הַתְּפִלָּה מְעוּמָד הִיא שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת בִּימוֹת הַחוֹל, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (ברכות כח, ב): רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: כְּנֶגֶד מִי? אָמַר הִלֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עָשָׂר אַזְכָּרוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: הַנֵּי תַּמְנֵי סְרֵי, תְּשֵׁסְרֵי הַוְיָן? אָמַר רַבִּי לֵוִי: בִּרְכַּת הַמִּינִין בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ. כְּנֶגֶד מִי תִּקְּנוּהָ? לְהִלֵּל, כְּנֶגֶד "אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים"; לְרַב יוֹסֵף, כְּנֶגֶד אֶחָד שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע; לְרַבִּי תַּנְחוּם, כְּנֶגֶד חוּלְיָא קְטַנָּה שֶׁבַּשִּׁדְרָה.
שמונה עשר אזכרות. שמות שבמזמור הבו לה' בני אלים שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בראש השנה מנין שאומרים אבות תלמוד לומר הבו לה' בני אלים: ביבנה תקנוה. לאחר זמן מרובה ברכת ולמלשינים: להלל כנגד אל הכבוד הרעים. על הרשעים פורענותם והיינו אל במדת הדין: כנגד אחד. כשיכלו הרשעים יהיה אחד והם י"ט כמנין אח"ד בצירוף תיבות הפסוק שהם שש: חוליא קטנה. וי"ח גדולות הם י"ט:
וְגַרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא (וירא, א): יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: כַּמָּה תְפִלּוֹת מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּכָל יוֹם? כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים ז"ל: בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה. וְלָמָּה שְׁמוֹנֶה־ עֶשְׂרֵה? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים שֶׁהָאָבוֹת כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה. הָרִאשׁוֹן: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וגו' אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם" (בראשית נ, כד). וְהָאַחֲרוֹן: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (דברים לד, ד). וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה צִוּוּיִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהֵן בְּסֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת וְסוֹף הַסֵּפֶר: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־ מֹשֶׁה" (שמות, לט־כא). וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה־ עֶשְׂרֵה חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִׁדְּרָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ וְצָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה, י). וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה מִזְמוֹרִים שֶׁמֵּרֹאשׁ תְּהִלִּים עַד "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" (שם כ, ב).
והאחרון ויאמר ה' וגו'. ושאר שמות האבות הם אמצעים: שיתפקקו. שיראו הפקקים הם קשרים למעלה על השדרה על גב האדם:
וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה (מגילה יז, ב): בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים, וּמֵהֶם כַּמָּה נְבִיאִם, תִּקְּנוּ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר. תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִין אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים (תהלים כט, א). וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִין גְּבוּרוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז" (שם). וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִין קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ" וגו' (שם שם, ב).
על הסדר. כמשפט המקראות וכדיליף לקמן: הבו לה'. הזכירו לפניו את אילי הארץ אילי חוזק הארץ והם האבות: הבו לה' כבוד שמו. סיפיה דקרא בהדרת קודש:
וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּינָה אַחַר קְדֻשָּׁה? דִּכְתִיב: "וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב" (ישעיה כט, כג). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה" (שם שם, כד). וּמָה רָאוּ לוֹמַר תְּשׁוּבָה אַחַר בִּינָה? דִּכְתִיב: "הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה וגו' וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (שם ו, י). אִי הָכֵי, לֵימָא רְפוּאָה אַחַר תְּשׁוּבָה? לָא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: "וְיָשֹׁב אֶל־ה' וִירַחֲמֵהוּ" וגו' (שם נה, ז), אֶלָּא בָּתַר תְּשׁוּבָה סְלִיחָה הִיא. וּמַאי חָזִית דְּסָמֶכֶת אַהָא סְמוֹךְ אַהָא? כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: "הַסֹּלֵחַ לְכָל־עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלוּאָיְכִי הַגּוֹאֵל" וגו' (תהלים קג, ג־ד). לְמֵימְרָא דִגְאֻלָּה וּרְפוּאָה בָּתַר סְלִיחָה הִיא – וְהָא כְתִיב: "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו, י)? הַהִיא רְפוּאָה לָאו דְּתַחֲלוּאִים הִיא, הַהִיא דִסְלִיחָה הִיא.
