כְּשֶׁמַגִּיעַ זְמַן עֲלוֹת עַמּוּד הַשַּׁחַר נִרְאֶה לָעַיִן שֶׁמַּאֲפִיל קֹדֶם שֶׁיָּאִיר, כָּךְ אוֹר הֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁכָּתוּב עָלָיו "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה" וגו' (ישעיה ל, כו), כְּשֶׁיִּקְרַב זְמַנּוֹ לְהָאִיר יֵחָשֵׁךְ בָּרִאשׁוֹנָה מִקּוֹרוֹת הַזְּמַן וְגַם יַאֲפִיל מֵהֶעְדֵּר הָאוֹרָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתוֹלִין (קלח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, אָמְרוּ: עֲתִידָה תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' [אֱלֹהִים] וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי ה"' (עמוס ח, יא) וּכְתִיב: "וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" (שם שם, יב). "דְּבַר ה"', זוֹ הֲלָכָה; "דְּבַר ה"' זֶה הַקֵּץ; "דְּבַר ה"', זוֹ נְבוּאָה. מַאי "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ"? אָמְרוּ: עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתִּטּוֹל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה וְתַחֲזֹר עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵי מִדְרָשׁוֹת לֵידַע אִם טְהוֹרָה הִיא אוֹ טְמֵאָה וכו'. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא, כא), אֶלָּא מַאי "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ"? שֶׁלֹּא תִמָּצֵא הֲלָכָה בְרוּרָה וּמִשְׁנָה בְרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד.
כשיקרב זמנו. הגאולה להאיר יחשך בראשונה ר"ל כל זמן הגלות נקרא חושך מכח הצרות וגם לזמן הגאולה יהיה בתחלה חושך מצרות רבות והן חבלי משיח וגם חשכו עינינו מאור התורה בגלות ובגוים אין תורה אין לנו הלכה פסוקה שנעדרה החכמה מהם: לכרם ביבנה. על שם שהיו ישובין שורות שורות ככרם: זו הלכה. כדכתיב ויגד לעם את דברי ה' דהיינו תורה. נבואה כדכתיב דבר ה' אשר היה אל הושע הקץ דכתיב לכלות דבר ה' מפי ירמיה: הלכה ברורה. בטעמים שלא יהא בה מחלוקת: במקום אחד. ר"ל אפילו במקום אחד מכל המקומות שזכר לא ימצאו הלכה ברורה כדמשמע קרא דגם אחר שישוטטו בכל המקומות לא ימצאנה:
תַּנְיָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צו, ב): אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב יִצְחָק: מִי שְׁמִיעַ לָךְ אֵימַת אָתֵי בַּר נַפְלֵי? אֲמַר לֵיהּ: וּמָאן הוּא בַּר נָפְלֵי? אֲמַר לֵיהּ: מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב (בעת ההיא) ["בַּיּוֹם הַהוּא] אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת" (עמוס ט, יא). אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְמַעֲטִין וְהַשְּׁאָר עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בּוֹ בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְצָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה – שְׁנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבוֹא.
את סוכת דוד הנופלת. מלכות בית דוד שנפלה ולהכי קרי משיח בר נפלי: עד שהראשונה פקודה. עד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת לבא פקודה כמו לא נפקד:
תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מְקַיֵּם בּוֹ: "וְהִמְטַרְתִּי עַל־עִיר אֶחָת וְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר" (שם ד, ז); שְׁנִיָּה – חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין בָּעוֹלָם וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וְתוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ; שְׁלִישִׁית – רָעָב גָּדוֹל; רְבִיעִית – שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע; חֲמִשִּׁית – שׂבַע גָּדוֹל וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ; בַּשִּׁשִּׁית – קוֹלוֹת; בַּשְּׁבִעִית – מִלְחָמוֹת; בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – בֶּן דָּוִד בָּא. רַב יוֹסֵף אָמַר: כַּמָּה שְׁבוּעֵי חָלְפֵי כִּי הָכֵי וְלָא אָתָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: בַּשִּׁישִׁית קוֹלוֹת, וּבַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת מִי הֲווּ; אִי נַמֵּי, כְּסִדְרָן מִי הֲווּ?
