יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִלְמֹד מוֹרָא שָׁמַיִם בְּקַל וָחֹמֶר מִמּוֹרָא בָּשָׂר וָדָם וְלוֹמַר בְּלִבּוֹ: הַשְׁתָּא וּמַה בְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲבֹר עַל אַזְהָרָתוֹ, אוּלַי יוּכַל לְהַעֲלִים הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, וַאֲפִילוּ שֶׁיִּתְגַלֶּה הַדָּבָר, אוּלַי לֹא יוּכַל לְהַעֲנִישׁוֹ עָלָיו אוֹ יַרְחִיק הַזְּמַן וִישַׁכְּחֶנּוּ מִלִּבּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אָדָם מִתְיָרֵא וּמְפַחֵד תָּמִיד – מַה יֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּמוֹרָא שָׁמַיִם, שֶׁאֵין נִסְתָּר מִנֶּגְדּוֹ וְאֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו וְהַיְכֹלֶת קַיָּם עֲדֵי עַד וְאִם יַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה יִגְבֶּה מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, אוֹי לוֹ וּלְמַזָּלוֹ עַל חוֹב זֶה לְמִי שֶׁיּוֹתֵר מַמְתִּינִים אֶצְלוֹ, וְאִם לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה – אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָה.
וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שָׁוֶה בְּעֵינֵי בְנֵי אָדָם הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בְּכָל זֶה וְגָדוֹל בְּעֵינֵיהֶם מוֹרָא בָּשָׂר וָדָם מִמּוֹרָא שָׁמַיִם בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּצַוּוֹתוֹ לְתַלְמִידָיו, שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה הַדָּבָר לִפְנֵיהֶם, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרָכוֹת, פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (כח, ב): כְּשֶׁחָלָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ וכו'. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם: וּלְוַאי, תֵּדְעוּ שֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַסֵּתֶר וְאוֹמֵר "שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם".
עד כאן. בתמיה כלומר ולא יותר ממורא בשר ודם: ולואי. שיהא כמורא בשר ודם שאז תחדלו מעבירות הרבה שאדם עובר עבירה בסתר ממורא הבריות ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניחו בכך:
וְיִרְאַת הַשֵּׁם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָדָם לְהַגְדִּיל בָּהּ וְהוּא יְסוֹד גָּדוֹל לְכָל טוֹבָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (שם לג, ב): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי־אִם לְיִרְאָה" וגו' (דברים י, יב). אָטוּ יִרְאָה זוּטְרְתִי הִיא? אִין, לְגַבֵּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ זוּטְרְתִי הִיא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ כְּלִי גָדוֹל וְיֵשׁ לוֹ, דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן; קָטָן וְאֵין לוֹ, דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל. נִמְצָא, שֶׁבִּרְשׁוּת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיִּרְאָה. וְעַל זֶה אָמְרוּ בְּפֶרֶק ג מֵאָבוֹת: הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה וכו'. וְאָמַר הַכָּתוּב: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע". "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (שם ל, טו, יט).
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כל הבא על האדם ביד הקב"ה הוא כגון ארוך קצר עני עשיר חכם שוטה לבן שחור אבל צדיק ורשע אינו בא ע"י שמים את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים והוא יבחר לו יראת שמים: כי אם ליראה. דזה יש בידך ומדאמר כי אם משמע רק דבר מועט כזה ומשני אין לגבי משה הוה יראה דבר מועט על כן אמר לישראל בלשון כי אם ליראה: הכל צפוי. לפני הקב"ה וגלוי לו מי שיהיה צדיק או רשע מכל מקום הרשות ביד אדם ואין לאדם בידיעת הקב"ה חסרון או יתרון במה שהוא רשע או צדיק אף שהיה צדיק והיה ידיעת הקב"ה שהוא צדיק:
עַל־כֵּן, כָּל בֶּן דַּעַת יוֹסִיף בְּיִרְאָה בְּכָל יוֹם וְתִהְיֶה תָמִיד נֶגֶד עֵינָיו וְיַעֲרִים כָּל מִינֵי עָרְמָה לְהוֹסִיף בְּיִרְאַת בּוֹרְאוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּאַבַּיֵּי: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה וּבַעֲנָוָה וּבְמַעֲנֶה רַךְ וּמֵשִׁיב חֵמָה וּמְדַבֵּר שָׁלוֹם עִם אֶחָיו וְעִם קְרוֹבָיו וְעִם כָּל אָדָם, וַאֲפִילוּ עִם גּוֹי בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה. הָא לָמַדְנוּ, שֶׁהַיִּרְאָה הִיא יְסוֹד כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת.
ערום ביראה. להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5