הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַיְּמוּ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, הָיְתָה בְּרִית מִילָה. וְעַל מִצְוָה זֹאת כָּרַת בְּרִית עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעִם זַרְעוֹ אַחֲרָיו. וְגַרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ חָזִיתָ (שהש"ר, יא) עַל מִצְוַת הַמִּילָה: "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר השירים ו, יא). מָה אֱגוֹז זֶה, יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת, אַחַת עָבָה וְאַחַת דַקָּה, כָּךְ הַמִּילָה יֵשׁ בָּהּ שְׁתֵי עוֹרוֹת, אֶחָד עָב וְאֶחָד דַּק. וֶאֱגוֹז תְּחִלָּתוֹ א וְסוֹפוֹ ז, כְּמִנְיָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה. "בְּאִבֵּי הַנָּחַל", אִבֵּי בְּגִימַטְרִיָּא יג, כְּמִנְיָן יג בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל הַמִּילָה. וְאֵלּוּ הֵן: א. "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית יז, ב): ב. "הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, ד): ג. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־ בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם שם, ז): ד. "וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (שם); ה. "וְאַתָּה אֶת־בְרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם שם, ט): ו. "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ" (שם שם, י); ז. "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית" (שם שם, יא); ח. "וְהָיְתָה בְרִיתִי" (שם שם, יג); ט. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); י. "וְעָרֵל זָכָר וגו' אֶת־ בְּרִיתִי הֵפַר" (שם שם, יד); יא. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, יט); יב. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); יג. "אֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא).
שתי עורות. ערלה ופריעה: ואגוז תחלתו. של אגוז אות א' וסוף האות ז':
וְעַל תֵּיבַת "אָקִי"ם" אָנוּ מַתְחִילִין בְּבִרְכַּת מִילָה: "אֲ'שֶׁר קִ'דַּשׁ יְ'דִיד מִ'בֶּטֶן", רָאשֵׁי תֵבוֹת אָקִים, זֶה יִצְחָק; "וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יַעֲקֹב; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטיִם, וְאֵלּוּ הַי"ג בְּרִיתוֹת רוֹמְזִים לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. וּבְתֵת הַשָּׁלֵם לַשָּׁלֵם נַעֲשֶׂה הָאָדָם שָׁלֵם. וּבִכְרִיתַת הָעָרְלָה. לֹא נִשְׁאַר חָסֵר, כִּי לֹא נִטָּל מִמֶּנּוּ רַק הַיָּתֵר.
ובתת השלם. הם י"ג בריתות של מילה לי"ג מדות של רחמים שהם שלמים ותמימים במדות עולים יחד כ"ו כמנין השם ובזה נעשה האדם שלם וד"ל:
וְשָׁנִינוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לא, ב): רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלֶיהָ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל מִצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וְאוֹמֵר: "וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה). רַבִּי אוֹמֵר: גְדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד, ח).
שדוחה את השבת החמורה. דכתיב וביום השמיני ימול וביום ואפילו בשבת: אפילו שעה אחת לא נתלה. לא המתין לו הקב"ה אלא מיד שהיה ביכולת בידו להמול כשבא לאושפיזא בא המלאך ובקש להרגו על שלא מיהר למולו: דוחה את הנגעים. דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת לבנה שהוא סימן טומאה ואסור לקצץ אעפ"כ ימול: התהלך לפני. נאמר לו בשעה שצוהו על המילה: הנה דם הברית. ואע"ג דהאי דם לא דם מילה הוא אלא קרבן מ"מ כיון דתורה כולה ברית ובמילה נמי כתי' ברית בקרא מלמד שהיא שקולה נגד כל המצות:
וַאֲמְרִינָן עֲלָה בַּגְּמָרָא: תַּנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל זְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא עָמְדוּ לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שם ד, כד). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמֹּשֶׁה נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אָמוּל וְאֵצֵא, סַכָּנָה הִיא, דִּכְתִיב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד, כה); אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי: "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" (שמות ד, יט), אֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנָשׁ? מִפְּנֵי שֶׁנִתְעַסֵּק תְּחִלָּה בַּמָּלוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" (שם שם, כד). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּקֵשׁ אוֹתוֹ שָׂטָן לַהֲרֹג, אֶלָּא לְאוֹתוֹ תִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי" (שם שם, כה). צֵא וּרְאֵה מִי קָרוּי חָתָן, מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינוֹק, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַתִּינוֹק.
