גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַזֶּה בְעֵינָיו מִצְוַת צִיצִית, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁמוֹנָה כִּמְנֻדִּין לַשָּׁמַיִם וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה; וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ מְגָרְשָׁהּ; וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ תְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ; וּבִזְרוֹעוֹ; וְצִיצִית בְּבִגְּדוֹ; וּמְזוּזָה בְפִתְחוֹ; וְהַמּוֹנֵעַ מִנְעָלִים מֵרַגְלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מֵסֵב בַּחֲבוּרַת מִצְוָה.
בחבורת מצוה. כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן:
וְגַם הַמְצַוֶּה בְעֵינָיו מִצְוַת צִיצִית נִקְרָא עַם הָאָרֶץ לְכָל חוּמְרוֹתָיו, כִּמְבַטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, שֶׁנִּקְרָא מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (סוטה כב, א) וּבִבְרָכוֹת, פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ (מז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵיזֶהוּ עַם הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדּוֹ. רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תוֹרָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, זֶהוּ עַם הָאָרֶץ.
איזהו עם הארץ. שדברו חכמים בכל מקום: ולא שימש תלמידי חכמים. הוא הגמ' התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והוא דוגמת הגמ' שסדרו האמוראים:
וְגָדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטְּלוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאֵין צָרִיךְ תְּכֵלֶת, מִן הַמְבַטְּלוֹ בִּזְמַן שֶׁהָיָה נִמְצָא תְּכֵלֶת בְּיֹקֶר, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות מג, ב): תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָשֶׁה עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקָּרָא לִשְׁנֵי עֲבָדָיו, לְאֶחָד אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב. וּלְאַחֵר אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט. וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ, אֵיזֶה מֵהֶם עָנְשׁוֹ מְרֻבָּה? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא לִי שֶׁל טִיט וְלֹא הֵבִיא.
וגדול עונש המבטלו. ציצית בזמן הזה שהם רק לבנים ובזול מהמבטל בעת שהי' צריך תכלת והיה ביוקר: חותם. היו עושין לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם סימן עבדות וזה שאמר לו המלך הבא חותם של טיט שמצוי הוא ולא הביאו עונשו מרובה:
עַל כֵּן הָיוּ זְהִירִים מְאֹד רַבּוֹתֵינוּ בְּדָבָר זֶה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק כָּל כִּתְבֵי (שבת קיח, ב): אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תֵּיתֵי לִי דְּקַיָּמִית מִצְוַת צִיצִי. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא: אֲבוּךְ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי? אֲמַר לֵיהּ: בְּמִצְוַת צִיצִית. יוֹמָא חַד הֲוָה סָלִיק בְּדַרְגָּא, אִיפְסִיק לֵיהּ חוּטָא, לָא נָחִית מִדּוּכְתֵיהּ עַד דְּרָמְיֵיהּ. רְאֵה כַּמָּה הָיוּ זְהִירִין בַּדָּבָר.
תיתי לי. שכר טוב לעוה"ב שקיימתי מצוה זו שלא הלכתי ד"א בלא ציצית: דרמייה. שתקנתי הציצית וזה ל' תליית ציצית כדאמרי' בעלמא לא רמי חוטי:
וְעַל כֵּן דָּרְשׁוּ בְּפֶרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (שם קנג, א): "בְּכָל־ עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט, ח), זֶה צִיצִית; "וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר" (שם), אֵלּוּ תְּפִלִּין, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁמִּצְוָתָן כָּל הַיּוֹם. וְאִם לְמַעַן הַקְּדֻשָּׁה הַחֲמוּרָה שֶׁבַּתְפִלִּין אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַיְּמָן כָּל הַיּוֹם, יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל זְרִיזִין בְּמִצְוַת צִיצִית.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5