה. וְלֹא יִתְיָאֵשׁ מִן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁתִּוָּשַׁע נַפְשׁוֹ מִיַּד שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, שֶׁהוּא גּוּפוֹ, וְהוּא שׂוֹנְאוֹ כְּפִי הָאֱמֶת. וְהוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרַע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא יוֹם נוֹעַד לִתְשׁוּבָה, בָּאוּ שְׁנֵי שְׂעִירִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִינֵי הַחֵטְא. הָאֶחָד, כְּנֶגֶד הַמִּין הַנִּמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת, שֶׁהֵם נִמְשָׁכוֹת אֶל טֶבַע הַגּוּף הַכָּלֶה הַמֵּת, וְהוּא הָרָאוּי לִדְחוֹתוֹ בִּשְׂמֹאל וּלְקָרְבוֹ בְּיָמִין, לֹא לְשַׁלְּחוֹ כָּלָה; וּכְנֶגְדּוֹ בָּא "גוֹרָל אֶחָד לַה"', לְפִי שֶׁהוּא הַנִּשְׁחָט וְהַמְּקֹרָב לַשֵּׁם, לֹא הַמְּשֻׁלָּח, כִּי זֶה רָאוּי לְהַחֲזִיק בּוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ וּלְשַׁמֵּשׁ בּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלִדְחוֹתוֹ וּלְעַנּוֹתוֹ כְּפִי הָרָאוּי.
האחד. אותו שמקריב לה' מרמז לקרב הדבר שצריך לו ולהרחיק המותרות: לא לשלחו כלה. כל תאות יצר הרע רק המותרות: לא המשולח. אין שעיר שהוא לה' דינו כדין המשולח לעזאזל: ולדחותו ולענותו כפי הראוי. לדחות ממנו מיצרו המותרות שבאים לאדם בגרם חושיו והם חמשה חוש הראיה והשמיעה והטעם והריח והמישוש:
וּכְפִי חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹתָיו הַמְבַקְּשׁוֹת הַמּוֹתָרוֹת, צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם זֶה כְּנֶגְדָּן חֲמֵשֶׁת עִנּוּיִין, כְּדֵי לְעַנּוֹתָם וּלְהַכְנִיעָם. וּלְהַשְׁלִים כַּוָּנָה זֹאת בָּא שְׂעִיר הַחַטָּאת הַנִּשְׁחָט. אֲבָל הַמִּשְׁתַּלֵּחַ [בָּא כְּנֶגֶד הַמִּין הַנִּמְשָׁךְ אֶל מַחְשָׁבָה רָעָה הָעוֹלָה עַל לֵב בְּנֵי אָדָם, רוֹצֶה לוֹמַר, כָּל אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת בְּמִין מִמִּינֵי הַשִּׁתּוּף וְהַנִּמְשָׁךְ אֲלֵיהֶם, כְּדֵעוֹת הָאוּמוֹת, וְהַדְּבָרִים שֶׁיַּטְעוּ הָאָדָם בְּמַה שֶּׁדִבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְהוּא] הָרָאוּי לְשַׁלְּחוֹ חַי לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד הַחֵלֶק הַחַי הַחוֹטֵא. וְהוּא שֶׁאָמַר סַמָּאֵל: עַל יִשְׂרָאֵל אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי רְשׁוּת. לוֹמַר, שֶׁכְּבָר הִזְהַרְתּוֹ: "לֹא־יִהְיֶה לְךָ" וגו' (שמות כ, ג). וְהֵשִׁיב לוֹ: הֲרֵי יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אִם יֵשׁ בָּהֶם חֵטְא. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהַיּוֹם הַהוּא נוֹעַד לְהִתְקַדֵּשׁ וְלָשׁוּב, וְאִם יִשָּׁאֵר חֵטְא בֶּאֱמוּנוֹת הֲרֵי יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת עֲלֵיהֶם. וְלָמָּה הָיוּ מְשַׁלְּחִין שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל. וְהוּא מֻרְכָּב מֵ"עֵז אָזַל", לְהָעִיר אוֹתָם, שֶׁהַשָּׂעִיר אָזַל לוֹ וְהָלַךְ מֵאִתָּם, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא "שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ", לְהָעִיר עַל שִׁלּוּחוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ שׁוּם זֵכֶר בַּיִּשׁוּב. וְכֵן אָמַר יוֹאֵל (ב, כ): "וְאֶת־הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל־אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה", וְדָרְשׁוּ ז"ל: זֶה יֵצֶר הָרַע שֶׁצָּפוּן בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁהוּא הַשָּׂטָן הַמַּשְׂטִין לָאָדָם.
חמשת עינויין. אכילה ושתיה רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש ועל שני דברים אלו להחזיק ביצר הצריך לאדם ולהרחיק ממנו המותרות מרמז שעיר חטאת לה': אי אתה. למה אין אתה נותן לי רשות שהרי הזהיר הקב"ה בעשרת הדברות והם עוברין עליהם: והשיב לו הרי יש לך רשות. אם לא ישובו ביום כפור ואם נשאר להם החטא באמונות שלא האמינו בהקב"ה אז יהיה לך רשות לקטרג עליהם אבל ביום כפור עצמו אין לו רשות בהם: והוא מורכב. לשלח השעיר לעזאזל היינו עז אזל:
כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין כַּדָּת אֵין לוֹ רְשׁוּת בָּהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּיוֹמָא (יט, ב): אֲמַר לֵיהּ אֱלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא: אַמְרִיתוּ אַמַּאי לָא אָתֵי מְשִׁיחָא, וְהָאִידְנָא יוֹם כִּפּוּר הוּא וְאִיבְעוּל כַּמָּה בְּתוּלְתָּא בִּנְהַרְדְּעָא. אָמַר לֵיהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: "לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ". אֲמַר לֵיהּ: וְשָׂטָן מַאי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: בְּיוֹם כִּפּוּר לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאִישְׂטוּנֵי. מִמַּאי? דַּאֲמַר רַמִּי בַּר חָמָא: הַשָּׁטָן בְּגִימַטְרִיָּא: שס"ד הֲווּ, ושס"ה יוֹמֵי בְּשַׁתָּא, הֲווּ, וְשס"ד יוֹמֵי בְּשַׁתָּא אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאִישְׂטוּנֵי.
אמריתו אמאי לא אתי משיחא. וא"ת עונות ישראל גורמין שלא בא והלא ביום כפור נמחל להם העונות על ידי ששבים ומתחרטים עליהם ואין להם חטאים כלל והשיב אליהו אמת אם שיהיה כן ששבים הכל אבל האידנא וכו': לפתח חטאת רובץ. יצר הרע מחטיאו בעל כרחו:
וּלְפִי שֶׁהַשְּׂעִירִים בָּאִים מִן הָעִזִּים שֶׁטִּבְעָם לְהַזִּיק, הָיוּ מְבִיאִים שְׂעִירִים, לִרְמֹז אֶל הַמַּזִּיקִין שֶׁיָּסוּרוּ מִיִּשְׂרָאֵל מִכֹּל וָכֹל, שֶׁהוּא הַמִּינוּת; וְהָאֶחָד מִקְּצַת, שֶׁהוּא הַזְּנוּת, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר מַה שֶּׁצָרִיךְ לְקִיּוּם הַגּוּף וְהַמִּין, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ כָּל מַעֲשָׂיו כְּהִלְכָתָן וּלְשֵׁם שָׁמַיִם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5