שבוע. שמיטה: והמטרתי על עיר אחת. שיהא מעט ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה: חצי רעב. רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום: משתכחת מלומדיה. מתוך רעב שאין להם מה לאכול: בששית קולות. שבן דוד בא ד"א קולות מתקיעת שופר שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול: מלחמות. בין עובדי כוכבים ומזלות לישראל: כי הכי. דהוי הכי שנה אחת רעב שנה אחת שובע ואף על פי כן לא בא בן דוד: בששית קולות. שופר משיח ובשביעית מלחמה מי הוו ועוד כסדרן מי הוו כלומר אלו הצרות דקתני הכא כסדרן לא אתרמו בשבוע אחת זה אחר זה אבל כי אתרמי יבא משיח:
בְּעִקְבוֹת מָשִׁיחַ חֻצְפָּא יִשְׂגֵא, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ" (תהלים פט, נב). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת וְהַגָּלִיל יֶאֱשַׁם וְאַנְשֵׁי גְבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי שָׁמַיִם יִמָּאֲסוּ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב וְהֶאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיה נט, טו). מַאי "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת"? אָמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשָׂה אֱמֶת עֲדָרִים וְהָלְכָה לַמִּדְבָּר; מַאי "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל"? אָמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כָּל אָדָם שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם מְשׁוֹלָל עַל הַבְּרִיּוֹת.
אשר חרפו עקבות משיחך. ועקבות היינו סוף: בית הועד. מקום שתלמידי חכמים מתועדין שם ללמוד תורה וגליל מקום ששמו כך: ואנשי גבול. אנשי גבול ארץ ישראל ל"א אנשי סנהדרין: כפני הכלב. שלא יתביישו זה מזה ד"א כפני הכלב כלב ממש דדמיין לכלב ואפשר על שיהיו כחושין פניהם כפני כלב ועוד יש לומר כמו שיש לכלב פנים ממש שיש לו שתי שפמים וזקן אין לו לכלב: האמת. התורה שנקראת אמת נעדרת לשון חסר כמו ולא נעדר ממנו: מאי ותהי האמת נעדרת. למה אמר לשון נעדרת דנעדרת משמע חסר ומשמע עדרים לומר שהתורה נחסר מהרשעים אבל לא ימוש מהצדיקים רק הלומדי תורה ילכו להם במדברות והיינו עדרי ר"ל חברותה של לומדי תורה יהיו נע ונד במדברות שלא יהיה להם מנוחה בדור הרע ההוא וסר מרע מי שיהיה צדיק ולא ילך בדרך רשעים יהיה בעיניהם משתולל כל העולם אומרים עליו שוטה הוא והיינו משתולל לשון שטות כמו מוליך יועצים שולל:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ נְעָרִים יַלְבִּינוּ זְקֵנִים וּזְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם, בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ וְכַלָּה בַּחֲמוֹתָהּ וְאֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ הָעַזּוּת יִרְבֶּה וְהַיָּקָר יְעֻוַּת וְהַשֵּׂכֶל יֹאבַד וְהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר וְכָל הַמַּלְכוּת נוֹטָה לְמִינוּת. אָמַר רָבִינָא: מַאי קְרָאָה? "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא" (ויקרא יג, יג).
