יוֹם הַדִּין לְכָל בְּנֵי אָדָם, בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר, בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא" וגו' (תהלים פא, ה), מְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה נִכְנָסִין לַדִּין אֶלָּא אִם כֵּן קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה אֶת הַחֹדֶשׁ. תַּנְיָא אִידָךְ: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאל הוּא", אֵין לִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, אוּמוֹת הָעוֹלָם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (שם). אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא"? מְלַמֵּדּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין תְּחִלָּה לַדִּין, כִּדְרַב חִסְדָּא, דַּאֲמַר רַב חִסְדָּא: מֶלֶךְ וְצִבּוּר, מֶלֶךְ נִכְנָס לַדִּין תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" (מלכים־א ח, נט). מַאי טַעְמָא? אִיבָּעֵית אֵימָא, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתַב מַלְכָּא אִבְרָאִי; וְאִבָּעֵית אֵימָא: מִקָּמֵי דְלֵיפוֹשׁ חֲרוֹן אַף.
אלא אם כן קדשו בית דין וכו'. והכי קאמר אם קבעו ישראל את חק החודש הוא משפט להקב"ה: משפט לאלהי יעקב. לרבות שכולם ישפוט: מלך וצבור. כשהקב"ה דן אותם מלך נכנס תחלה: משפט עבדו. שלמה קאמר לה: דליפוש חרון אף. להקב"ה בשביל עונות צבור:
גַּם מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (שם טז, א): בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הָעוֹלָם נִדּוֹן: בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה; בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן; בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם" וגו' (תהלים לג, טו); וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם.
על התבואה. שלאחר הפסח: עוברין לפניו. למשפט: כבני מרון. כבני הצאן שמעבירין אחד אחד למעשר שנאמר היוצר יחד לבם שדן כל אחד ואחד:
וְאֶחָד בְּתִשְׁרֵי הוּא יוֹם הַדִּין, לְפִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּפִי דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם בַּגְּמָרָא (י, ב): תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת; בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת; בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק; בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָּה שָׂרָה וְרָחֵל וְחַנָּה; בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִים; בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאָבוֹת בְּמִצְרַיִם; בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם וכו'.
נולדו אבות. אברהם ויעקב: נפקדה שרה. בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון: בטלה עבודה מאבותינו. ו' חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" וגו' (בראשית א, יא), אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּרוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תִּשְׁרֵי. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן רְבִיעָה הָיָה וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצָמְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ" (שם ב, ו). וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמר: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" וגו' (שם א, יב), אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מְלֵאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּרוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה נִיסָן. וְאוֹתוֹ פֶּרֶק זְמַן בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמִּזְדַּוְּגִים זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן" וגו' (תהלים סה, יד).
תדשא הארץ. תתכסה ותתלבש בדשאים ועץ פרי שנגמר פריו ואותו פרק בזמן זריעה הוי כלומר וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם שהרי לגשמים צריכין ותשרי זמן רביעה הוה והגשם נקרא רביעה שרובע את הקרקע כי מטרא בעלה דארעא שנאמר כי כאשר ירד הגשם וגו' והולידה והצמיחה: ותוצא הארץ. ולא כתיב ותדשא הארץ ועץ עושה פרי ולא פרי גמור ואותו הפרק זמן הוא לבהמה וחיה להזקק זה לזה ולכך היו צריכין וראיה הוא שבניסן נברא העולם: לבשו כרים הצאן. יתלבשו השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר והעמקים יעטפו בר על ידי המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות שמחה וישירו מרוב הברכה אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וגו' בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג" וגו (מלכים־א ח, ב), יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ אֵיתָנֵי עוֹלָם. מַאי מַשְׁמָע, דַּהֲאי "אֵיתָן" לִישְׁנָא דְּתוֹקְפָא הוּא? דִּכְתִיב: "אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ" (במדבר כד, כא) וְאוֹמֵר: "שִׁמְעוּ הָרִים אֶת־ רִיב ה"' וגו' (מיכה ו, ב) וְאוֹמֵר: "קוֹל דּוֹדִי וגו' מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים" (שיר השירים ב, ח), בִּזְכוּת אָבוֹת; "מְקַפֵּץ עַל־ הַגְּבָעוֹת" (שם) בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וגו' בְּחֹדֶשׁ זִו" (מלכים־א ו, א), יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ זִיוְתָנֵי עוֹלָם. וְאִידָךְ, הָא כְּתִיב "בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים"? הַהוּא דְּתָקִיף בְּמִצְווֹת. וְאִידָךְ נַמֵּי, הַכְתִיב "בְּחֹדֶשׁ זִיו"? הַהוּא דְּאָתָא בֵיהּ זִיוָא לְאִילָנֵי. דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מָאן דְּנָפִיק בְּיוֹמֵי נִיסָן וַחֲזָא אִילָנֵי דִּמְלַבְלְבֵי, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אֲשֶׁר לֹא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.
