לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּנְפִילַת אַפַּיִם, שֶׁיִּתְחַנֵּן בְּכַוָּנָה וִיהֵא נַעֲנֶה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁנַּעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּנְפִילַת אַפָּיו, עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל גִּיסוֹ, בְּתַנּוּר שֶׁל עַכְנַאי, בִּגְמָרָא מְצִיעָא, פֶּרֶק הַזָּהָב, כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּנֵר ב, כְּלָל ז, חֵלֶק א, פֶּרֶק ב (סימן סב). וְגַם בְּמִזְמוֹר "תְּהִלָּה לְדָוִד" פַּעַם שֵׁנִית לְהַשְׁלִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּפֶרֶק ג, מֵחֵלֶק זֶה.
וְגַם יִזָּהֵר בְּסֵדֶר קְדֻשָּׁה לְאוֹמְרוֹ בְּכַוָּנָה, שֶׁהוּא אֶחָד מִשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁבּוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה (מט, א): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה וְלֹא יָרַד טַל לִבְרָכָה. אָמַר רָבָא: וּבְכָל יוֹם מְרֻבָּה קִלְלָתוֹ מִיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו. אֶלָּא עָלְמָא אַמַאי קָאֵי? אַסִּדְרָא דִּקְדֻשָּׁה וְ"אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" דְּאַגְּדְתָּא.
אלא עלמא אמאי קאי. מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה: אסדרא דקדושה. קדושת ובא לציון שלא תקנוהו אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעם הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד תורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבא מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ויש כאן תורה וקדושת השם:
וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם אוֹתוֹ מִזְמוֹר שֶׁהָיוּ מְשׁוֹרְרִים הַלְּוִיִּים בַּדוּכָן כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, זֵכֶר לַדָּבָר, דְּגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פֶּרֶק יוֹם טוֹב (לא, א): תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא:
בְּרִאשׁוֹן מַהוּ אוֹמֵר? "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים, כד), עַל שֵׁם שֶׁקָּנָה וְהִקְנָהּ וְשַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ.
לה' הארץ. כל המזמור: שקנה. שמים וארץ: והקנה. תבל ליושבי בה כלומר קונה כדי להקנות: ושליט בעולמו. יחיד שלא נבראו המלאכים עד יום שני:
בְּשֵׁנִי מַהוּ אוֹמֵר? "גָּדוֹל ה'וּמְהֻלָּל מְאֹד" (שם, מח), עַל שֵׁם שֶׁחִלֵּק מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם.
שחלק מעשיו. הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו:
בִּשְׁלִישִׁי מַהוּ אוֹמֵר? "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל" (שם, פב), עַל שֵׁם שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ בְּחָכְמָתוֹ וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ.
שגלה ארץ. מקום מצב עדתו שנאמר ותראה היבשה בשלישי נאמר:
בָּרְבִיעִי מַהוּ אוֹמֵר? "אֵל נְקָמוֹת ה"' (שם, צד), עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא חַמָּה וּלְבָנָה וְעָתִיד לִפָּרַע מֵעוֹבְדֵיהֶם.
שברא חמה. ברביעי:
בַּחֲמִשִּׁי מַהוּ אוֹמֵר? "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" (שם, פא), עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא עוֹפוֹת וְדָגִים לְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ.
שברא עופות ודגים לשבח לשמו. כשאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם:
בְּשִׁשִּׁי מַהוּ אוֹמֵר? "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (שם, צג), עַל שֵׁם שֶׁגָּמַר מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם.
בַּשְּׁבִיעִי מַהוּ אוֹמֵר? "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (שם, צב), לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.
ליום שכולו שבת. שעתיד העולם להיות חרב ואז האדם וכל המלאכות שובתות על אותו יום אמרינן שיר של שבת:
אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי מָה רָאָה רַבִּי עֲקִיבָא לְחַלֵּק בֵּין הַפְּרָקִים הָאֵלּוּ? אֶלָּא, רִאשׁוֹן, קָנָה וְהִקְנָה וְשַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ. בְּשֵׁנִי, עַל שֵׁם שֶׁחִלֵּק מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם. בִּשְׁלִישִׁי, שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ בְּחָכְמָתוֹ וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ. בִּרְבִיעִי, שֶׁבָּרָא חַמָּה וּלְבָנָה וְעָתִיד לִפָּרַע מֵעוֹבְדֵיהֶן. בַּחֲמִשִּׁי, שֶׁבָּרָא עוֹפוֹת וְדָגִים לְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ. בְּשִׁשִּׁי, שֶׁגָּמַר מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם. בִּשְׁבִיעִי, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁבַת.
