אַל יַעֲשֶׂה אָדָם תְּפִלָּתוֹ קֶבַע, כְּאָדָם שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהוֹלִיךְ מַשְׂאוֹי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְעוֹשֶׂה כָּל יְכָלְתּוֹ לְפָרְקוֹ מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארוֹ, אֶלָּא כְּעֶבֶד הַמִּתְחַנֵּן לִפְנֵי מַלְכּוֹ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ צָרְכּוֹ, אוּלַי יִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ וִימַלֵּא אֶת שְׁאֵלָתוֹ וְיַעֲשֶׂה בְחַסְדּוֹ בַּקָּשָׁתוֹ. וְעַל כֵּן שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת אָבוֹת (ב, יג): אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא תַּחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
וְעַל כֻּלָּם יָשִׂים הַכַּוָּנָה בְ"אָבוֹת", שֶׁהִיא עִקָּר הַשֶּׁבַח וְהִיא רְמוּזָה בְּפָסוּק: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יב, ב), כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיז, ב): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל", זֶה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם"; "וַאֲבָרֶכְךָ" (שם), זֶה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהֵי יִצְחָק"; "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (שם), זֶה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (שם), בְּךָ חוֹתְמִין וְאֵין חוֹתְמִין בְּכֻלָּן.
באבות. שלש ברכות ראשונות של י"ח: יהיו חותמין בכלן. לומר מגן אברהם יצחק ויעקב כשם שאמר בתחלה אלהי אברהם יצחק ויעקב תלמוד לומר וכו':
וּלְפִי שֶׁהַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן שֶׁבַח, קוֹדְמוֹת לָאֶמְצָעִיּוֹת שֶׁהֵן תְּפִלָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ז, ב): דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: לְעוֹלָם יַסְדִּיר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר־כָּךְ יִתְפַּלֵּל, מִנָּלָן? מִמֹּשֶׁה.
יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא. שלש ברכות ראשונות אבות גבורות קדושת השם שאין בהם תפלה אלא שבח ואח"כ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה: ממשה. שנאמר ה' אלהים אתה החלות להראות וגו' דברי שבח ואח"כ אעברה נא וגו' היינו תפלה:
וְלֹא יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו אֶלָּא בָּאֶמְצָעִיּוֹת, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לד, א): אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו, לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, אֶלָּא בָּאֶמְצָעִיּוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת לְמַה הוּא דוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ.
והולך לו. שנוטל רשות:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק קַמָּא דַעֲבוֹדָה זָרָה (ז, ב): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב, א). וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׁדֶה" (בראשית כד, סג). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִתְפַּלֵּל וְאַחַר־כָּךְ יִשְׁאַל צְרָכָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד" (תהלים קמב, ג). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".
ישאל אדם צרכיו. מהקב"ה חסרונו ואח"כ יתפלל י"ח: כי יעטוף. עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמונה עשרה עטיפה לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה כמו בהתעטפם כחלל: לשוח בשדה. תפלת המנחה תיקן בפרק תפלת השחר:
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", אִם בָּא לוֹמַר בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה – אוֹמֵר. אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַשֵּׁי: אַף־עַל־ פִּי שֶׁאָמְרוּ: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", אִם יֵשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹמְרָהּ בְּבִרְכַּת חוֹלִים וְאִם צָרִיךְ לְפַרְנָסָה אוֹמְרָהּ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו "בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", אִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ כְּסֵדֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים – אוֹמֵר.
מעין כל ברכה וברכה. אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן:
וְהַכְּרִיעוֹת לְכָל אָדָם הֵן חָמֵשׁ עִם הָאַחֲרוֹנָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לד, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶן: בְּ"אָבוֹת", תְּחִלָּה וָסוֹף. בְּהוֹדָאָה, תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאִם בָּא לִשְׁחוֹת בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה.