ומה ראו לומר גאולה בז'. ולא רפואה אחר סליחה כדכתיב קרא הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי מתוך שעתידין ליגאל בשביעית:
וּמַה רָאוּ לוֹמַר גְּאֻלָּה בַּשְּׁבִיעִית? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: מִתּוֹךְ שֶׁאָנוּ עֲתִידִין לִגָּאֵל בַּשְּׁבִיעִית לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁבִיעִית. וּמָה רָאוּ לוֹמַר רְפוּאָה בַּשְּׁמִינִית? אָמַר רַבִּי לֵוִי: מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְּנָה מִילָה בִּשְׁמִינִי וּצְרִיכָה רְפוּאָה, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁמִינִית. וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת הַשָּׁנִים בַּתְּשִׁיעִית? אָמַר רַבִּי אֲלַכְסַנְדְרַאי: בִּשְׁבִיל מַפְקִיעֵי שְׁעָרִים, דִּכְתִיב: "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע" (תהלים י, טו) וְדָוִד כִּי אֲמָרָהּ, בְּפָרָשָׁה תְשִׁיעִית אֲמָרָהּ.
שבור זרוע רשע. אלו המייקרין את התבואה ומפקיעין את השער וממאי דבמפקיעי שערים כתיב דכתיב בהאי פרשתא יארוב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני וכי הלסטים אורב את העני והלא את העשיר הוא אורב אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים הוא וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא שבור זרוע רשע ותן שובע בעולם ובכך זרועם שבור ורע תדרוש רשעו בל תמצא וזה שהיה בדעתו להיות רשע כשתדרוש רשעו לא תמצא עולה שלא הספיק לעשותה: בפרשה תשיעית אמרה. ואם תאמר שמינית היא אשרי ולמה רגשו גוים תרתי פרשתא היא:
וּמַה רָאוּ לוֹמַר קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת אַחַר בִּרְכַּת הַשָּׁנִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו, ח). וְכֵיוָן שֶׁנִּתְקַבְּצוּ הַגָּלֻיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים, דִּכְתִיב: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וגו' וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה" (ישעיה א, כה־ כו). וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה דִּין בָּרְשָׁעִים כָּלוּ הַמִּינִין עִמָּהֶם. וְכוֹלֵל הַזֵּדִים עִם הַמִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו" (שם שם, כח). וְכֵיוָן שֶׁכָּלוּ הַמִּינִין מִתְרוֹמְמוֹת קַרְנוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל־קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק" (תהלים עה, יא). וְכוֹלֵל הַגֵּרִים עִם הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" וגו' (ויקרא יט, לב) וּסָמֵיךְ לֵיהּ: "וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר" וגו' (שם שם, לג). וְהֵיכָן מִתְרוֹמְמוֹת קַרְנוֹת הַצַּדִּיקִים? הֱוֵי אוֹמֵר בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהלים קכב, ו). וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם בָּא דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַר יָשֻׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם" (הושע ג, ה). וְכֵיוָן שֶׁבָּא דָּוִיד בָּאת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי" וגו' (ישעיה נו, ז), וְכֵיוָן שֶׁבָּאת תְּפִלָּה בָּאת עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי" וגו' (שם). וְכֵיוָן שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה בָּאת הוֹדָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" וגו' (תהלים נ, כג).
ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. אלמא קבוץ גליות בעת ברכת השנים היא: וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעים. קודם שיתיישבו בירושלים שנאמר ואסירה כל בדיליך ועל ידי כן ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה כמו לשעבר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה לכן סמכה לקיבוץ גליות השיבה שופטינו וצדקנו במשפט אז יעשה השופט כמו שיעץ היועץ עצה כשהדין בצדק כי מה יעשה היועץ שיעץ האמת אם השופט לא יעשה משפט אמת: כלו. הפושעים שנאמר עוזבי ה' אלו הפושעים ושבר פושעים אלו זדים כדאמר פושעים אלו המורדים שאינם מאמינים בדת משה שהיא מן השמים לכך סמכו לה ברכת הפושעים: אחר ישובו בני ישראל. אחר שישובו לבית המקדש ובקשו את הקב"ה ואת דויד מלכם: זובח תודה יכבדנני. אחר זביחה תן הודאה רצה ה' אלהינו הוא עבודה ומודים הוא הודאה שאנחנו מודים שהוא אלהינו:
וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָיו אֶל־הָעָם וַיְבָרֲכֵם" וגו' (ויקרא ט, כב). וְלֵימְרָהּ מְקַמֵּי עֲבוֹדָה? מִי כְתִיב "וַיֵּרֶד לַעֲשׂוֹת", מֵעֲשׂת כְּתִיב: וְלֵימְרָהּ בָּתַר עֲבוֹדָה? הָא כְתִיב: "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי". וּמַאי חָזִית דְּסָמֶכֶת אַהָא סְמוֹךְ אַהָא? מִסְתַּבְּרָא, עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה חֲדָא מִילְתָא הִיא. וּמָה רָאוּ לוֹמַר "שִׂים שָׁלוֹם" אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמוּ אֶת־שְׂמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו' (במדבר ו, כז). וּבְרָכָה דְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֶּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא). וּמִכָּאן וְאֵילָךְ אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִכְתִיב: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה"' וגו' (שם קו, ב)? לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְבוּרוֹת ה', לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.
