לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבְבִרְכוֹתֶיהָ שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁהֵם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב שֶׁבַע, כְּנֶגֶד (תהלים קיט, קסד), "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (ירושלמי ברכות א, ה). וְהַקּוֹרֵא אוֹתָהּ כְּהִלְכָתָהּ עֶרֶב וָבֹקֶר נוֹחֵל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות טז, ב): אָמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב "כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְּחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי" (תהלים סג, ה)? "כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי", זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע; "בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי", זוֹ תְפִלָּה. אִם עוֹשֶׂה כֵן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי" (שם שם, ו). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנּוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל־פִּי" (שם).
כן אברכך בחיי. וכמו חלב ודשן תרי קראי דסמיכי להדדי: רננות. שתים במשמע:
וְגַרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (קדושים, ו): אָמַר רַבִּי מַנִּי: לֹא תְהֵא קְרִיאַת שְׁמַע קַלָּה בְעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְמַ"ח תֵּבוֹת כְּמִנְיַן אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם וּמֵהֶן "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ, אֲנִי אֲשְׁמוֹר אֶת שֶׁלְּךָ. לָכֵן דָּוִד מְקַלֵּס: "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת־עָיִן" (שם, יז, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה" (משלי ד, ד). הָעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן? כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי דְּמַסֶּכֶת שְׁקָלִים (ה, ג): "אָז תָּבִין יִרְאַת ה"' וגו' (שם ב, ה), תָּנָא בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר: כָּל מִי שֶׁקָּבוּעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו בְּטָהֳרָה וְקוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, יִהְיֶה מִבְּנֵי עוֹלָם הַבָּא.
וְיַחֲשֹׁב אָדָם בְּלִבּוֹ, שֶׁנִּתַּן לוֹ רְשׁוּת לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר שְׁתֵּי תֵּבוֹת, מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לַמַּלְאָכִים עַד אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בִּוְאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מַמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אֶלָּא לְאַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת" (ישעיה ו, ג); וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵּבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה"' (דברים ו, ד).
וְגַרְסִינָן בְּסִפְרֵי: לָמָּה הִתְקִינוּ קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית? לְפִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: "לֹא־ יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח) וְחָזַר וְאָמַר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" (שמות לה, ב), הֵיאָךְ יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? לְפִיכָךְ תִּקֵּן לָהֶם קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. שֶׁכָּל הַקּוֹרֵא אוֹתָהּ כְּאִלּוּ קוֹרֵא כָּל הַתּוֹרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן לִבְנוֹ שָׂדוֹת הַרְבֵּה וְהָיָה יָגֵעַ בַּעֲבוֹדָתָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יָגֵעַ בָּהֶן, תִּקֵּן לוֹ כֶּרֶם אֶחָד וְהֵבִיא כָל מַעְדַּנֵּי עוֹלָם וְשָׁתַל בּוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים, אָמַר: כָּל מִי שֶׁמִּתְיַגֵּעַ בָּהֶן אֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרוֹ וְכָל מִי שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִתְיַגֵּעַ בָּהֶן, דַּיּוֹ שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית.
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתָהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יוֹרְדִין לִשְׁמֹעַ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי" (שיר השירים ח, יג), "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת; "חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ", אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה הוּא מְקַלְּסָן מִלְּמַעְלָה. הֵם אוֹמְרִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְהוּא אוֹמֵר; "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה" (תהלים נ, ז). הֵם אוֹמְרִים: "ה' אֶחָד" וְהוּא אוֹמֵר: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים־א יז, כא). הֵם אוֹמְרִים: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו, ה) וְהוּא אוֹמֵר: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" (ירמיה לא, ב). הֵם אוֹמְרִים: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז) וְהוּא אוֹמֵר: "וְכָל־ בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה"' (ישעיה נד, יג).
וּמָצִינוּ כָּתוּב בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פֶּרֶק ד: אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל עַל יְמִינוֹ; מַחֲנֶה שֵׁנִית שֶׁל גַּבְרִיאֵל עַל שְׂמֹאלוֹ; מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוֹרִיאֵל מִלְּפָנָיו; מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל לַאֲחוֹרָיו. וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה בָּאֶמְצַע וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וכו'. שְׁנֵי שְׂרָפִים עוֹמְדִים אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְכָל אֶחָד, בִּשְׁתַּיִם מְכַסִּים פְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ פְּנֵי שְׁכִינָה וּבִשְׁתַּיִם מְכַסִּים רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּ עֲמִידַת רֶגֶל עֵגֶל, וּבִשְׁתַּיִם מְעוֹפְפִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַעֲרִיצִין, זֶה עוֹנֶה וְזֶה קוֹרֵא, זֶה קוֹרֵא וְזֶה עוֹנֶה, וְאוֹמְרִין: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְאֵין יוֹדְעוֹת מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְאוֹמְרוֹת: בְּכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁם "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ". וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם מְיַחֲדִין שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, עוֹנִים וְאוֹמְרִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וגו' וְהוּא מֵשִׁיב וְאוֹמֵר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמַּצִּל אֶתְכֶם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה.