נערים ילבינו פני זקנים. כלומר יחרפו ויביישו אותם וזקנים יעמדו מפני הנערים לכבדם והיינו דאמרי בעקבות המשיח חוצפא יסגא ר"ל דזקנים וחכמים לא נחשבו להם רק עצת נערים יהיה לחכמים בעיניהם ויהיו להם לראש ולקצין ויכבדו להם עד שגם הזקנים והחכמים יהיו מוכרחים לעמוד בפניהם: בת קמה באמה. לחרפה ולביישה: והיקר יעוות. שלא יכבדו זה את זה יקר כבוד יהיה מעוקל בבריות שלא יחשיב זה לזה ועל כן אין מתנהגין בכבוד ל"א היקר יעוות המכובד שבהן יהא עוותן ורמאי ואין לסמוך עליו והשכל טוב וישר יאבד כי השטות של רשעים וחטאם שהוא השטות יגבר ויצליח: והגפן תתן פריה. ואף על פי כן יהיה היין ביוקר שלא יהיה ברכה בפרי עצמו ל"א שיהיו כולם רודפין אחר היין ומשתכרים ומתייקר היין אף על פי שרוב יין בעולם: כולו הפך לבן טהור הוא. כשפשט הנגע בכל הגוף כך כשנהפכה כל המלכות למינות תביא גאולה ור"ל שנהפכו למינות להרע לישראל בכל מקום יותר מכל עם ולשון עד שאין מקום מנוחה להם ואז כולה לבן ויטהרו ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים ויצאו מהסגר נגע הגלות:
"כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו), אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד", עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד", אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. דָּבָר אַחֵר: "כִּי יִרְאֶה כִּי־אָזְלַת יָד", אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגְּאוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (שם), כִּבְיָכוֹל, אֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי זֵירָא, כִּי חָזִי לְרַבָּנָן דְּמִתְעַסְקֵי בָּהּ, אָמַר: בְּמַטּוּתָא מִינֵייכוּ, לָא תְרַחֲקוּנֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה בָאִים בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת, אֵלּוּ הֵן: מָשִׁיחַ וּמְצִיאָה וְעַקְרָב.
המסורות. המוסרים לעובדי כוכבים ומזלות ממונן של ישראל וזה כי יראה כי אזלת יד שתלך ותחזק ידן של מסורת ומצליחין במלשינותן אז ידין ה' עמו להביא להם גאולה: תלמידי חכמים. שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב והוא משני טעמים שמתיירא מהם שהם בעלי אגרוף ויש לאל ידם או מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין והשלישי קשה מכולם כדי שיהנה מהם והוא גרוע מצדו: שתכלה פרוטה מן הכיס. והיינו אזלת יד שיהיו בידים ריקניות: כביכול. כאלו יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה אין עוזר ואין סומך לישראל שיהיו שפלים למאד ואומר אין עוזר ואין סומך ויהיו מתייאשין מן הגאולה: דמתעסקי בה. לידע מתי יבא: ועקרב. נושך אדם פתאום:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (צח, א): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיְּבֻקַּשׁ דָּג קָטָן לַחוֹלֶה וְלֹא יִמָּצֵא. שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן אוֹלִיךְ" (יחזקאל לב, יד) וּכְתִיב בְּהַהוּא עִנְיָנָא: ["בַּיָּמִים הָהֵם וּ]בָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה [וְעָשָׂה] מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (ירמיה לג, טו). אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיַּכְרִית מַלְכוּת זִילָא מִיִּשְׂרָאֵל: שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז" (ישעיה יח, ה) וּכְתִיב בַּתְּרֵיהּ: "בָּעֵת הַהִיא יוּבַל־שַׁי לַה' צְבָאוֹת" (שם שם, ז). אָמַר רַבִּי זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא־תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר־קָדְשִׁי" (צפניה ג, יא) וּכְתִיב: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וָחסוּ בְּשֵׁם ה"' (שם שם, יב).
כשמן אוליך. שיהיו כולם קפויין וכיון שהם קפויין כשמן אין דגים נמצאים בחכה ונבואה זו נאמרה על מצרים ור"ל אחר מפלת מצרים יבא הגאולה לישראל: עד שיכרית מלכות הזלה. שלא תהא להם שום שולטנות לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה: וכרת הזלזלים. הזמורות יכרתו במזמורות בסכין נטישות ענפים הסיר התז יכרית ונדרש על שולטנות ישראל שיכרית מהם הזלזלים היינו ממשלה זל וקל. הנטישות ענפים קטנים השרים והשופטים: יובל. האומות שי מנחה יביאו לה' צבאות את ישראל: עליזי גאותך. שמחת הגאוה: חסו בשם ה'. כלומר שתבא להם גאולה ויחסו בצל שדי:
אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ" וגו' (ישעיה א, כה) וּכְתִיב: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ" וגו' (שם שם, כו). אָמַר עוּלָא: אֵין יְרוּשָׁלַםִ נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה" וגו' (שם שם, כז).