בהודאה תחלה וסוף. במודים ולך נאה להודות: מלמדין אותו שלא ישחה. שלא לעבור על תקנת חכמים וחיישינן ליוהרא:
וַאֲמְרִינָן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (שם כח, ב): אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמִּתְפַּלֵּל יַכְרִיעַ עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל הַחוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְעוּלָא אָמַר: עַד שֶׁיִּרְאֶה אִיסָר כְּנֶגֶד לִבּוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁנִּעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. רָבָא אָמַר: וְהוּא דְּמְצַעֵר נַפְשֵׁיה וּמִתְחַזֵי כְּמָאן דְּכָרַע.
עד שיתפקקו. שיראו בגבו הפקקים שבשדרתו: איסר. שני קמטים אחד מלמטה ואחד מלמעלה וכאיסר רוחב בשר באמצעו: דמצער נפשיה. שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער:
וַאֲמְרִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (יב, א): וַאֲמַר רַבָּה בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ, כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף, זוֹקֵף בַּשֵּׁם. אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעֲמָא דְרַב? דִּכְתִיב: "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים" (תהלים קמו, ח) וכו'. רַב שֵׁשֶׁת כִּי הֲוָה כָּרַע, כָּרַע כְּחִיזְרָא (פירוש: כשבט) וְכִי הֲוָה זָקִיף, זָקִיף כְּחִוְיָא (פירוש: נחש).
כשהוא כורע. באבות ובהודאה כורע כשאומר ברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם על שם ה' זוקף כפופים: כחיזרא. שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת: זקיף כחויא. בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשא כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט:
וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים: "הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא"? שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית" וגו' (נחמיה ט, לב). וּמִנַּיִן שֶׁמַּזְכִּירִין שְׁלֹשָׁה אָבוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" וגו' (שמות לב, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאֵלִיָּהוּ: "ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל" (מלכים־א יח, לו). מִנַּיִן שֶׁחֲתִימַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה "מָגֵן אַבְרָהָם"? שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" (בראשית טו, א). וּמִנַּיִן שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים קְרוּיָה תְפִלָּה? דִּכְתִיב בְּאֵלִיָּהוּ: "וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל־הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת־בְּנָהּ. וַיִּתְמֹדֵד עַל־הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב־נָא נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל־קִרְבּוֹ. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד עַל־קִרְבּוֹ וַיֶּחִי" (מלכים־א יז, כ־כב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר בֶּאֱלִישָׁע: "וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה"' (מלכים־ב ד, לג).
מתגורר. שגרתי אצלה: ויתמודד. לשון מדה נשתטח עליו:
וּמִנַּיִן שֶׁהַקְּדֻשָּׁה נִקְרֵאת תְּפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת־ה' צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִיצְכֶם" (ישעיה ח, יג). מִנַּיִן שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שֶׁנֶּאֱמַר: "אָשִׁירָה לַה' כִּי־גָאֹה גָאָה" וגו' "עָזִּי וְזִמְרַת יָהּ" וגו' ה' אִישׁ מִלְחָמָה" וגו' (שמות טו, א־ג), וְאַחַר־כָּךְ צְרָכָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" וגו' (שם שם, ד).
וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַדַּעַת קְרוּיָה תְפִלָּה? דִּכְתִיב: "אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיֵיהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע" (דניאל ב, יז). וּכְתִיב: "וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן־קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא" וגו' (שם שם, יח). וּכְתִיב: "לָךְ אֱלָהּ אֲהָבָתִי מֵהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה דִּי הוֹדַעְתַּנִי דִּי־בְעֵינָא מִנָךְ" (שם שם, כג). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַתְּשׁוּבָה קְרוּיָה תְפִלָּה? דִּכְתִיב: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ" (דברי הימים־ב לג, יג). וּכְתִיב: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־ה"' וגו' (הושע יד, ג). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַסְּלִיחָה קְרוּיָה תְפִלָּה? דִּכְתִיב: "סְלַח־נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ" (במדבר יד, יט). וְאֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְחַנַּן אֶל־ה"' וגו' "אֶעְבְּרָה־נָּא" וגו' (דברים ג, כג־כה).
