הַתַּלְמִיד לְרַבּוֹ מֻבְהָק חַיָּב לָקוּם מִפָּנָיו מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לג, א): תָּנָא: אֵי זוֹ הִיא קִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הִדּוּר? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר אַבַּיֵּי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּרַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק, אֲבָל בְּרַבּוֹ מֻבְהָק כִּמְלֹא עֵינָיו. אַבַּיֵּי מְכִי חָזְיָא לֵיהּ לְאוֹדְנֵיהּ דְּחַמָרָא דְּרַב יוֹסֵף דַּאֲתֵי הֲוָה קָאֵים. אַבַּיֵּי הֲוָה רָכִיב חַמָרָא וְקָא מִיסְגֵי אַגּוֹדָא דִּנְהַר פָּפָּא, יָתִיב רַב מְשַׁרְשִׁיָּא וְרַבָּנָן בְּאִידָךְ גִּיסָא וְלָא קָמוּ מְקַמֵּיהּ. אָמַר לְהוּ: וְלָאו רַב מֻבְהָק אֲנָא? אָמְרוּ לֵיהּ: לָאו אַדַעְתִּין.
שיש בה הידור. כבוד ונשיאות פנים שהדבר ניכר הוא שבשבילו עמד אם הוא בתוך ארבע אמותיו: באידך גיסא. הנהר מפסיק ביניהם: ולאו רב מובהק אני. ואף על פי שאתם רחוקים ממני יותר מד' אמות איבעי לכו למיקם: לאו אדעתין. לא נזכרנו לעמוד שהיינו טרודים:
וַאֲמְרִינָן עֲלָה (לג, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־ יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים" (קהלת ח, יג), מוֹרָא זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ויקרא יט, לב), הֱוֵי אוֹמֵר: מוֹרָא זוֹ קִימָה.
וטוב לא יהיה לרשע. ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה': מורא זו קימה. דגמר בגזירה שוה כתיב הכא אשר איננו ירא מלפני אלהים וכתיב התם מפני שיבה תקום וגמר פני פני בגזירה שוה:
וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מִמֶּנּוּ אַל יַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲחוֹרָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף (נג, א): תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ אַל יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד רַבּוֹ, אֶלָּא מְסַבֵּב פָּנָיו וְהוֹלֵךְ. כִּי הָא דְרַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲוָה מִיפְטַר מִינֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן וַהֲוָה בָעֵי רַבִּי יוֹחָנָן לִסְגוּיֵי, הֲוָה גָחִין וְקָאִי רַבִּי אֱלְעָזָר אַדּוּכְתֵיהּ עַד דַּהֲוָה מִכְסֵי רַבִּי יוֹחָנָן מִינֵיהּ; וְכִי הֲוָה בָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לִסְגוּיֵי, הֲוָה אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דַּהֲוָה מִכְסֵי מִינֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן. רָבָא כִּי הֲוָה מִיפְטַר מֵרַב יוֹסֵף, הֲוָה אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דַּהֲווּ מִנַגְפָן כְּרָעֵיהּ וּמְתָוְסָן אִסְקוּפְתֵיהּ דָּמָא. אָמְרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף הָכֵי עָבֵיד רָבָא. אָמַר: יְהֵא רַעֲוָא דְתֵירוֹם רֵישֵׁיהּ אַכּוּלָא כְּרָכָא.
לסגויי. לילך לדרכו: הוה גחין. היה רבי אלעזר כורע כלומר השתחוה תרגום המה כרעו אינון גחינו: עד דהוה מכסי מיניה רבי יוחנן. דאין ר' אלעזר רואהו: מכסי רבי יוחנן מיניה. שאין רבי יוחנן רואהו מחזיר פניו: מנגפן. הכה רגליו באסקופת הפתחים עד שהיו מלוכלכים בדם משום דאזיל מאחוריו כדי שיהא פניו לרב יוסף ואמרו ליה לרב יוסף דהוא היה סגי נהור ואינו מכיר בדבר: תירום רישיה. יהיה ראש הישיבה על כל העיר:
וְעוֹבֵד לְרַבּוֹ כְּעַבְדּוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בִּכְתֻבּוֹת, פֶּרֶק אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת (צו, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ תַּלְמִיד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ, חוּץ מֵהַתָּרַת מִנְעָל וְהַנְעָלַת מִנְעָל. אָמַר רָבָא: לָא אֲמָרָן כֵּן אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ – לָא; (אמר רב אשי) וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, לָא אֲמָרָן אֲלָּא דְּלָא מָנַח תְּפִלִּין, אֲבָל מָנַח תְּפִלִּין – לָא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד" (איוב ו, יד). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב" (שם). וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מֵרַבּוֹ אַל יַחֲזִיר פָּנָיו מִכְּנֶגֶד רַבּוֹ, אֶלָּא מְצַדֵּד פָּנָיו וְהוֹלֵךְ, כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וכו', כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ. עַל כֵּן יְהֵא מֻזְהָר כָּל אָדָם לָקוּם מִפְּנֵי רַבּוֹ וּלְשַׁמְּשׁוֹ וִיהֵא חָשׁוּב לוֹ כְּעוֹבֵד לַשְּׁכִינָה.
חוץ מהתרת מנעל. שהרואה אומר עבד כנעני הוא: מנח תפילין לית לן בה. שאין דרך עבדים להניח תפילין: למס מרעהו חסד. הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפיק לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה וסמיך ליה למס מרעהו חסד: מצדד. ילך בצדו כדי שיוכל לילך ולראות שלא יזיק עצמו או שלא יפול ויכול גם לראות לרבו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5