הֲנָחַת תְּפִלִּין הִיא עֲטֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּפְאֵרָם עַל כָּל הָאֻמּוֹת, וְעַל כֵּן הָיוּ מִתְפָּאֲרִים רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, בְּאָמְרָם, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תְפִלִּין. וּכְבָר אָמְרוּ עָלָיו עַל רַב, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָאוּהוּ שֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא צִיצִית וּבְלֹא תְפִלִּין. וּבָזֶה הָיוּ מְהַדְּרִין עַצְמָן וּמוֹדִים שֶׁבָּזֶה הָיוּ מַאֲרִיכִין יָמִים, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְגִלָּה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כח, א), וּבְפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כ, ב): שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בְּכִנּוּיוֹ. וַאֲמְרֵי לָהּ: בַּחֲנִיכָתוֹ.
לא הקפדתי. שלא היה מקפיד על דבר מה שנעשה בביתו אף על פי שהיה לו להקפיד שלא היה כרצונו: ולא צעדתי. לא הלכתי: ולא הרהרתי. בדברי תורה בחוצות שהיה בהם דבר מטונף: ולא הלכתי ארבע אמות. במקומות נקיות שלא דברתי בדברי תורה: ולא ששתי. לא שמחתי כשנכשל חבירי בין בדבר שהיו מביישין לו או שבא לו צרה או היזק: בכנויו. פירוש כינוי שמכנין אותו בני אדם לגנאי: בחניכתו. כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות שכל בני משפחתו היו נקראים כך ואפילו הכי אם הוא קצת שם גנאי אסור לכנות להם אבל לשבח מותר:
וְגַם בִּזְכוּת זֶה נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (קידושין לז, ב): "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ" בְּפָרָשַׁת תְּפִלִּין (שמות יג, יא) לָמָּה נֶאֱמְרָה, שֶׁהֵם חוֹבַת הַגּוּף וְנוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ? אֶלָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשׂוּ מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ.
בין בארץ ובין בחוצה לארץ. כי כל חובות גוף נוהגות כך ולמה כתיב והיה כי יביאך שמדבר בארץ ישראל:
וְעוֹד, מְכַפֶּרֶת עֲוֹנוֹתָיו וְנוֹחֵל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן: וַאֲמַר רָבָא: כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וּמִתְעַטֵּף בְּצִצִית וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וַאֲמַר אַבַּיֵּי: מְעָרֵב אֲנִי בוֹ, שֶׁאֵין אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. רַב פַּפָּא אָמַר: מְעָרֵב אֲנִי בוֹ, שֶׁכָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִין. וְעוֹד אָמְרוּ בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות מד, א): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל־בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי" (ישעיה לח, טז).
ה' עליהם. אותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין יחיו מקרא (בישעיה ל"ח) ופירוש ולכל בהם חיי רוחי בכל אברי אשר בהם תלוין חיי רוחי אמר ה' עליהם שיחיו ותחלימני תבריאני ותחזקני ותחייני בתחיית המתים:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5