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא? אָמַר לָהֶם: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ לִתֵּן לָכֶם אוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶם: שַׁעַר זֶה נוֹפֵל וְנִבְנֶה, נוֹפֵל וְנִבְנֶה וְנוֹפֵל וְאֵין מַסְפִּיקִים לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ אוֹת. אָמַר לָהֶם: לֹא כָךְ אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת? אָמְרוּ לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן תֵּן לָנוּ אוֹת. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, מֵי מְעָרוֹת יֵהָפְכוּ לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם: בָּנַי, הַעֲמִיקוּ לִי אֲרוֹנִי. שֶׁאֵין לְךָ אָרוֹן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין סוּס שֶׁל פַּרְסִיִּים אוֹכֵל בּוֹ תֶּבֶן וְאֵין לְךָ כָּל דֶּקֶל וְדֶקֶל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין סוּס שֶׁל מַדִּיִּים נִקְשָׁר בּוֹ.
שער זה. של רומי שברומי היה אותו שער ואין מספיקין לבנותו פעם שלישית ובן דוד בא: מי מערות. של פמייס שהירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות ירדן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר: העמיקו לי ארוני. עשו לי קבר בקרקע עמוק שמוציאין הארונות ועושין מהם אבוסים במלחמות גוג ומגוג:
עוּלָא אָמַר: יֵיתֵי וְלָא אַחְמִינֵיהּ. וְכֵן אָמַר רָבָא: יֵיתֵי וְלָא אַחְמִינֵיהּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: יֵיתֵי וְאֶזְכֶּה דְאֵיתִיב בְּטוּלָא דְכוּפְתָּא דַחֲמָרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרָבָא: מַאי טַעְמָא? אִי נֵימָא מִשּׁוּם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהָתַנְיָא שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, וּמַר הָא תוֹרָה וְהָא גְמִילוּת חֲסָדִים. אָמַר: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵי רָמֵי: כְּתִיב: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ" וגו' (בראשית כח, טו) וּכְתִיב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד" וגו' (שם לב, ז)? אֶלָּא שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. כִּדְתַנְיָא: "עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז) אֱמֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא.
ייתי ולא אחמיניה. יבוא משיח ולא אבקש לראותו כלומר להחיות אותו הזמן משום הרבה צרות יהיו מקודם שיבא ורב יוסף אמר רוצה אני לישב בצל הרעי של חמורו בלבד שאראנו. כופתא רעי כמו ורמא כופתא וסכר ירדנא בב"ב: מאי טעמא. אמר לא אחמיניה איזה צרה יבא בארץ בימיו שיירא ממנו: חבלו של משיח. גורלו וחלקו ולקמן בעי מאי היא לשון אחר חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל הגוים:
[וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵיתֵי וְלֹא אַחְמִינֵיהּ] מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" וגו' (עמוס ה, יט); אַרְאֶךָ דֻּגְמָתָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה: אָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה, פָּגַע בּוֹ סַנְטָר, כְּמוֹ שֶׁפָּגַע בּוֹ אֲרִי; נִכְנַס לָעִיר וּפָגַע בּוֹ גַּבַּאי, כְּמוֹ שֶׁפָּגַע בּוֹ הַדֹּב; נִכְנָס לְבֵיתוֹ, בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ לֶחֶם וְאֵין לוֹ, דּוֹמֶה לוֹ כְּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ. אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: "שַׁאֲלוּ־נָא וּרְאוּ אִם־יֹלֵד זָכַר מַדוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן" (ירמיה ל, ו) מַאי "רָאִיתִי כָל־ גֶּבֶר" וגו'? אָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: אֲפִילוּ גְּבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. מַאי "וְנֶהֶפְכוּ" וגו'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פַּמַּלְיָא שֶׁל מַעֲלָה וּפַמַּלְיָא שֶׁל מַטָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵלּוּ מַעֲשֵׂי יָדַי וְאֵלּוּ מַעֲשֵׂי יָדַי, הֵיאָךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: רָהִיט וְנָפִיל תּוֹרָא רָמוּ לְסוּסְיָא בְּאוּרְיָה.
