מָצִינוּ, שֶׁהַרְבֵּה בְנֵי אָדָם כּוֹפִין אוֹתָם בְּשׁוֹטִים, בְּאֵשׁ וּבְמַיִם וּבְכָל מִינֵי כְפִיּוֹת עַל שֶׁיּוֹדוּ בְּפִיהֶם דְּבָרִים שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָהֶם וְסוֹבְלִים כָּל הַכְּפִיוֹת וְאֵינָם מוֹדִים שׁוּם דָבָר בְּפִיהֶם, שִׁיִּתְחַיְּבוּ בְהוֹדָאָתָם הֲרִיגָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאִים, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיתָה זְמַנִּית, בְּיָדְעָם בְבֵרוּר, שֶׁהַיּוֹם אוֹ מָחָר יָמוּתוּ, עִם כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְוִיחַ חַיֵּי שָׁעָה סוֹבְלִים דָּחְקָם וּמְקַבְּלִים כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינָם מוֹצִיאִים בְפִיהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְחַיְּבוּ עָלָיו.
עַל אַחַת כַמָּה וְכַמָּה, לְמִי שֶׁאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיֹּאמַר דִּבְרֵי נִבְלוּת וְאֵין לוֹ בְדִבּוּר זֶה הֲנָאָה, אֲבָל יוֹדֵעַ, שֶׁבְּאָמְרוֹ, גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא וְיָדוּנוּ עָלָיו מִיתָה עוֹלָמִית, שֶׁהָיָה לוֹ לִסְתֹּם וְלִבְלֹם פִּיו מִלְאָמְרוֹ, כִּי כָל הַמְנַבֵּל פִּיו, דִּינוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּכְתֻּבּוֹת (ח, ב): "עַל־כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח ה"' וגו' (ישעיה ט, טז). מַאי "וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (שם)? אָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחֻפָּה, אֶלָּא, כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו וּמוֹצִיא דְבַר נְבָלָה מִפִּיו, אֲפִילּוּ נֶחְתָּם לוֹ גְזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה.
ולבלום. לסגור פיו: הכל יודעין כלה למה וכו'. ולא הוצרך לפרש ולשאול למה נכנסה לחופה: של שבעים שנה. ועוד דרש כמו ועד עולמו של אדם נטויה נהפכות מטובה לרעה:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי פֶּרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לג, א): בַּעֲוֹן נִבְלוּת הַפֶּה, צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת בָּעוֹלָם וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵתִים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִין וְאֵינָם נַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־כֵּן עַל־ בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח ה"' וגו' (ישעיה ט, טז). מַאי "וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה", אָמַר רַב חָנָן וכוּ'. וַאֲמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם" (משלי כב, יד).
לא ישמח. הרי צועקין ואינן נענין בעין מה' כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה: שוחה עמוקה. מוכנת לפי זרות למי שפיו זרות: זעום ה' יפול שם. זעם של הקב"ה שוכן שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעמו של הקב"ה:
וְלֹא דַי לוֹ לַמְנַבֵּל אֶת פִּיו שֶׁמְשַׁקֵּץ פִּיו הַנִּבְרָא לְטָהֳרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא נִתְעָב בְּעֵינֵי הַיְשָׁרִים וְהַטְּהוֹרִים בְּעָזְבוֹ הַבֹּשֶׁת וְהַצְּנִיעוּת, שֶׁהֵן מִדּוֹת מֻבְחָרוֹת, שֶׁהֻבְדְּלוּ לְיִשְׂרָאֵל זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, וְהַסִּימָנִים שֶׁבָּהֶן נִכָּרִים מִכָּל הָאוּמוֹת, וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זָרִים עַזֵּי פָנִים וּנְבָלִים וּסְכָלִים וְחִלֵּל אֶת שֵׁם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וּמֵעִיד בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאוּמָה הַזֹּאת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים "עַם חָכָם וְנָבוֹן". וְיֹאמְרוּ עָלָיו, שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי, כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה מֵהֶם טוּמְאַת הָעַמִּים כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין (כב, ב): מִשֶּׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זֻהֳמָא, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינָי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן וכו".
ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ונתקנו מכל מום שנאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך וכתבו בתוס' דגרים נמי פסקה זוהמתן דאע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו:
נִמְצָא, שֶׁהַמְנַבֵּל אֶת פִּיו וּמַאֲזִין לִנְבָלִים, מְתַעֵב נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת, כִּי אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אָדָם לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִין לָאָדָם לְאַחַר מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה־שֵׂיחוֹ", כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ה, ב), וְכָל שֶׁכֵּן הַנְּבָלוֹת שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו בְּפַרְהֶסְיָא. עַל כֵּן יִבְחַר אָדָם דֶּרֶךְ טוֹבָה לֶאֱטֹם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ נְבָלָה וִיטַהֵר פִּיו מִלְּדַבֵּר בּוֹ אֶלָּא דִּבְרֵי טָהֳרָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "כֶּסֶף נִבְחַר לְשׁוֹן צַדִּיק" (משלי י, כ).
לאטום. לסתום אזנו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5