בֵּית הַתְּפִלָּה אֵין נוֹהֲגִין בּוֹ דְּבָרִים שֶׁל חוֹל. וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, נֶחֱרַב יַתְמִידֶנּוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כח, א): אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בֵּית־הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים וְאֵין פּוֹרְשִׂין בְּתוֹכוֹ מְצוּדוֹת לָעוֹפוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגוֹ פֵּרוֹת וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קָפֶּנְדַּרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו, לא), בִּקְדֻשָּׁתָם הֵן עוֹמְדִין אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְמִין. עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלֹשׁ מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
יתמידנו. תמיד הוא בקדושתו אפילו בחורבנו: מפשילין. זורקין ומפרישין כמו הפשיל כליו לאחוריו והוא הדין כל כלים וכל מלאכות אסור לעשות בו אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום מרווח ופנוי ובהכ"נ גדול הוא וראוי ומספיק לכך: מצודות. רשת לצוד בו עופות: קפנדריא. לקצר דרכו הולך דרך פתחי בהכ"נ ושביל שמקצר הדרך נקרא קפנדריא: מפני עגמת נפש. מניחין בו עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן ושיזכירו את ימי בנינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם ויבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנָן: בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ, אֵין אוֹכְלִים בָּהֶם וְאֵין שׁוֹתִים בָּהֶם וְאֵין נְאוֹתִין בָּהֶם וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶם וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶם בַּחַמָּה, מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד, אֲבָל קוֹרִין בָּהֶן וְשׁוֹנִין בָּהֶן וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים. וַאֲמְרִינָן עַלָּה: וְאֵין נְאוֹתִין בָּהֶן, אָמַר רָבָא: חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִים, דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי: מַאי בֵּי רַבָּנָן? בֵּיתָא דְּרַבָּנָן: וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שם): וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה וכו', כִּי הָא דְרָבִינָא וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲווּ קַיְימֵי וְקָא שַׁיְילֵי שְׁמַעְתָּא מֵרָבָא, אֲתָא זִילְחָא דְּמִיטְרָא, עַיּלֵי לְבֵי כְנִישְׁתָּא. אָמְרוּ: הַאי דְּקָא עַיּלִינָא לְבֵי כְנִישְׁתָּא לַאו מִשּׁוּם מִיטְרָא הוּא דְּקָא עַיּלִינָן, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּשְׁמַעְתָּא בָּעְיָא צִילוּתָא (דעת צלולה) כְּיוֹמָא דְּאִיסְתְּנָא (כיום שמנשב בו רוח דרומית שהוא צלול).
ואין נאותין בהם. אין מתקשטין בהם האדם אפילו במלבושים ותכשיטים נאים שאסור לעשות שם שום דבר: ואין מטיילין בהם. כדרך שמטיילין במקום ריוח גדול: קורין בהן. מקרא: ושונין בהן. משניות וגמרא: ומספידין בהן הספד של רבים. של ת"ח שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובהכ"נ ראוי לכך לפי שהוא בית גדול: מאי בי רבנן. למה קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שביתם הוא לכל דבר: זילחא דמטרא. זרם מים שבא המטר בכח: לאו משום מטרא. שיגן עלינו מפני הגשמים שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין שם: צילותא. דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בשום מחשבה על ידי דבר אחר שמטרידו: איסתנא. שם רוח דרומית והוא לשון צלול וזוהר על שם כשהוא מנשב השמים זיהורים ורוח מזרחית שותא שמו ורוח מערבית אוריה שמו רוח צפונית שדיא:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשֵּׁי: כִּי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינֵישׁ לְמִקְרֵי גַבְרָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא לֵימָא שְׁמַעְתָּא, אִי תַּנָא הוּא לֵימָא הִלְכְתָא, אִי קַרָא הוּא לֵימָא פְסוּקָא. וְאִי לָא, לֵימָא לִינוּקָא: מַאי פְּסוּקָךְ, אִי נַמֵּי, לִישְׁהֵי פוּרְתָא וְלֵיקוּם. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שם): וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים, הֵיכֵי דָמֵי הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים? מַחְוֵי רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן הֶסְפֵּדָא דְקָאִים בֵּי רַב שֵׁשֶׁת. מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן הֶסְפֵּדָא דְקָאִים בֵּי רַב חִסְדָּא. רַפְרָם בַּר פַּפָּא סָפְדָּא לְכַלְתֵּיה בְּבֵי כְנִישְׁתָּא וכו'.
מהו. מאחר שאין נכנסין בבית הכנסת שלא לצורך: אי קרא הוא. אם יודע מקרא יאמר קודם שיקראנו מקרא אחד ואי לא יודע לומר אף מקרא אחד יאמר לתינוק שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת: לישהי פורתא. ישהה עצמו וישב מעט ואחר כך יקום וילך לו: כגון הספדא דקאי בי רב ששת. אם ימות אדם אחד מבי רב ששת:
וְיִזָּהֲרוּ מְאֹד בִּקְדֻשָּׁתָן, שֶׁלְּאַחַר שֶׁחָרַב מִקְדָּשֵׁנוּ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּגָלוּתֵנוּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹתֵינוּ וּבְבָתֵּי מִדְרָשֵׁינוּ, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (כט, א): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם. גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם" (שמואל־ א ב, כז). גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה" (ישעיה סג, א). גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם" (ירמיה מט, לח), גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" (ישעיה מג, יד). וְאַף כְּשֶׁהֵן עֲתִידִין לִיגָאֵל שְׁכִינָה שְׁרוּיָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ" (דברים ל, ג). "וְיָשׁוּב" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "וְשָׁב", מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶם מִבֵּין הַגָּלֻיּוֹת. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלֻיּוֹת לְשָׁמְרָם מִכָּל רָע וְיוֹתֵר בְּבֵית הַתְּפִלָּה.
לשמרם מכל רע. כל מעשה השמירה שהוא עלינו בגלות היא השכינה ששרויה בינינו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5