כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּה מְעוּמָד יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ לִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. וְלֹא יַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ אֲפִילוּ בְּמַחֲשָׁבָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּמַעֲשֶׂה. וַאֲפִילוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ וּבָא הֶגְמוֹן אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" (דברים ד, ט). וּכְתִיב: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (שם שם, טו). אִלְמָלֵי חָתַכְתִּי אֶת רֹאשְׁךָ, מִי יִתְבַּע אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי? אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיֵּסְךָ בִּדְבָרִים. אָמַר לוֹ: אִלּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיִיתָ עוֹמֵד וּבָא אָדָם אֶחָד וְנָתַן לְךָ שָׁלוֹם, אִם אַתָּה מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין לְךָ? אֲמַר לֵיהּ: חוֹתְכִין אֶת רֹאשִׁי. אֲמַר לֵיהּ: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה אִם אַתָּה עֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, חוֹתְכִין אֶת רֹאשְׁךָ בְּסַיִף, אֲנִי, שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד נִתְפַּיֵּס אוֹתוֹ הֶגְמוֹן וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם.
וּמָצִינוּ גַּם כֵּן כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּבָא נָחָשׁ וְעָבַר עַל רַגְלָיו וְלֹא הִפְסִיק. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, לֹא חַשְׁתָּ בְּעַצְמְךָ עַל הַנָּחָשׁ שֶׁבָּא וְעָבַר? אָמַר לָהֶם: תָּבֹא לִי שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּבָא הַזְּאֵב וְנָטַל אֶת בְּנוֹ מֵאֶצְלוֹ וְלֹא הִפְסִיק אֶת תְּפִלָּתוֹ. וּכְשֶׁסִּיֵּם, אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, לֹא חַשְׁתָּ בְּעַצְמְךָ כְּשֶׁבָּא הַזְּאֵב וְנָטַל אֶת בִּנְךָ? אָמַר לָהֶם: תָּבֹא לִי שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי. וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁהֵבִיא הַזְּאֵב אֶת הַתִּינוֹק לִמְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ אָבִיו: מֶה עָשָׂה לְךָ הַזְּאֵב? אָמַר: הִכְנִיסָנִי לְתוֹךְ חֻרְבָּה אַחַת וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת: לֹא עַל זֶה שְׁלַחְתִּיךָ אֶלָּא עַל בֶּן פְּלוֹנִי. וְלֹא הִסְפִּיק הַנַּעַר לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל בְּכִי צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים: בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ הַזְּאֵב.
תבוא לי. כלומר נשבע שתבוא לו דבר מה בין רע ובין טוב אם חש לנחש לבטל התפלה:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ הַנִּסִּים כָּאֵלּוּ לַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים אַל יִסְמֹךְ כָּל אָדָם עַל הַנֵּס וּכְשֶׁיִּהְיֶה בִמְקוֹם סַכָּנָה גְדוֹלָה יַפְסִיק. וְעַל כֵּן אָמְרוּ הָתָם, בַּפֶּרֶק הַנִּזְכַּר (ברכות לג, א): אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נָחָשׁ, אֲבָל עַקְרָב פּוֹסֵק, וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בְּירוּשַׁלְמִי (שם ה, א): מַאי טַעֲמָא? דְּמָחְיָא בָּתַר מָחְיָא. אָמַר רַב יִצְחָק: רָאָה שְׁוָרִים פּוֹסֵק, דְתָנִי רַב יוֹסֵף: מַרְחִיקִין מִשּׁוֹר תָּם חֲמִשִּׁים אַמָּה וּמִשּׁוֹר מוּעָד כִּמְלֹא עֵינָיו.
אבל עקרב פוסק. ונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר מנחש ומוכן לישוך: דמחיא בתר מחיא. מכה באדם ומכה כלומר נושך כמה פעמים זה אחר זה: משור תם. שלא נגח אדם שור מועד שנגח ג' פעמים ונקרא מועד על שמעידין בבעליו לשמרו:
וְעִם כָּל זֶה, הֶחָסִיד אֲשֶׁר כָּל יָמָיו זָהִיר בַּמִּצְוָה וּבוֹטֵחַ בַּה', חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (ברכות לג, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁהָיָה בּוֹ עָרוֹד וכו' עַד בֶּן דּוֹסָא.
ערוד. הוא מין נחש שבא מן הנחש והצב שנזקקים זה עם זה ויצא משניהם ערוד והיתה בחור אחד ונשכה הבריות שעברו עליה ובא ר' חנינא והעמיד רגלו על חורה ונשכו ומתה והוא לא ניזק:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5