מה ראה רבי עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו. שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו על שם שעבר ושל שבת על שם להבא:
וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יֵצֵא בִּמְהִירוּת, כְּמִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִמָּקוֹם צַר אוֹ כְּמִי שֶׁפּוֹרֵק מֵעָלָיו מַשָּׂאוּי, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מֵאֵת הַמֶּלֶךְ וְהוּא קָשֶׁה לוֹ עַל שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּב עִמּוֹ יוֹתֵר. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַסָּה וכו', כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּפֶרֶק קַמָּא מֵחֵלֶק זֶה (סימן צא).
וּבְצֵאתוֹ יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּנְחֶנּוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. וְאַל יַחֲזִיר אֲחוֹרָיו מִיָּד מִשְּׁכִינָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מִמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אוֹ מִלִּפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵילֵךְ כְּנֶגֶד אֲחוֹרָיו וּפָנָיו כְּנֶגֶד פָּנָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִמֶּנּוּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ (נג, א): וְכֵן כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמָדָן, כְּשֶׁנִּפְטָרִין לֹא הָיוּ מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶם וְהוֹלְכִים אֶלָּא מְצַדְּדִין פְּנֵיהֶם וְהוֹלְכִין. וְכֵן תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ אַל יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד רַבּוֹ אֶלָּא מְצַדֵּד וְהוֹלֵךְ.
וישראל למעמדן. העומדים בעזרה במקום כל ישראל שיש להם חלק בקרבן תמיד ואי אפשר לכולם לעמוד שם: מצדדין. מהפכין פניהם קצת לצד בהמ"ק:
כִּי הָא דְרַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲוָה מִפְטָר מִינֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי לִסְגוּיֵי, הֲוָה גָחִין וְקָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר אַדּוּכְתֵּיה עַד דַּהֲוָה מִכַּסֵּי מִינֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. וְכַד הֲוָה בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לִסְגוּיֵי, הֲוָה קָא אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דִּמְכַסֵּי מִינֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. רָבָא, כִּי הֲוָה מִיפְטָר מֵרַב יוֹסֵף, הֲוָה אָזֵיל לַאֲחוֹרֵיהּ עַד דַּהֲוָה מִינָגְפָן כְּרָעֵיהּ וּמְתְוְסָן אִסְקוּפֵתָא דְבֵי רַבִּי יוֹסֵף דָּמָא. אָמְרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף: הָכֵי עָבֵיד רָבָא. אָמַר: יְהֵא רַעֲוָא דְּתֵירוֹם רֵישֵׁיהּ אַכּוּלָא כְּרָכָא.
בעי לסגויי. ליפטר ממנו לילך לביתו: הוה גחין. משתחוה: עד דהוה מכסי מיניה ר' יוחנן. שאין רבי יוחנן רואהו אז היה מחזיר פניו: מנגפן. הכה ונגף רגליו: ומתווסן. ומלכלכך רגליו על אסקופה שתחת הפתח משום שהלך לאחריו: אמרו ליה לרב יוסף. על שהיה סגי נהור ואינו מכיר בדבר: דתירום רישיה. יהיה ראש ישיבה על כל העיר:
וְהָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ, אִם יוּכַל לְעַכֵּב עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר הֲרֵי טוֹב וְאִם לָאו יִתְפַּלֵּל יְחִידִי, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יד, א): אָמַר רַב אִידֵי בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַשִּׁיאָן: כָּל הַמִּתְפַּלֵּל וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ" וגו' (תהלים פה, יד).
כל המתפלל. קודם שיוצא לדרך: ויכלו. הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שבת:
וְעִנְיַן תְּפִלַּת הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ בִּיצִיאָתוֹ לַדֶּרֶךְ וְהוֹדָאָה בְּבוֹאוֹ מִן הַדֶּרֶךְ וְכָל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בָּאִים עַל עִנְיָנִים אֵלּוּ, הֲלֹא הֵם מְפֹרָשִׁים בְּשֻׁלְחַן הַפָּנִים.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5