ואין יודעות מקום כבודו. כי מלא כל הארץ כבודו ואין מקום פנוי ממנו ואין צריכין לחפשו ולבקשו והוא נגד כל פנים והכל עומד בו ואעפ"כ כבודו נעלם מעין כל חי אף מן המלאכים שחיים לעולם והוא רואה ואינו נראה כי כבודו נעלם וזה כי לא יראני האדם וחי הוא כבודו של חי עולמים ואם רצונו להראות כבודו הוא בהתגלות שכינתו לעיני האדם כדאיתא בסימן למעלה מזה אבל דבר מעצמותו נסתר ונעלם ואין להשיג וכמו שעצמותו נעלם מעיני האדם כן הוא מעיני המלאכים וכמו שהשגת האדם הוא רק ע"י מעשיו של הקב"ה והתגלות שכינתו כן הוא ההשגה במלאכים ע"י דמיון שיש להם להשיג בכח השגתם ושכלם שנתן להם הקב"ה כרצונו כדי להבין להם מעשיו הגדולות והנוראות להראות כבודו בדמיון אבל אין כל זה בעצמותו הנעלם ואין סוף לזה אמר ואין יודעות מקום כבודו כמו שכבודו נעלם מאדם כך הוא נעלם מהם לומר בזה המקום הוא כבודו נגלה למצוא נלכה לשם כמו שאמר איוב מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו והיינו שכבודו נעלם ואין להשיג אף הוא מלא כל בכבודו ואין דבר ממלא אותו כי אין סוף הוא:
וְגַרְסִינָן בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה: אָמַר רַבִּי לֵוִי: צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. מַה קָּרְבָּנוֹת נוֹהֲגִים בַּשַּׁחַר וּבֵין הָעַרְבַּיִם, אַף קְרִיאַת שְׁמַע נוֹהֶגֶת בַּשַּׁחַר וּבָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז). וְלֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרִיאַת שְׁמַע לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" וגו' (יהושע א, ח), לְכָךְ נֶאֱמַר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
וְגַרְסִינָן בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל־מְבַקְּשֶׁיךָ" (תהלים מ, יז), אֵלּוּ יִרְאֵי שָׁמַיִם; "יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה"' (שם), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מְיַחֲדִים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאוֹמְרִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
וּמֵאַחַר שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ בָּהּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּקְרִיאָתָהּ שֶׁתְּהֵא בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְכַוָּנָה דְהָכֵי אִיתָא בְּמִדְרַשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה: אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְשַׁגֵּר פְּרֹטִיגְמָא (פרוש: אגרת דת וגזרה) שֶׁלּוֹ לַמְּדִינָה, מַה הֵן עוֹשִׂין? כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפוֹרְעִין אֶת רָאשֵׁיהֶם וְקוֹרִין אוֹתָהּ בְּאֵימָה וְיִרְאָה, בִּרְתֵת וּבְזִיעַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל: פּרֹטִיגְמָא שֶׁלִּי, לֹא הִטְרַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְרוֹתָהּ, לֹא עוֹמְדִין, לֹא פּוֹרְעִים רָאשֵׁיכֶם, אֶלָּא "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז). אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָאֶנָּה כִּגְזֵרַת מֶלֶךְ וְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה בִּרְתֵת וְזִיעַ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁקּוֹרִין בֵּין עוֹמֵד, בֵּין יוֹשֵׁב, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (יא, א): תָּנוּ רַבָּנָן: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין: עוֹמְדִין וְקוֹרִין, יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין, מַטִּין וְקוֹרִין וְעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן וְקוֹרִין.
פרטיגמא. היינו ק"ש: מטין. נוטה על צדו:
וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בָּהּ וְאַל יִתֵּן עֵינָיו וְלִבּוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּיוֹמָא (יט, ב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע לֹא יִרְמֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו וְלֹא יוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְקוֹרֵץ בִּשְׂפָתָיו וּמְרַמֵּז בְּעֵינָיו וּמוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְלֹא־אוֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב" (ישעיה מג, כב).
