כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגֶּזֶל, שֶׁכָּל הַגּוֹזֵל אֲפִילוּ שְׁוֵה פְרוּטָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל נִשְׁמַת הַנִּגְזָל, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא (קיט, א): 'כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ' (איוב כז, ח). רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר נפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דַּאֲמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל, דִּכְתִיב: 'כֵּן אָרְחוֹת כָּל־בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח' (משלי א, יט). מָאן דַּאֲמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן, דִּכְתִיב: 'אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת־קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ' (שם כב, כב־כג). וְאִידָךְ נַמֵּי הָא כְתִיב: 'אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקַּח', מַאי 'בְּעָלָיו', בְּעָלָיו דְּהַשַּׁתָּא. וְאִידָךְ נַמֵּי הָא כְתִיב: 'וְקָבַע' וגו', מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם 'וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם', מִשּׁוּם דְּקָבְעוּ נֶפֶשׁ.
כי יבצע. יגזול: ישל אלוה נפשו. משליך הקב"ה נשמתו: כי דל הוא. אף אם דל הוא ואין לו עזר אל תגזלו כי משמש בלשון אם: בעליו דהשתא. גזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:
דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁוֵה פְרוּטָה כְּאִילוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע' וגו'; וְאוֹמֵר: 'וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ' וגו' (ירמיה ה, יז); וְאוֹמֵר: 'מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ דָם נָקִי' (יואל ד, יט); וְאוֹמֵר: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים' וגו' (שמואל־ב כא, א). מַאי וְאוֹמֵר, וְכִי תֵימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אִין, נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לָא, תָּא שְׁמַע: 'בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ'; וְכִי תֵימָא הַנֵּי מִילֵי הֵיכָא דְלָא יָהִיב דְּמֵי, אֲבָל הֵיכָא דְיָהִיב דְּמֵי לָא, תָּא שְׁמַע: 'מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה' וגו'. וְכִי תֵימָא הַנֵּי מִילֵי הֵיכָא דְקָא עָבַד בְּיָדַיִם, אֲבָל גְּרָמָא לָא, תָּא שְׁמַע: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶת שָׁאוּל' וגו'. הֵיאַךְ מָצִינוּ, שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, שֶׁהָיוּ מְסַפְּקִין אוֹתָם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָם.
ואכל קצירך ולחמך. דומה לו כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לו שוב במה להתפרנס: מחמס בני יהודה. מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאלו שפכו דם נקי: ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. שהמית כהני נוב שהגבעונים היו משמשים למזבח ושואבי מים וממנו היו מסתפקין לכך מעלה עליו הכתוב כאלו המית את הגבעונים: בניו ובנותיו לא. מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו ה"א לא נענש גזלן אנפשות בני נגזל: תא שמע מחמס בני יהודה. חמסן יהיב דמי וזה אינו רוצה למכור:
וְלָאו דַּוְקָא הַגּוֹזֵל מֵרְשׁוּת הַנִּגְזָל, אֶלָּא גַּם כֵּן הַמְעַכֵב מִלִּפְרֹעַ שְׂכִירוּתוֹ נִקְרָא גַזְלָן וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשׁוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק הַמְקַבֵּל (קיא, א): אֵיזֶהוּ עֹשֶׁק וְאֵיזֶהוּ גֶּזֶל? אָמַר רַב חִסְדָּא: 'לֵךְ וְשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן', זֶהוּ עֹשֶׁק. יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי וְאֵינִי נוֹתֵן לְךָ, זֶהוּ גֶּזֶל. רָבָא אָמַר: זֶהוּ עֹשֶׁק וְזֶהוּ גֶזֶל, וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לַאוִין. תַּנְיָא (ב"מ קיב, א.): 'וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ' (דברים כד, טו), שֶׁמִּפְּנֵי מַה עָלָה זֶה לַכֶּבֶשׂ וְנִתְלָה בָאִילָן וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, לֹא עַל שֶׁיִתֶּן לוֹ שְׂכָרוֹ?