איתני עולם. תקיפי וגבורי עולם והיינו האבות: ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים. אלמא הם איתנים הם הרים ואשכחן דנקראו אבות הרים שנאמר מדלג על ההרים ודילג את הקץ בשביל ההרים: בחודש זיו. זה אייר הוא שנולדו בו זיותני עולם כשנתחדש אייר כבר נולדו בניסן א"נ זמנין דתקופת ניסן נמשך בתוך אייר של לבנה זיותני היינו האבות שזיו פניהם היו מאירין מרוח הקודש שעליהם: ההוא דתקיף במצות. שופר יום הכפורים סוכה לולב ערבה וניסוך המים וערבה: זיוא לאילני. שהאילנות מלאין פרחים המאירים בזיו ומלבלבין ויוצא פרח תרגום ואפיק לבלבין:
וּמָאן דַּאֲמַר בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת, וּמָאן דַּאֲמַר בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּנִיסָן מֵתוּ. מִנָּא לָן? דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם" (דברים לא, ב), מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הַיּוֹם"? הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשֵּׁב שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמִחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת־מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כג, כו).
בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק דִּכְתִיב: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית יח, יד) אֵימַת קָאֵי? אִילֵימָא בְּפֶסַח וְקָא אֲמַר לֵיהּ לַעֲצֶרֶת, בְּחַמְשִׁין יוֹמִין מִי קָא יָלְדָה? אֶלָּא דְּקָאֵי בַּעֲצֶרֶת וְקָא אֲמַר לֵיהּ לֶחָג, בְּחַמְשָׁא יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה? אֶלָּא דְּקָאֵי בְּתִשְׁרֵי וְקָא אֲמַר לֵיהּ לְנִיסָן. אַכַּתֵּי בְּשִׁיתָא יָרְחֵי מִי קָא יָלְדָה? תָּנָא: אוֹתָהּ שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת הָיְתָה. סוֹף סוֹף כִּי מִדְלֵּי מַר יוֹמֵי טֻמְאָה בָּצְרֵי לֵיהּ? אָמַר מַר זוּטְרָא: אֲפִילוּ לְמָאן דַּאֲמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָעִים, לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים" (שמואל־א א, כ), מִעוּט תְּקוּפוֹת שְׁתַּיִם, מִעוּט יָמִים שְׁנַיִם.