ירמוז. יקרוץ יורה כולן לשון א' הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על הרגלים וזה נופל על האצבעות שנאמר קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו:
וְעִקַּר הַכַּוָּנָה הוּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וגו' (דברים ו, ד), עַד כָּאן כַּוָּנַת הַלֵּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהַכַּוָּנָה הַחֲזָקָה וְהַמֻּבְדֶּלֶת מִכָּל עִיּוּן הִיא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה יָכוֹף לִבּוֹ לְכַוֵּן בְּכֻלָּהּ וְזֶהוּ מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר.
הוא בפסוק ראשון. מחויב לומר בכוונה גדולה אע"פ שלא יכול לכוין בכל הק"ש: ובדל"ת. ולא בחי"ת דכל כמה דאמר אח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע באריכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים וארץ וד' רוחות ובלבד שלא יאמר הד' כאילו יש נקודה תחתיה כגון קמץ או פתח רק יוציאה מפיו וכן הדין בכל אות האחרון שאין נקודה תחתיו וצריך להאריכו:
וּלְפִי שֶׁהַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְכַוֵּן בּוֹ יוֹתֵר, עַל כֵּן נָהֲגוּ לְאוֹמְרוֹ בְּקוֹל רָם לְחַזֵּק הַכַּוָּנָה. וְגַם בּוֹ צָרִיךְ עֲמִידָה לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, עַד "עַל לְבָבֶךָ".
וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּלֶ"ת דְּ"אֶחָד" שִׁעוּר שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד וּמוֹלֵךְ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּרֹאשׁ פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (שם): תַּנְיָא, סוֹמְכוּס בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בְּאֶחָד מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וּבְדָלֶ"ת. אָמַר רַב אַשֵּׁי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲטֹף בְּחֵי"ת.
וְלֵימָא בַּתְרֵיהּ בַּחֲשַׁאי: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (פסחים נו, א): דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וגו' רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה" וגו' (בראשית מט, א־ג), בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל, כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל וּכְיִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו? אָמְרוּ לוֹ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וגו', וּכְשֵׁם שֶׁאֵין בִּלְבָבְךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בִּלְבָבֵנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח וְאָמַר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". אָמְרֵי רַבָּנָן: הֵיכֵי נֶעֱבֵיד? נֵימְרֵיהּ – לָא אֲמָרֵיהּ מֹשֶׁה, לָא נֵימְרֵיהּ – הָא אֲמָרֵיהּ יַעֲקֹב? הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי.
קץ הימין. שיחזור ימינו לפניו שהשיב אחור ימינו מפני אויב והיינו ישועתו ומעשיו כי אין נופל לומר עליו ימין ושמאל וכן עומדים לימינו ולשמאלו בא על ידיהם שנופל בהם ימין ושמאל: שמע ישראל. ישראל סבא לאביהם היו אומרים: נימריה. להאי בשכ"מ בק"ש:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהֵרִיחָה צִיקֵי קְדֵרָה, תֹּאמַר – יֵשׁ לָהּ גְּנַאי, לֹא תֹּאמַר – יֵשׁ לָהּ צַעַר, הִתְחִילוּ עֲבָדֶיהָ וְהֵבִיאוּ לָהּ בַּחֲשַׁאי. עַל כֵּן נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ בַּחֲשַׁאי, אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לְאָמְרָהּ כֻּלָּהּ בְּקוֹל רָם. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹתָהּ כֻּלָּהּ בַּחֲשַׁאי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל כָּל אֶחָד כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. וְאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִין לִקְרוֹת כֻּלָּה בְּקוֹל רָם, הוּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁמִיעוּהָ לְאָזְנֵיהֶם וִיכַוְּנוּ בָהּ יוֹתֵר. וְכָל אָדָם יִבְחַר בָּהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בָּהּ. וְאִם יִקְרָאֶנָּה בַּחֲשַׁאי יְדַקְדֵּק לְהַשְׁמִיעָהּ לְאָזְנָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות טו, ב): הֲלָכָה כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם לְהָקֵל, שֶׁאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא וְאִם לֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ יָצָא, דַוְקָא בְדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְחִלָּה לֹא. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לִבְחֹר הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה יְכַוֵּן בְּכֻלָּהּ.
ציקי. דבר היורד וניצוק לקדירה לבשל: יש לה צער. גופה שתתאוה לאכול מתבשיל: לאמרה כולה. קריאת שמע בקול רם:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5