ויברכם. וירד מעשות החטאת והעולה וגו': חדא מילתא היא. אף ההודאה עבודה של מקום הוא: אסור לספר. בקביעות ברכה: למי שיכול. ואין מי שיכול לספר את כולו לפיכך אין לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים שנאמר היסופר לו כי אדבר הכי דרש ליה היסופר שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כן כי יבולע האדם ואינו יכול לספר שבחו של מקום אחד מני אלף:
וַאֲמְרִינָן בִּגְמָרָא דִבְנֵי מַעֲרָבָא, דְּאַשְׁכְּחָן בִּתְפִלַּת חַנָּה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה.
"רָמָה קַרְנִי" (שמואל־א ב, א), כְּנֶגֶד "מָגֵן אַבְרָהָם".
רמה קרני. אברהם נקרא רם שנאמר (יהושע יד) האדם הגדול בענקים זה אברהם:
"ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה" (שם שם, ו), כְּנֶגֶד "מְחַיֶּה מֵתִים".
"אֵין קָדוֹשׁ כַּה"' (שם שם, ב), כְּנֶגֶד "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ".
"חוֹנֵן הַדָּעַת". "כִּי אֵל דֵּעוֹת" (שם שם, ג).
"הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה". "וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל" (שם שם, ד).
ונכשלים. כשעושין תשובה אזרו חיל:
"הַמַּרְבֶּה לִסְלֹח". "מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שם שם, ו).
מוריד שאול. ואחר כך סולח להם ומעלן משאול:
"גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל". "כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ" (שם שם, א).
"רוֹפֵא חוֹלִים". "מֵקִים מֵעָפָר דָּל" (שם שם, ח).
מקים מעפר דל. ואין דל אלא החולה שנאמר מדוע אתה ככה דל בן המלך:
"מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים". "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ" (שם שם, ה).
"נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל". "רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר" (שם שם, ט).
"אוֹהֵב מִשְׁפָּט". "ה' יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ" (שם שם, י).
"מַכְנִיעַ זֵדִים". "וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ" (שם שם, ט).
"מִבְטָח לַצַּדִּיקִים". "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים" (שם שם, ד).
קשת גבורים חתים. להציל חסידיו לקיים להם הבטחתו:
"מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה". "וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (שם שם, י).
"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שם שם, ב).
ואין צור כאלהינו. ששומע בשועם אליו ומושיע בחזקה להציל מיד כלם ואין מי שיחזיק כנגדו כל צור לשון חוזק:
עֲבוֹדָה. "אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה" (שם שם, ג).
אל תרבו תדברו גבוהה. והדברים נגד הקרבנות וכתיב למה לי רוב זבחיכם הבאים על החטא טוב מעט שלא בחטא כי יהיו לי לרצון וכן טוב מעט בכוונה בנמיכות רוח מהרבה דברים שלא בכוונה ובגבהות רוח:
הוֹדָאָה. "יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם" (שם).
הודאה יצא עתק מפיכם. דברים חזקים ואמת להודות לה' באמת:
"שִׂים שָׁלוֹם". "וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ" (שם שם, י).
שים שלום. ואז יחזור המלוכה לדוד ה' עוז לעמו יתן וכתיב ויתן עוז למלכו ואז ה' יברך את עמו בשלום:
הָא לָמַדְנוּ, כִּי תְפִלָּה זֹאת מֻבְחֶרֶת בִּימוֹת הַחוֹל מִכַּמָּה טְעָמִים.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5