ואליו הוא נושא את נפשו. הוא מוסר נפשו עליו לעלות בכבש גבוה וסיכן עצמו ליפול וליתלות באילן כשעלה עליו למסוק זיתים ולגדור תמרים ומסר נפשו עליו למיתה שמא יפול מן הכבש או מן האילן:
דָּבָר אַחֵר: "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר כְּאִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח' (משלי א, יט). נַפְשׁוֹ שֶׁל מִי, רַב הוּנָא וכו', כַּכָּתוּב לְמַעְלָה עַד נֶפֶשׁ. תָּנוּ רַבָּנָן: 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר' (ויקרא יט, יג), יָכוֹל אֲפִילוּ לֹא תְבָעוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אִתְּךָ', לְדַעְתְּךָ; יָכוֹל אֲפִילוּ אֵין לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אִתְּךָ', וְהוּא שֶׁיֵּשׁ אִתְּךָ; יָכוֹל אֲפִילוּ הִמְחָהוּ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי אוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אִתְּךָ'. וְלֹא שֶׁהִמְחָהוּ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי אוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי, שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני שהיה פועל צריך לקנות פירות מחנוני ואמר לו בעה"ב לחנוני תן לו בדינר פירות ועלי לשלם או אמר לשולחני תן לו בדינר מעות:
וְקָשֶׁה גֶּזֶל חֲבֵרוֹ מִגֶּזֶל הֶקְדֵּשׁ כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (פח, ב): וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: קָשֶׁה גֶּזֶל הֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגֶּזֶל שָׁמַיִם, שֶׁזֶּה הִקְדִּים חֵטְא לִמְעִילָה וְזֶה הִקְדִּים מְעִילָה לְחֵטְא.
גזל הדיוט. הקדים בו חטא למעילה דכתיב כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו דמיד בתחלת הגזלה קרי ליה חטא וגבי הקדש כתיב תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' לא מקרי חוטא עד שנהנה:
וְגָדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל גֶּזֶל, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קח, א): 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי' (בראשית ו, יג). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל וְלֹא נֶחְתָּם גְּזַר דִּין, אֶלָּא עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּגֶּזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס' וגו' (שם, שם) וּכְתִיב: 'הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה־רֶשַׁע' וגו' (יחזקאל ז, יא). תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַף עַל נֹח נֶחְתָּם גְּזַר דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ' (בראשית ו, ז־ח), אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
החמס קם למטה רשע. שזקף החמס עצמו כמקל: נחמתי כי עשיתים ונח. סמוכים דרש: ויצו. הקב"ה על הגשם:
וּכְשֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לִגְשָׁמִים, נֶעֱצָרִים בַּעֲווֹן הַגֶּזֶל, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ז, ב): אָמַר ר' אַמֵּי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא בַּעֲוֹן הַגֶּזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ' (איוב לו, לב), בַּעֲווֹן כַּפַּיִם כֻּסָּה אוֹר וְאֵין כַּפַּיִם אֶלָּא חָמָס, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם' (יונה ג, ח). וְאֵין אוֹר אֶלָּא מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ' (איוב לז, יא). מַאי תַּקַּנְתֵיהּ? יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְצַו עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ' וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעְדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי' (ירמיה ז, טז).
במפגיע. שתרד כשיתפלל עליה:
וְכָל כָּךְ מָאַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּגּוּל זֶה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ קָרְבָּן, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה, פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל (ל, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מַאי דִּכְתִיב: 'כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה' (ישעיה סא, ח)? מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה: לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס, אָמַר לַעֲבָדָיו: תְּנוּ מֶכֶס לַמּוֹכְסִים. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כָּל הַמֶּכֶס שֶׁלְּךָ הוּא. אָמַר לָהֶם: מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים שֶׁלֹּא יַבְרִיחוּ עַצְמָם מִן הַמֶּכֶס. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַר: 'כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה', מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ בָנַי וְיִבְרְחוּ מִן הַגֶּזֶל.
