הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת גַּם כֵּן חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בְּיַד לוֹמְדֶיהָ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, בְּפֶרֶק בַּתְרָא (קיא, ב): כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר שֶׁל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה אֵין טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. כֵּיוָן דְּחָזְיֵהּ דְקָא מִצְטַעֵר, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מָצָאתִי לָהֶם מְנוּחָה מִמָּקוֹם אַחֵר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו' (דברים ד, ד), כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ה מֵחֵלֶק ב, בְּאֵיכוּת הַזִּוּוּג (סימן קסט).
מחייהו. בתחית המתים: דקא מצטער. שעמי הארצים לא יקומו אמר מצאתי להם תקנה יהנו לת"ח מנכסיהם ובזה מדבקין עצמן בה' ויהיה להם תקנה:
וְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט, יג), קָדַם זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, וַהֲרֵי הָיָה יִשָּׂשׂכָר גָּדוֹל מִזְבוּלֻן, שֶׁכֵּן הוּא מְיַחֲסָן: "יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן" (שמות א, ג)? אֶלָּא, לְפִי שֶׁהָיָה יִשָּׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּזְבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וּמַאֲכִילוֹ, לְפִיכָךְ קִדְּמוֹ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח) וְלֹא לָעֲמֵלִים בָּהּ.
למחזיקים. שמחזיקים לתלמידי חכמים הם נחשבים קודם ת"ח עצמן שעמלים בתורה:
וְגָרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּהּ: "לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לְמִי שֶׁמַּחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תוֹרָה וּמְסַיְּעָן מִמָּמוֹנוֹ, כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, עַל שֶׁהָיָה עֲזַרְיָה יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל שִׁמְעוֹן – נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.
וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", אִלּוּ נֶאֱמַר "לָעֲמֵלִים בָּהּ" לֹא הָיְתָה תְקוּמָה לַאֲחֵרִים, אֶלָּא "לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לַמַּחֲזִיקִים יְדֵי לוֹמְדֶיהָ. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", (דברים כז, כו) אִלּוּ נֶאֱמַר "אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", לֹא הָיְתָה תְקוּמָה לַאֲחֵרִים, אֶלָּא "אֲשֶׁר לֹא יָקִים" – אֶת לוֹמְדֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" וגו'.
לאחרים. לעמי הארצים שאינם עוסקין בתורה:
וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים. "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים ו, יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָשָׁא: לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימְרָא אֶלָּא "אֶל גִּנַּת יֶרֶק", וְלָמָּה אָמַר "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז"? מְלַמֵּד שֶׁנִּתַּן לָהֶם כֹּחָן שֶׁל נְטִיעוֹת וְזִיוָן שֶׁל יֶרֶק. רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: תַּרְתֵּי, מָה אֱגוֹז זֶה, עֵצוֹ מְשַׁמֵּר אֶת פִּרְיוֹ, כָּךְ עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מַחֲזִיקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הַדָּא הוּא דִכְתִיב: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".
כחן של נטיעות. האילן שיש להם שורש חזק ופירותיו ירוקים כעשב הלח ויש לאגוז לאוכל שבו שומר קליפה חזק:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַמַּחֲזִיק בְּיַד לוֹמְדֵי תוֹרָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (נג, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמֵּטִיל מְלַאי לְכִיס שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף" (קהלת ז, יב).
מלאי. הון ורכוש ע"י שמתעסק בסחורות של ת"ח להרויחם וכל הנאות:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5