אראך דוגמתו. צרות כזה וכבר אדם רגיל בצרה זו ודש בו: סנטר. מודד שדות ונחלות ויודע גבול ובידו להרבות ולגרוע וכשפוגע בו אותו סנטר למדוד שדותיו ולקצר מצרי השדות ודומה לו כמי שפגע בו ארי: גבאי. גובה מס המלך: גבורה של מעלה. הקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר האומות האיך אאביד אלו מפני אלו: פמליא של מעלה ושל מטה. מלאכים וישראל: רהיט ונפיל תורא רמי לסוסיא באורייה. משרץ השור ונופל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור שהיה חביב עליו שורו יותר וכשיתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא הסוס מפני השור לאחר שהעמידו שם כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתן לאומות העולם וכשחוזרין ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד אומות העולם מפני בני ישראל:
דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי בַּר שִׂמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת־יוֹם ה' לָמָּה־זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא־חֹשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר" (עמוס ה, יח)? מָשָׁל לְתַרְנְגוֹל וְלַעֲטַלֵּף שֶׁהָיוּ מְצַפִים לָאוֹר. אֲמַר לֵיהּ תַּרְנְגוֹל לַעֲטַלֵּף: אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁאוֹרָה שֶׁלִּי הִיא – אַתָּה לָמָּה לְךָ אוֹרָה? וְהַיְּינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָאָה לְרַבִּי אַבָּא: אֵימָתַי אָתָא מְשִׁיחֲכוֹן? אֲמַר לֵיהּ: בִּנְפוֹל חֲשֵׁיכָה עַל הֲנָךְ אִינְשֵׁי "כִּי־ הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" וגו' (ישעיה ס, ב).
ולעטלף. פלעד"ר מוי"ז בל"א ואין לה ראיה ביום: שאורה שלי הוא. שיש לי ראיה ביום ונמצאת נהנית בה כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור אבל העובדי כוכבים ומזלות למה מקוים אותה הרי הוא להם חושך ולא אור:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (צח, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ" (תהלים יח, כח). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־יָבֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ" (ישעיה נט, יט) וּכְתִיב בַּתְּרֵיהּ: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" וגו' (שם שם, כ).
נוססה בו. כמו כמסוס נוסס כמו יאכלם עש והוא תולעת אוכל העץ רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות שאף הוא מתכוין להשמידם:
הָא לָמַדְנוּ, כִּי כְּשֶׁיִּהְיוּ עוֹד יִשְׂרָאֵל דְּחוּקִים בַּגּוֹלָה אַל יִתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָה, אֲבָל יְחַכּוּ בוֹ תָמִיד, כִּי יוֹתֵר מְחַכֶּה בָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם (צז, ב): מַאי "אִם־יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה־לוֹ" (חבקוק ב, ג)? שֶׁמָּא תֹאמַר אֲנִי מְחַכֶּה וְהוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "חַכֵּה־לוֹ", אֲפִילוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַכֶּה. מִי מְעַכֵּב? מִדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת לָמָּה אֲנִי מְחַכֶּה? כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל, יח).
הקדוש ברוך הוא מחכה. הוא עצמו מחכה לו ומתאוה שיבא משיח: כדי לקבל שכר. על התקוה שממשכת ומצערו ומחלת הלב ואנו מקוים:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5