הָעוֹסֵק בְּמִצְוֹת מַאֲרִיךְ יָמִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לט, ב): כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מֵטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ג מֵחֵלֶק (סימן רלב). וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת מְגִילָה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כז, ב): שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זַכַּאי בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִשְׁתַּנְתִּי מַיִם וכו' וְלֹא בִּטַּלְתִּי קִדּוּשׁ הַיּוֹם וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ו מֵחֵלֶק כְּבוֹד הַשַּׁבָּת (סימן קס). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפַּנְדַּרְיָא וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַי בְּלֹא בְרָכָה.
לא השתנתי מים לפני מטתי. ע"ג הארץ ופניו למטה דאז אסור: ולא בטלתי קדוש היום. יין לקידוש ולהבדלה: קפנדריא. לילך בפתח זה ולצאת בפתח אחר כדי לקצר דרכו: ולא פסעתי על ראשי עם קדוש. שהיו יושבין בבהמ"ד על הארץ ומי שאיחר לבא היה צריך לפסוע לילך על מקומו ונראה כפוסע על ראשי העם: ולא נשאתי כפי. לדוכן לפי שהכהנים צריכין לברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו בקדושתו של אהרן:
שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי פְּרִידָא: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ וְלֹא בֵרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן. "לֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה", דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לוֹ לָאָדָם לֶאֱכֹל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ וְכָל הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה כְּאִלּוּ אוֹכֵל טְבָלִים. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ. "וְלֹא בֵרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן", לְמֵימְרָא דְמַעֲלְיוּתָא הִיא, וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּבָרֵךְ לְפָנָיו אֲפִילוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ תַלְמִיד חָכָם חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת" (משלי ח, לו), אַל תִּקְרֵי "מְשַׂנְאַי" אֶלָּא מַשְׂנִיאַי? כִּי קָאָמַר אִיהוּ, בְּשָׁוִין.
במה הארכת ימים. תוספות. קשה והא בזכות ששנה לתלמיד אחד ד' מאות פעמים יצאה בת קול ואמרה ניחא לך דלזכי כולא דרך לעלמא דאתי או דלחיי ד' מאות שנין וכו' ואמר הקב"ה הבו ליה הא והא וי"ל דמעיקרא לא ידע כן עד לבסוף שראה שחיה כל כך: מתנותיה. הזרוע והלחיים והקיבה: ולא ברכתי. בסעודה לפני הכהן דאמר מר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון: משניאי. שגורמין לבני אדם לשנאותי שהרואה תלמיד חכם שפל לפני ע"ה אומר אין נחת רוח בתורה: בשוין. ת"ח כמותו אז לא היה מברך לפניו:
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרַי וְלֹא עָלְתָה עִמִּי קִלְלַת חֲבֵרַי עַל מִטָּתִי, וַתְרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי. "לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרַי", כִּי הָא דְּרַב הוּנָא דָּרֵי וְאָזֵיל מָרָא אַכַּתְפֵּיהּ, אֲתָא רַב הוּנָא בַּר חֲנִילַאי קָא שָׁקִיל לָהּ מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אִי רְגִילָת דְדָארִית בְּמָתָךְ דְּרֵי וְאִי לָא – אִיתְיַקּוּרֵי אֲנָא בְּזִילוּתָא דִּידָךְ לָא נִיחָא לִי. "וְלֹא עָלְתָה עִמִּי קִלְלַת חֲבֵרַי עַל מִטָּתִי" כִּי הָא דְּמַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן כִּי הֲוָה סָלֵיק לְפוּרְיֵיהּ, אָמַר: שָׁרֵי לֵיהּ וּמָחִיל לֵיהּ לְמָאן דִצְעַרָן לִי. "וַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי", דַּאֲמַר מַר: אִיּוֹב וַתְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה מַנִּיחַ פְרוּטָה גַּבֵּי חֶנְוָנִי.
דרי ואזיל מרא אכתפיה. נשא, מרא שופ"ל בל"א שחופרין בו השדה: אי רגילת. אי רגיל אתה לישא מרא בעירך ולא נתביישת בכך שא את שלי וקח ולך: ואי לאו. שאין זה כבודך לישא המרא ואתה רוצה לישא כדי שאני לא אתבייש ורוצה אתה להתבייש עצמך אין זה ניחא לי: פרוטה גבי חנוני. אם היה החשבון בא על חצי פרוטה דרך החנוני להניח ולוותר לבעל הבית פרוטה שלו והוא אינו עשה כן אלא הניחו לחנוני ונמצא שמוותר לו פרוטה:
שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָתוּ גַּוָּזֵי (פירוש: סריסים) קָא מָחוּ לֵיהּ. סָלִיק וְיָתִיב בְּדִקְלָא. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, אִם נֶאֱמַר "כֶּבֶשׂ" לָמָּה נֶאֱמַר "אֶחָד"? אֲמַר לֵיהּ: מַאי "אֶחָד", מְיֻחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ. אָמַר לְהוּ: צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא, שַׁבְקוּהָ וְלֵיתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה (משלי טו, כז); וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי. דַּאֲמַר רָבָא: כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע" (מיכה ז, יח), לְמִי נֹשֵׂא עָוֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
קא מחו ליה. הכוהו לר' עקיבא סבורין היו שקץ בחייו של ר' נחוניא על שמאריך ימים: אם נאמר כבש. את הכבש האחד תעשה בבוקר: אחד מיוחד. הטוב שבעדרך תתן לגבוה:
שָׁאַל רַבִּי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אֲמַר לֵיהּ: קַצְתָּ בְּחַיַּי? אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לּוּלֵי פְּנֵי־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ" (מלכים־ב ג, יד). רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי כִּי־זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), מִשּׁוּם דְּאִסְתַּכֵּל בְּעֵשָׂו הָרָשָׁע. וְהָא גְּרָמָא לֵיהּ. וְהָאֲמַר רַבִּי יִצְחָק: לְעוֹלָם אַל תִּהְיֶה קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קִלֵּל אֶת שָׂרָה וְנִתְקַיֵּם בְּזַרְעָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה הוּא־לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם" (שם כ, טז), אַל תִּקְרֵי "כְּסוּת" אֶלָּא "כֵּהוּת" וּכְתִיב: "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת"? הָא וְהָא גְּרָמָא לֵיהּ.