למועד אשוב אליך. ליום טוב הבא ראשון ולשרה בן וכל מה שאתה יכול להרחיק יום הבשורה מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא ימי עיבור הולד בין שניהם ואין אתה יכול להרחיקו אלא ממועד למועד כשתאמר שנתבשרה למועד זה ושתלד למועד הבא: כי מדלי מר. ימי טומאת נדה דקיימא לן שרה אמנו אותו היום פרסה נדה לפיכך ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אבל לא העוגות שלשתם בטומאה: אפילו למאן דאמר. במסכת נדה אינה יולדת למקוטעין אלא לחדשים שלמים של שלשים יום: ויהי לתקופות הימים ילדה חנה מיעוט תקופות שתים. והם ו' חדשים וימים שתים שמע מינה דילדה לו' חדשים ושני ימים והיינו מקוטעין החודש השביעי שהיה לה ממנו רק שני ימים וילדה:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה, רָחֵל וְחַנָּה. מִנָּא לָן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא "זְכִירָה זְכִירָה", וְאָתְיָא "פְּקִידָה פְּקִידָה". כְּתִיב בָּהּ בְּרָחֵל: "וַיִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל" (בראשית ל, כב) וּכְתִיב בְּחַנָּה: "וַיִּזְכְּרֶהָ ה"' (שמואל־א א, יט); וְאָתְיָא "זְכִירָה זְכִירָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּכְתִיב: "זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד) וְאָתְיָא "פְּקִידָה פְּקִידָה", כְּתִיב בָּהּ בְּחַנָּה: "כִּי־פָקַד ה' אֶת־חַנָּה" (שמואל־ א ב, כא) וּכְתִיב בָּהּ בְּשָׂרָה: "וְה' פָּקַד אֶת־שָׂרָה" (בראשית כא, א).
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. מִנָּא לָן? דִּכְתִיב: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" וגו' (תהלים פא, ד) וּכְתִיב: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא" (שם שם, ה) וְסָמֵיךְ לֵיהּ: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (שם שם, ו).
עדות ביהוסף שמו. בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מִנָּא לָן? אָתְיָא "סְבִילָה סְבִילָה", כְּתִיב הָכָא: "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (שמות ו, ו) וּכְתִיב הָתָם: "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ" (תהלים פא, ז).
הסירותי מסבל שכמו. ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף:
בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִיגָאֵל. אָתְיָא "שׁוֹפָר שׁוֹפָר", כְּתִיב הָכָא: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר", וּכְתִיב הָתָם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" וגו' (ישעיה כז, יג). וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָאֵל. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה"' (שמות יב, מב), לַיְלָה הַמְשֻׁמָּר וּבָא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְאִידָךְ, הַהוּא לַיְלָה הַמְשֻׁמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין.
המשומר ובא. לגאולה: המשומר ובא מן המזיקין. שאין שום מזיק יכול להזיק לישראל בלילה ההוא:
שָׁמְעִינָן מֵהָכָא, שֶׁהוּא יוֹם בְּרִיאַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּפִי הָאֱמֶת וּכְפִי הָרָאוּי, בְּכָל שָׁנָה מַתְחִיל מֵאוֹתוֹ יוֹם הַשָּׁנָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְהוּא רָאוּי לִפְקוּדָה וְגַם הוּא יוֹם שֶׁנִּפְקְדוּ בּוֹ הַצְּרִיכִים פְּקוּדָה.
וְגַם בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בּוֹ בַיּוֹם חָטָא וְעָשָׂה תְשׁוּבָה וְנִתְכַּפֵּר, וּלְפִיכָךְ רָאוּי הוּא לְדִין וְלִתְשׁוּבָה וּלְכַפָּרָה. וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּשֵׁם שֶׁמָּחַלְתִּי לְךָ בַּיּוֹם הַזֶּה, כָּךְ אֲנִי עָתִיד לִמְחֹל אֶת בָּנֶיךָ בַּיּוֹם הַזֶּה. וְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (כג, קמט): "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קיט, פט) וּכְתִיב: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם" וגו' (שם שם, צא), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם. וְאָתְיָא כְּהַהִיא דְתַנְיָא: "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ", נִמְצֵאת אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן. בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַמַּחְשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיַעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִבְּלוֹ, בַּחֲמִשִּׁית רְקָמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹלֶם, בַּשְּׁבִיעִית זָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית סָרַח, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בַּשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא לְדִימוֹס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן: זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ, כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוֹס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לִהְיוֹת עוֹמְדִין לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין בְּדִימוֹס.
