לְהַרְחִיק מִן הָאָדָם כָּל הָרָעוֹת הַמְּזֻמָּנוֹת לָבוֹא לוֹ בְּסִבַּת הַמִּשְׁגָּל גָּזְרוּ, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה וַאֲפִילוּ בִּבְגָדֶיה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר, כִּי בְּמַה שֶּׁאָדָם מִסְתַּכֵּל מוֹשֵׁךְ לִבּוֹ אַחֲרָיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹעֲלוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: עֵינָא וְלִבָּא סַרְסוּרֵי דְחֶטְאָה נִינְהוּ. וְעַל כֵּן צִוּוּ לַעֲשׂוֹת הַרְחָקוֹת בַּדָּבָר. כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּרֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים (נז, ב): 'וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע' (ישעיה לג, טו). אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. הֵיכֵי דָמִי? אִי דְלֵיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, אָנוּס הוּא; אִי דְאִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא וְאָזִיל, רָשָׁע הוּא. לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא דַרְכָּא אַחֲרִינָא וַאֲפִילוּ הָכֵי מִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵינַס נַפְשֵׁיהּ.
שאינו מסתכל. כשהולך לשפת הנהר: היכי דמי. דמשבח ליה קרא אם עוצם עיניו דמשמע אם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע: אנוס הוא. אם מסתכל דרך הליכה ואונס רחמנא פטריה ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו דמדמשבח ליה קרא שמעינן מיניה שצריך להעצים עיניו: אי דאיכא דרכא אחרינא ואזיל בהך רשע הוא. ואע"פ שעוצם עיניו לא היה לו להתקרב אלא להתרחק מן העבירה דקיימא לן הרחק מן הכיעור: למינס נפשיה. להטות עינו לצד אחר והיינו דמשבח ליה קרא דאי אניס נפשיה חסיד הוא:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּים (ח, ב), וּבְפֶרֶק בַּתְרָא דִּבְרָכוֹת (סא, א), וּבְפִרְקָא קַמָּא דְּמַסֶּכֶת כַּלָּה: תָּנוּ רַבָּנָן: הַמְרַצֶּה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ וּמִיָּדָהּ לְיָדוֹ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵל בָּהּ, אֲפִילוּ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁקִבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: 'יָד לְיָד לֹא־יִנָּקֶה רָע' (משלי יא, כא). לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק רַבִּי יְהוּדָה: רַבִּי אַחָאִי בַּר יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַצּוֹפֶה בַּנָּשִׁים סוֹף בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. כָּל הַמְפַנֶּה אֶת עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה וְלֹא עֲשָׂאָה אֲפִילוּ הוּא יִשְׂרָאֵל, רָאוּי לְהַעֲלוֹת עוֹלָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת' (שמות כד, ה). כָּל מִי שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ עָצֵל מִן הָעֲבֵרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עֲשָׂאָה, נִיזוֹן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ['וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ] וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ' (שם שם, יא).
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (סא, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲחוֹרֵי אֲרִי וְלֹא אֲחוֹרֵי אִשָּׁה: אֲחוֹרֵי אִשָּׁה וְלֹא אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה; אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵית־הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. וְלָא אֲמָרָן, אֶלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא וְלָא דָרֵי טוּנָא וְלָא רָכִיב עַל חַמְרָא וְלָא מַנַּח תְּפִילֵי, אֲבָל אִי אִיכָּא חַד מֵהַנָּךְ לֵית לָן בָּהּ.
בשעה שהצבור מתפללין. דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת: דליכא פתחא אחרינא. דאי איכא פתחא אחרינא אין כאן ביזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול: ואי דרי טונא. אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשא שעליו:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה (סד, א): תָּאנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מַה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה, מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה, וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי מַה מָּנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף.
שבאותו הדור. גבי נקמת מדין: שזנו עיניהם. ל' מזון שנהנו במראית העין כשהיו לוקחין התכשיטים מן הנשים: תכשיטין שבחוץ. טבעת: שבפנים. כומז:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ (ברכות כד, א): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. לְמַאי, אִילֵימָא לְאִסְתַּכּוּלֵי בָהּ, וְהָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי מַה מָּנָה וכו', אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ וְלִקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר רַב חִסְדָּא: שׁוֹק בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'גַּלִּי־שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת' (ישעיה מז, ב), וּכְתִיב: 'תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ' (שם, שם). אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב' (שיר השירים ב, יד). אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים' (שם ד, א). וְגַם כֵּן גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (צב, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּעֶרְוָה קַשְׁתּוֹ נִנְעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ' (חבקוק ג, ט).
וְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (כ, א): תַּנְיָא: 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע' (דברים כג, י), שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה אֲפִילוּ פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲפִילוּ מְכֹעֶרֶת, וְלֹא בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה וְלֹא בַחֲמוֹר וְלֹא בַחֲמוֹרָה וְלֹא בַחֲזִיר וְלֹא בַחֲזִירָה וְלֹא בְעוֹף וְלֹא בְעוֹפֶפֶת בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִין זֶה לָזֶה וַאֲפִילוּ מָלֵא עֵינַיִם כְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת. אָמְרוּ עָלָיו עַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁכֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם עוֹמֵד עַל מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְטִפָּה שֶׁל מָרָה תְּלוּיָה בָהּ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ הַחוֹלֶה מִזְדַּעְזֵעַ וּפוֹתֵחַ אֶת פִּיו וְזוֹרֵק הַטִּפָּה לְתוֹךְ פִּיו, מִמֶּנָה מֵת, מִמֶּנָה מַסְרִיחַ, מִמֶּנָה פָנָיו מוֹרִיקוֹת.
ולא בבגדי צבע של אשה. שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן ומייפין אותה ומהרהר אחריה:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ שָׁם: תָּנוּ רַבָּנָן: 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע' (שם, שם), שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טוּמְאָה בַלַּיְלָה. מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשֶׂה; מַעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי זְהִירוּת; זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת; זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת; נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת; פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה; טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָׁה; קְדוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא; יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה; עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת; חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַחֲסִידוּת גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אָז דִבַּרְתָּ־בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ' (תהלים פט, כ). וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים' (ישעיה סא, א), חֲסִידִים וְצַדִּיקִים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לְבַשֵּׂר עֲנָוִים', הָא לָמַדְתָּ, עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן.
ונשמרת. וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקרא מזהיר ליה להשמר שלא יבא לידי כך: תורה. על ידי שיעסוק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונזהר: זריזות. זריז ונשמר קודם לכן שלא יבא לידי עבירה כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה. וזהירות כשעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל: נקיות. נקי באין חטא: פרישות. אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו: טהרה. צח ומלובן ועדיף מנקי: רוח הקודש. להשרות עליו שכינה: בחזון לחסידך. ולא נאמר ליראיך ולענויך:
וּמִי שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בְּדִבְרֵי הַנָּשִׁים וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּהֶן, לָזֶה מְשַׁבֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיג, א): שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עֲלֵיהֶם בְּעַצְמוֹ: עַל רַוָּק (פירוש: פנוי) הַדָּר בִּכְרָךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא וְעַל הֶעָנִי הַמַּחֲזִיר אֲבֵדָה לִבְעָלֶיהָ וְעַל עָשִׁיר הַמְעַשֵּׂר פֵּרוֹתָיו בְּצִנְעָא. רַב סַפְרָא רַוָּק הַדָּר בִּכְרָךְ הֲוָה, תָּנֵי תַּנָּא לְהָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא וְרַב סַפְרָא, צָהֲבוּ פָנָיו דְּרַב סַפְרָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לָאו כְּגוֹן אַתְּ, אֶלָּא כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דַּהֲווּ אוּשְׁכְפֵי (פירוש: סנדלרים) וְיָתְבֵי בְּשׁוּקָא דְּזוֹנוֹת וְעָבְדֵי לְהוּ מְסָאנֵי לְזוֹנוֹת וְעַיְילֵי וּמְסַיימֵי לְהוּ וְלֹא מַדְלוּ עֵינַייהוּ לְאִסְתַּכּוּלֵי בְהוּ. וְיֵימָא (לשון שבועה) בְהוֹן רַבָּנָן הָכֵי: בְּחַיֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן קְדִישֵׁי דְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל.
תני תנא. להך מתניתא ג' מכריז הקב"ה עליהן לשבח בכל יום:
וּבָזֶה הָיָה מִתְפָּאֵר אִיּוֹב וּמְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ: 'בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל־בְּתוּלָה' (איוב לא, א), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁכָּרַת בְּרִית עִם עֵינָיו שֶׁלֹּא יַבִּיט אֲפִילוּ בִּבְתוּלָה שֶׁהִיא פְנוּיָה, קַל וָחֹמֶר לְאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁכָּתַב עָלֶיהָ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: 'כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ' (משלי ו, כט).
וְהַזְּנוּת הוּא אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁפֵּרֵשׁ בָּהֶן הַכָּתוּב גֵּיהִנֹּם. וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה. מַלְכוּת הָרִשְׁעָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: 'נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ־נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ' (ישעיה מז, יג). וּכְתִיב: 'הִנֵּה הָיוּ כְקָשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם לֹא־יַצִּילוּ אֶת־ נַפְשָׁם מִיָּד לֶהָבָה אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ' (שם שם, יד). בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע מִנַּיִן? דִּכְתִיב: 'מַה־יִּתֵּן לְךָ וּמַה־ יֹסִיף לָךְ' וגו' 'עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים' (תהלים קכ, ג־ד). הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: 'הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת' וגו' (משלי ו, כז־כט). עַל כֵּן כָּל בֶּן דַּעַת יֵשׁ לוֹ לִירָא מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְלִבְרֹחַ מִן הָעֲבֵרָה וְלַעֲצֹם עֵינָיו מֵרְאוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא אֶל הַפֹּעַל.
גחלי רתמים. היינו גיהנם: כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה. מגיהנם שנקרא רע:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5