קצת בחיי. בתמיה וכי תצטער על שאני מאריך ימים א"ל ללמוד אני צריך אולי אוכל אני ג"כ לקיים כוותך: לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. אלישע אמר כן ליהורם:
רָבָא אָמַר: מֵהָכָא, "שְׂאֵת, פְּנֵי־רָשָׁע לֹא־טוֹב" (משלי יח, ה). בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּרְכֵנִי. אֲמַר לֵיהּ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצִי יָמַי. וּלְכֻלְּהוּ לָא? אֲמַר לֵיהּ: הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ בְּהֵמָה יִרְעוּ?! אֲבוּהָ בַּר אִיהִי וּבִנְיָמִין בַּר אִיהִי, חַד אֲמַר: תֵּיתֵי לִי, דְּלָא אִסְתַּכְּלָאִי בְּגוֹי. וְחַד אֲמַר: תֵּיתֵי לִי, דְּלָא עָבְדִי שֻׁתְּפוּתָא בַּהֲדֵי גּוֹי.
הבאים אחריך בהמה ירעו. בתמיה אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני שא"כ לא יטלו בניך בגדולתך ואתה נשיא והם כל ימיהם יהיו הדיוטות: תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עובד כוכבים ומזלות. אפילו בענין שאינו יכול לבוא לידי שבועה ואפי' אם יחול עליו שבועה יפטרנו דשרי בשאר בני אדם אפילו הכי לא היה רוצה לעשות:
שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי זֵירָא, וְאָמְרֵי לָהּ: שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי אַחָא: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לְהוּ: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה וְלֹא הִרְהַרְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לֹא שֵׁינַת קְבַע וְלֹא שֵׁינַת אַרְעַי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בַּחֲנִיכָתוֹ, וְאָמְרֵי לָהּ: בַּחֲכִינָתוֹ.
הקפדתי. לא דברתי עם בני ביתי דרך רוגז כשעשו דבר שאינו כרצוני בעשיית מלאכתם אלא דרך נחת ונכוחות: ולא הרהרתי. בדברי תורה: בלא תורה. גירסתי שגורה בפי תמיד: בחניכתו. אם הוא שם כינוי לחבירו לגנאי: ואמרי לה בחכינתו. אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו והוא שם דופי כמו כתב חניכתו וחכינתו דמסכת גיטין:
וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (כח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, לָמְדֵנוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חֲבֵרֵיכֶם וּמִנְעוּ בְנֵיכֶם מִן הַהִגָּיוֹן וכו'; וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וְלִפְנֵי מִי אַתֶּם עוֹמְדִין וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים וְתִכָּנְסוּ לְחַיֵּי עוֹלָם.
מן ההגיון. משיחת ילדים: דעו לפני מי וכו'. כדי שיתפללו ביראה ובכוונה:
וְגַם יֵשׁ מִצְוֹת יְדוּעוֹת שֶׁבִּגְלָלָם מַאֲרִיכִין יָמִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר עַל יִרְאַת הַשֵּׁם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּיוֹמָא (ט, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י, כז) וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּחֵלֶק א מֵחִבּוּר זֶה (סימן ה).
וְגַם מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמַּקְדִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁמַּאֲרִיךְ יָמִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ח, א): אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק א מֵחֵלֶק הַתְּפִלָה (סימן צא).
וְגַם אָמְרוּ עַל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ יָמִים, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נד, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַאֲרִיכִין יָמָיו שֶׁל אָדָם וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק (א) [יט] מֵחֵלֶק הַתְּפִלָּה (סימן קט).
וְיֵשׁ מִצְוֹת אֲחֵרוֹת מְפֹרָשׁוֹת כָּל אַחַת בִּמְקוֹמָהּ. עַל כֵּן אִם מָצִינוּ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁסּוֹבְלִין מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וָחֳלָאִים וּפְצָעִים וְחַבּוּרוֹת, כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ לִחְיוֹת חַיֵּי שָׁעָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב לַעֲסֹק בְּמִצְוָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּדֵי לְהַשְׁלִים רְצוֹן קוֹנָם וְיַאֲרִיכוּ יָמִים וְיִזְכּוּ לְחַיִּים טוֹבִים. כִּי כְדַאי הוּא בַּעַל מְלַאכְתָּן לְשַׁלֵּם לָהֶם שְׂכַר פְּעוּלָתָן וְיִיטַב לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
שסובלין. כמה עינויים ולא רצו להודות שלא ימותו חיי שעה שהרי אין יודעין כמה יחיו וסופם למות:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5