שנתרשל. שרפו ידיו שלא מלו מיד תרגום חזקו ידים רפות ידיא יתרשלון: אמול ואצא סכנה. אם אלך בדרך תוך ג' ימים דכל ג' ימים כאב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהיו חלושים ביותר שנכאבו ג' ימים והכי מוכח בפ' ר' אליעזר דמילה: שנתעסק תחלה. שנאמר ויהי בדרך במלון דמשמע שמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון והיה לו למול מתחלה וכי תימא היאך ימול כיון שהיה לו עדיין לצאת בדרך יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה ובאורחא פורתא ליכא סכנה: הוי אומר זה התינוק. שנעשה חתן על ידי הברית שמחתנין אותו במצוה ראשונה:
דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה מִן הַמִּילָה בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ וְלֹא שִׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא רַגְלָיו, מִיָּד "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שם). מִיָּד "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שם שם, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְהָרְגָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה" (תהלים לז, ח). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: חֵמָה הָרַג, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיה כז, ד). וְהָכְתִיב: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דברים ט, יט)? מַאי "חֵמָה", גּוּנְדָא דְחֵמָה. וְאִבָּעִית אֵימָא: תְּרֵי חֵמָה הֲווּ.
לא שיירו ממנו אלא רגליו. מקום המילה כדכתיב לא עשה רגליו ולשון תקון הוא זה העברת שער שבין הרגלים: להרגן. לאותן שני המלאכים שבלעו: שנאמר הרף מאף ועזוב חמה. כלומר הקב"ה אמר לו שיעזבם אלמא רוצה היה להרגם: שנאמר חמה אין לי. אלמא שנהרג: גונדא דחמה. חיל של חמה אבל איהו גופא נהרג:
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאֵין לְךָ צַדִּיק גָּמוּר בָּעוֹלָם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וְלֹא נִקְרָא תָמִים אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וּכְתִיב (שם שם, ב): "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית" (שמות לד, כז). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה).
כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. כלומר ברית מילה ששקולה ככל הדברים דהיינו ככל המצות:
אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פכ"ט: "וְכָל־ הָעָם הַיּלֹּדִים בַּמִּדְבַּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ" (יהושע ה, ה). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי עֲרֵלִים שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי? אֶלָּא נִמּוֹלִים הָיוּ שֶׁלֹּא כְתִקּוּנָן, שֶׁהָיוּ כּוֹרְתִין הָעָרְלָה וְלֹא הָיוּ פוֹרְעִים, לְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, "לֹא מָלוּ", שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (שם שם, ב). וְכֵן עָשָׂה וְקִבֵּץ כָּל הָעָרְלוֹת וְעָשָׂה אוֹתָן גִּבְעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֶל־גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (שם שם, ג). וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַסִּין הַדָּם וְהָעָרְלָה בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר. וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, רָאָה הַמִּדְבָּר מָלֵא עָרְלוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר: מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּזְכוּת דַּם הַמִּילָה הַמְּכֻסֶּה בְּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י). מִכָּאן הִתְקִינוּ, שֶׁיִּהְיוּ מְכַסִּין אֶת הָעָרְלָה בַּעֲפַר הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית כח, יד).
וְכֵן הָיוּ נוֹהֲגִים לָמוּל עַד שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת וּמַלְכוּת אֶפְרַיִם מָנְעָה מֵהֶם בְּרִית מִילָה וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לָטּוֹב, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא טוֹב אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ, עֵשָׂו בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב וּבָרַח מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּם בְּרַח־לְךָ אֶל־ לָבָן אָחִי חָרָנָה" (שם כז, מג); פַּרְעֹה בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וּבָרַח מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" וגו' (שמות ב, טו): שָׁאוּל בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת דָּוִד וְנִמְלַט מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת" (שמואל־א יט, יא). וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט" (שם שם, יח), לוֹמַר, כָּל הַבּוֹרֵחַ נִמְלַט וְאַתָּה בְּרַח וּמַלֵּט. וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וּבָרַח מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לִבְאֵר שָׁבַע וְאַחַר כָּךְ אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל־נַפְשׁוֹ" (מלכים־א יט, ג). וְשָׁם נִגְלָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. "וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל" וגו' (שם שם, ט־י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְעוֹלָם אַתָּה מְקַנֵּא קִנְאָתִי, קִנֵּאתָ בַּשִׁטִּים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב "פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר" וגו' (במדבר כה, יא), וְכָאן קַנֹּא קִנֵּאתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בְּרִית מִילָה עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְעֵינֶיךָ. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּקְרָא מַלְאַךְ הַבְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא" (מלאכי ג, א).