לעולם ה' דברך. מששת ימי בראשית נצבת בשמים לעמוד היום למשפט: בראש השנה נברא האדם. והוא ביום ו' לבריאת עולם והוא יום א' דראש השנה ובשעה ראשונה של יום ו' וכו' בד' שעות על היום גבלו העפר כמו שגובלין הטיט במים בה' רקמו בצורת אבריו כזה שרוקם צורות על הבגד בו' עשאו גולם נגמר צורתו אבל לא היה בו נשמה להחיות בט' נצטוה שלא לאכול מעץ הדעת בי' סרח חטא ואכל מעץ הדעת בי"ב יצא לדימוס לסליחה ומחילה שמחל לו הקב"ה ממה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות ונתן לו יום מימיו שהוא אלף שנים:
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁאָרִים תְּלוּיִים וְעוֹמְדִין מִזְּמַן הָאָדָם לִזְמַנִּים יְדוּעִים, כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת לְרַצּוֹת עֲלֵיהֶם, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם, בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, א): תַּנְיָא: הַכֹּל נִדּוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלָּהֶם כָּל אֶחָד בִּזְמַנּוֹ. בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. וְאָדָם נִדּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אָדָם נִדּוֹן בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים" (איוב ז, יח). רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אָדָם נִדּוֹן בְּכָל שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" (שם).
יש דברים. שנדון עליהם בראש השנה אבל לא נגזרין מיד על כל אחד ונגזר בזמן שהוא עתו לבא אם לא שב בנתיים:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה הֲבִיאוּ עֹמֶר בְּפֶסַח? מִפְּנֵי שֶׁהַפֶּסַח זְמַן תְּבוּאָה הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַקְרִיבוּ לְפָנַי עֹמֶר בְּפֶסַח, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: הֲבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת? מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּרוֹת הָאִילָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַקְרִיבוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּרוֹת שֶׁבָּאִילָן. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה.
שהפסח זמן תבואה הוא. שהתבואה נידונית בו: שתי הלחם. ירצו על פירות האילן שהם מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב בכורי קציר חטים רבי יהודה לטעמיה דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:
וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: מַלְכִיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם; זִכְרוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְכֶם לְפָנַי בְּטוֹבָה; וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָּה תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֹּר לָכֶם עֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי.
מלכיות. פסוקים דכתיב ביה ה' מלך וזכרון וזכרתם לפני ה' ושופרות תקעו בחודש שופר והם עשרה פסוקים מכל אחד ואחד:
כִּי עֲקֵידַת יִצְחָק הִיא דָּבָר גָּדוֹל בְּזֶרַע אַבְרָהָם, שֶׁאוֹהֵב לָהֶם תָּמִיד בּוֹרְאָם מַה שֶּׁבָּא לַעֲשׂוֹת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁלִים רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. וְזֶהוּ הָעוֹמֵד לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל צָרוֹתָם, לְפִי שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל כָּזֶה, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַנֶחְנָקִין (סנהדרין פט, ב): "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים" וגו' (בראשית כב, א), אַחַר לְמִי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, דִּכְתִיב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל" וגו' (שם כא, ח).
אחר דבריו של שטן. שאמר חננתו בן למאה שנה ועשה סעודה גדולה ולא הקריב לך קרבן אחד אמר הקב"ה אם אומר לו הקריבהו לפני מיד זובחו וזה ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה וגו':
וְעַל כֵּן צִוָּה לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, לְזֵכֶר הָאַיִל הַנֶּחֱלָף עַל יִצְחָק. וְהַפְּסוּקִים וְהַתְּקִיעוֹת כֻּלָּם הֵם לְכַוָּנַת הַתְּשׁוּבָה וּלְהַמְלִיךְ עָלֵינוּ מַלְכֵּנוּ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁלֹּא נָשׁוּב כָּהֹגֶן, שֶׁיִּזָּכֵר לְפָנָיו פְּקִידַת הַצִּדְקָנִיּוֹת וַעֲקֵידַת יָדִיד מִבֶּטֶן. וְעַל כֵּן אָנוּ קוֹרְאִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה פְּקִידַת שָׂרָה וַעֲקֵידַת יִצְחָק. וּמַפְטִירִים פְקִידַת חַנָּה וְ"אַחֲרֵי שׁוּבִי", כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנֵנוּ לְפָנָיו לְטוֹבָה וִירַחֵם עָלֵינוּ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5