ששאלת הדעת. אתה חונן לאדם דעת: די הודעתני. פתרון החלום של נבוכדנצר והיינו דעת: ששאלת התשובה. השיבנו אבינו: וישיבהו ירושלים למלכותו. היינו שצריכים להתפלל על זה והתפלה נשמעת:
וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַגְּאֻלָּה וְהַהַצָּלָה קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ" (ישעיה מט, ח), רוֹצֶה לוֹמַר, בְּעֵת הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ דְאַתְּ אָמַר: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי־ לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהלים סט, יד). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ" (ישעיה מט, ט), שֶׁהִיא הַגְּאֻלָה. וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הָרְפוּאָה נִקְרֵאת תְּפִלָּה? דִּכְתִיב: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים" וגו' (בראשית כ, יז). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת בִּרְכַּת הַשָּׁנִים קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל־רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה" וגו' (מלכים־א יח, מב): פֵּרוּשׁ: "וַיִּגְהַר": הִתְנַפֵּל בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
ששאלת הגאולה. ראה נא בענינו וגאלנו וכן כל ברכה וברכה כלול בפסוקים האלו ונרמזים בו שנקראים תפלה וצריכים אנחנו לסדרם כן ולהתפלל עליהם:
וּמִנַּיִן שֶׁשּׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּעוֹנָתָן? שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁאֲלוּ מֵה' מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ" (זכריה י, א). וּמִנַּיִן שֶׁשּׁוֹאֲלִין לְהַעֲבִיר כָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת? שֶׁנֶּאֱמַר: "רָעָב כִּי־יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי־יִהְיֶה, שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר־ לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו, כָּל־נֶגַע כָּל־מַחֲלָה. כָּל־תְּפִלָּה כָל־ תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל־הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ" וגו' (מלכים־א ח, לז־לט). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ וגו' וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וגו' וַיִּצְעֲקוּ אֶל־ה"' (תהלים קז, ד־ז). וְנִקְרְאוּ הַגָּלֻיּוֹת תּוֹעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי" וגו' (ירמיה נ, ו). וְנִקְרְאוּ אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ" (ישעיה מט, ט).
מִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַמִּשְׁפָּט קְרוּיָה תְּפִלָּה? שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה בִּתְפִלָּתוֹ: "אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וגו' וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת־עֲבָדֶיךָ" (מלכים־א ח, לא־לב). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הַכְנָעַת זֵדִים קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה" (מלכים־ב יט, ד). מִנַּיִן שֶׁהַבְטָחַת הַצַּדִּיקִים קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע" (משלי טו, כט). מִנַּיִן שֶׁכּוֹלְלִין עִמָּם אֶת גֵּרֵי הַצֶּדֶק? שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: "וְגַם אֶל־הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ" (מלכים־א ח, מא־מג).
וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁכֵּן דָּנִיֵאל אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם" (דניאל ט, יז). אַף לִרְאוֹתָהּ קְרוּיָה תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְחַנַּן אֶל־ה' וגו' ה' אֱלֹהִים וגו' אֶעְבְּרָה־נָּא" וגו' (דברים ג, כג־ כה). מִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁכֵּן אָמְרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ: "וַיִּתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וַיָּרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (שמואל־א ב, י). וּמִנַּיִן שֶׁשּׁוֹאֲלִין לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתָן וְלַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתָן? שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל־דִּמְעָתִי" וגו' (תהלים לט, יג). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת הָעֲבוֹדָה קְרוּיָה תְפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבֶן דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ" וגו' (שמואל־ב כד, כה).
וּמִנַּיִן שֶׁהַהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה נִקְרֵאת תְּפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־אַתָּה ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה־לָּךְ עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת־הַתְּפִלָּה הַזֹּאת. וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל־עַבְדְּךָ אֶת־הַטּוֹבָה הַזֹאת" (שם ז, כז־כח). וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁאֵלַת בְּרָכָה נִקְרֵאת תְּפִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי־אַתָּה ה' אֱלֹהִים דִּבַרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם" (שם שם, כט). וּבִרְכָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרוּיָה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא). הָא לָמַדְתָּ אֵיךְ בִּרְכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נִקְרָאוֹת תְּפִלָּה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5