ומלאך הברית. זה אליהו שיבא לבשר הגאולה:
וְעוֹד מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁעִמָּהּ חָתוּם בִּבְשָׂר יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁל שַׁדַּי: בַּנְחִירַיִם דְּמוּת ש וּבַזְרוֹעַ דְּמוּת ד, בַּמִּילָה דְּמוּת י [אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁהֵן עֲרֵלִים אֵין לָהֶם כִּי אִם בַּנְחִירַיִם ש וּבַזְּרוֹעַ ד וְאֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד בִּלְבַד]. וְהַיִּשְׁמְעאֵלִים אֵינָם בִּכְלָל זֶה, שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּפְרִיעָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁסָ"ה. נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְרִיעָה כְּאִלּוּ קִיֵּם שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ל, יב), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מִילָה. דָּבָר אַחֵר: מִילָה – יָם לָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר, גָּזַר הַיָּם בִּשְׁבִילָהּ. דָּבָר אַחֵר: מִילָה – מִי בְּכָל הַמִּצְוֹת דּוֹמָה לָהּ.
גזר הים. דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים למ"ד לגוזר ומ' דים הוא מל וכן לגזרים:
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), רוֹצֶה לוֹמַר, בִּזְכוּת הַמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.
מבשרי. בזכות המילה שהיא בבשרי אחזה אלוה:
לָמָּה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְהֶכְשֵׁר מִילָה וּרְפוּאָתָהּ, אֵיתִנְהֵי בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת שֶׁפּוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ, קְטַנָּה נִדְחֵית מִפְּנֵי הַגְּדוֹלָה.
והכשר מילה. כל הכלים שצריכין להמול בו כגון האיזמל אם לא הביאו מע"ש מביאו בשבת וכל מה שצריך למילה ולרפואה:
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת־אַבְרָם" וגו' (בראשית טו, יח). וּכְשֶׁבִּטְלוּהָ גָּלוּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ" (ירמיה יא, טו).
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֵכֶר לַדָּבָר, מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה". וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ פֶּה דְגוֹיִם, אֶלָּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַמִּילָה. פֶּ"ה בְּגִימַטְרִיָּא מִילָה, רוֹצֶה לוֹמַר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל מָהוּל. וְזֶהוּ וַדַּאי כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּלוּ בֵּין הָעַמִּים זְמַן רַב, הָיוּ כָּלִים לוּלֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָם וְעוֹנֶה לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם.
רַבֵּינוּ תָּם אוֹמֵר, כִּי "יָדִיד" זֶה אַבְרָהָם, כִּדְדָרְשִׁינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (נג, ב): "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו), זֶה אַבְרָהָם; "חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יִצְחָק; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זֶה יַעֲקֹב. וְכִי תֵימָא: מִנָּא לָן שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ אַבְרָהָם מִן הַבֶּטֶן? יֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכֵי קִים לְהוּ, דְּדָרְשִׁינָן גְּזֵרָה שָׁוָה יְדִיעָה יְדִיעָה. בְּאַבְרָהָם כְתִיב: "יְדַעְתִּיו" (בראשית יח, יט) וְהָתָם כְּתִיב: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטָן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיה א, ה).
מה לידידי בביתי. שאמר הקב"ה לאברהם כן בשעת חורבן שבא אברהם בבהמ"ק:
מָצָאתִי כָתוּב: "בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זוֹ מִילָה שֶׁעֲשׂוּיָה כְּיוֹ"ד, שֶׁהוּא סִימָן לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹ"ד, שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מוּעָטִים וּקְדוֹשִׁים. דָּבָר אַחֵר: "בְּאוֹת בְּרִית הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהַמִּילָה עֲשׂוּיָה כְּקוּלְמוֹס שֶׁחוֹתְכִין מִן הָעוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כִּכְרוּת שָׁפְכָה.
כָּתוּב בַּמַּנְהִיג: "בָּרוּךְ הַבָּא", בָּרוּךְ הַנִּמוֹל לִשְׁמוֹנָה, בְּחֶשְׁבּוֹן הַבָּ"א וְהָעָם עוֹנִים: "בְּשֵׁם ה"'. עוֹד כָּתוּב שָׁם: נָהֲגוּ לְהָבִיא סֵפֶל מָלֵא חוֹל וְעָפָר וְנוֹתְנִין שָׁם אֶת הֶעָרְלָה. וְיֵשׁ סֵמֶךְ לַדָּבָר בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ פוֹרְעִים, מִפְּנֵי עִנּוּי הַדֶּרֶךְ, וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹהֲלִין, נוֹטְלִין אוֹתָהּ עָרְלָה וְטוֹמְנִין אוֹתָהּ בְּעָפָר. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וָאֵילָךְ נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לָתֵת הָעְרָלָה בְּעָפָר, עַד שֶׁגָּדְלָה מַלְכוּת יְרָבְעָם וּבָטְלָה, עַד שֶׁבָּא אֵלִיָּהוּ זַ"ל וְהֶחֱזִירָהּ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו' (מלכים־א יט, י). וְכָתַב בַּעַל הַמַּנְהִיג: וְיֵשׁ סֶמֶךְ לַחוֹל – "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית לב, יב); וּלְעָפָר – "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם יג, טז).
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5