פיגול. גזל: שונא גזל בעולה. בעולות שאתם מביאים לי אני שונא הגזל שגוזלים ואע"פ שהכל שלי ולכך צוה הקב"ה בעולת העוף והסיר את מוראתו שהוא הזפק שישליכוהו מפני שהעוף גוזל מאכלו וכל מה שיש בזפק הוא גזל וזהו שונא הגזל בעולת העוף:
וְגַם כֵּן אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיְּבָרְכוּהוּ בְּגֶזֶל, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (ו, ב): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּים וּטְחָנָהּ וַאֲפָאָהּ וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ. אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ וְעַל זֶה נֶאֱמַר: 'וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה" (תהלים י, ג). וְאַף עַל פִּי כֵן רֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בּוֹ, קְצָתָם בְּחֶמְדָּתָם וּקְצָתָם שְׁטוּפִים בְּחָשְׁבָם שֶׁאֵינוֹ גֶּזֶל. וְעַל זֶה אָמְרוּ: רֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בְּגֶזֶל וּמִעוּטָן בַּעֲרָיוֹת וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע.
ובוצע ברך. גוזל ומברך כמו כל בוצע בצע:
וְגֵזֶל הַגּוֹי גַּם כֵּן אָסוּר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא (קיג, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: גּוֹי גְּזֵלוֹ אָסוּר, אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת. גְּזֵלוֹ אָסוּר, כִּדְרַב הוּנָא, דַּאֲמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן לְגֵזֶל גּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאָכַלְתָּ אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' (דברים ז, טז), בִּזְמַן שֶׁהֵם מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵין מְסוּרִים בְּיָדְךָ.
אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת, כִּדְרַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, דַּאֲמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מִנַּיִן לַאֲבֵדַת גּוֹי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל־אֲבֵדַת אָחִיךָ' (שם כב, ג), אֲבֵדַת אָחִיךָ אַתָּה מַחְזִיר וְאִי אַתָּה מַחְזִיר אֲבֵדַת גּוֹי. וְאֵימָא הַנֵּי מִילֵי הֵיכָא דְּלָא אֲתָה לְיָדֵיהּ, דְּלָא מְחַיֵּב לְמֶהְדַּר אֲבַתְרֵיהּ בְּרֵישָׁא, אֲבָל הֵיכָא דַּאֲתָא לְיָדֵיהּ, מְחַיֵּב לְמֶהְדַּר אֲפִילוּ לְגוֹי. אָמַר רָבִינָא: אָמַר קְרָא: 'וּמְצָאתָהּ' (שם, שם), דַּאֲתָא לְיָדֵיהּ מַשְׁמָע. תַּנְיָא, רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֲפִילוּ אֲבֵדַת גּוֹי נַמֵּי אֲסוּרָה. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: טָעוּתוֹ מוּתֶרֶת, דְּהָא שְׁמוּאֵל זָבַן מִגּוֹי לַקְנָא דִדְהַבָא בְּמַר דְּפַרְזְלָא (פליזא – נחושת מוצהבת) בְּאַרְבָּעָה זוּזֵי וְאַבְלַע לֵיהּ חַד זוּזָא. רַב כַּהֲנָא זָבַן מֵאָה וְעֶשְׂרִים דָּנִי דְּחַמְרָא בְּמַר דְּמֵאָה מֵהַהוּא גּוֹי וַאֲמַר לֵיהּ: חֲזִי דַּעֲלַךְ קָא סָמְכִינָא.
וְהַצַּדִּיק שֶׁלֹּא שָׂם לִבּוֹ בְּחֶמְדַּת הָעוֹלָם, לֹא יִתְגַּלְגֵּל גֶּזֶל לְיָדוֹ, דִּכְתִיב: 'לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל־אָוֶן' (משלי יב, כא). וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צט, ב): 'וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים' (בראשית ל, יד), אָמַר רָבָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בַּגֶּזֶל. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא רָצָה לִכָּנֵס בַּשָּׂדֶה אֶלָּא בִּימֵי קְצִיר חִטִּים לְאַחַר שֶׁקְּצָרוּהוּ, שֶׁהַכֹּל רַשָּׁאִים לִכָּנֵס בּוֹ. לְהוֹדִיעֵנוּ כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִתְרַחֵק וְלִבְרֹחַ מִן הַגֶּזֶל.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5