לֹא צִוְּתָה תוֹרָה שֶׁיְּפַזֵּר אָדָם כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְיָמוּת בָּרָעָב אוֹ יָבוֹא לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו). וְעַל זֶה אָמְרוּ ז"ל: חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי אָחִיךָ. אֲבָל יַקְדִּים פַּרְנָסָתוֹ וְאַחַר כָּךְ פַּרְנָסַת אָבִיו וְאִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ לְבָנָיו, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לַאֲבִיהֶם: "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם־אַתָּה גַּם־טַפֵּינוּ" (בראשית מג, ח).
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק נַעֲרָה (נ, א): "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל־עֵת" (תהלים ו, ג) וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּכָל עֵת? רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּיַבְנֶה וַאֲמְרֵי לָהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה הַזָּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַשִּׂיאָן. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לִקְרוֹבָיו וְאַחַר כָּךְ לַעֲנִיֵּי עִירוֹ וְאַחַר כָּךְ לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנֶךָ" וגו' (דברים טו, יא). וְאָמְרוּ עַל פָּסוּק זֶה: אַחֶיךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת. וְאָמְרוּ גַּם כֵּן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ (עא, א) עַל פָּסוּק "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי" וגו' (שמות כב, כד): עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אֲחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין.
זה הזן וכו'. שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חייב עליו בהם כך פירש"י ורצה לומר קטני קטנים האב מחויב לזונם אבל קטנים אם הוא אינו אמיד אינו מחויב לזונם אלא יחזירו על הפתחים ואם הוא זנם עושה צדקה בכל עת וסיפיה דקרא הון ועושר בביתו שאין הממון כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד: ואחר כך. נותן צדקה בניו ובנותיו קודמין ונחשב לו לצדקה מה שנותן להם ואח"כ יתן צדקה לקרוביו וכו' ענייך ועניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת דהנך הוו עמך טפי:
וּמֵאֵלֶּה הָאֲמוּרִים – מַקְדִּים אִשָּׁה לְאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה בּוֹשָׁה לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָתָהּ; וּמַקְדִּים הַזָּקֵן לַבָּחוּר וְהַחוֹלֶה לַבָּרִיא, לְפִי שֶׁאֵינָן חֲזָקִים לִיגַע. הָיוּ לְפָנָיו עֲנִיִּים הַרְבֵּה וְאֵין לוֹ לָתֵת לְכֻּלָּם מַקְדִּים כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ. הַכֹּהֵן לַלֵּוִי וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל לֶחָלָל וְחָלָל לִשְׁתוּקִי וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר וּמַמְזֵר לְנָתִין וְנָתִין לְגֵר וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים בְּחָכְמָה, אֲבָל אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַלְמִיד חָכָם, תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם, דִּכְתִיב: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (משלי ג, טו), יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים.
שאינן חזקים ליגע. שאין להם כח שייגעו במלאכה לפרנס מהם: חלל. כהן חלל שנולד מפסולי כהונה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואותו בן הנולד מהם פסול לעבודה ונתחלל מכהונה: שתוקי. שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו שזנתה מהרבה בני אדם ואינה יודעת מי אביו וכששואלה מי אבי אמו משתקת אותו: אסופי. שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו: נתין. גבעונים שמלו בימי יהושע ונתנו לחטוב עצים וגו':
וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבִּי בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת שֶׁהִקְדִים כָּל לוֹמֵד מִקְרָא אוֹ מִשְׁנָה אוֹ תַלְמוּד לְעַם הָאָרֶץ, דְּגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְבַתְרָא (ח, א): רַבִּי פָּתַח אוֹצְרוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת. אָמַר: יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַּלְמוּד – וְעַמֵּי הָאָרֶץ אַל יִכָּנְסוּ. דָּחַק רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנַס. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אֲמַר לֵיהּ: קָרִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: לָאו. שָׁנִיתָ? אָמַר לֵיהּ: לָאו. אֲמַר לֵיהּ: בַּמֶה אֲפַרְנֶסְךָ? אֲמַר לֵיהּ: פַּרְנְסֵנִי כַּכֶּלֶב וְכָעוֹרֵב. פַּרְנְסֵיהּ. לְבָתַר דְּנָפַק יָתֵיב רַבִּי וְקָא מִצְטָעֵר, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי מִפִּתִּי לְעַם הָאָרֶץ. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵיהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרָיו. אָמַר רַבִּי יִכָּנְסוּ הַכֹּל. רַבִּי לְטַעֲמֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.
ככלב וכעורב. שחס הקב"ה עליהם שנאמר יודע צדיק דין דלים לפי שהכלב מזונותיו מועטין שלא אוכל כל דבר כשאר בהמה לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו לפי שהעורב אכזר על בניו והקב"ה מזמין להם יתושין מתוך צואתם ואוכלין:
וְאִם הוּא עָנִי בֶּן טוֹבִים וְרָגִיל בְּעִדּוּן וּבְכָבוֹד, אַל יְחַסְּרוּ לוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה רָגִיל, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק מְצִיאַת הָאִשָּׁה (סז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "דֵּי מַחְסֹרוֹ" (דברים טו, ח), אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְפַרְנְסוֹ וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְעַשְּׁרוֹ; "אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (שם), אֲפִילוּ סוּס לִרְכַּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכַּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא הִלֵּל עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו וְרָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין.
תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי גָלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּקְחוּ לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד מִצִּפּוֹרִי לִיטְרָא בָשָׂר בְּכָל יוֹם. מַאי רִיבוּתָא? אֲמַר רַב הוּנָא: לִטְרָא מִשֶּׁל עוֹפוֹת. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: בְּלִיטְרָא – בָּשָׂר. רַב אַשֵּׁי אֲמַר: הָתָם כְּפַר קָטָן הֲוָה וְכָל יוֹמָא הֲווּ מַפְסְדֵי חַיּוּתָא אַמְטוּלְתֵּיהּ (פירוש: בשבילו). הַהוּא עַנְיָּא דַּאֲתָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲמַר לֵיהּ: בַּמֶּה אַתָּה סוֹעֵד? אֲמַר לֵיהּ: בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן. אֲמַר לֵיהּ: רְצוֹנְךָ שֶׁתִּתְגַלְגֵּל עִמִּי בַּעֲדָשִׁים? גִּלְגֵּל עִמּוֹ בַּעֲדָשִׁים וּמֵת. אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לְזֶה שֶׁהֲרָגוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה. אַדְרַבָּה, "אוֹי לוֹ לְרַבִּי נְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לְזֶה" מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא, אִיהוּ הוּא דְלָא אִבָּעֵי לֵיהּ לְפַנּוּקֵי נַפְשֵׁיהּ כֻּלֵי הַאי.
משל עופות. ודמיהן יקרין והוא היה מעונג: בליטרא בשר. בליטרא מעות בדמי ליטרא מעות היו נותנין לו בשר כי ביוקר היה הבשר: כפר קטן הוה. ואין המותר נמכר והוי מפסדי חיותא ששוחטין בהמה בשבילו והיינו רבותא ולעולם משקל ליטרא בשר קאמר: ההוא עניא דאתא. עני המבקש פרנסה מר' נחמיה א"ל מה אתה סועד מה אתה רגיל לאכול בסעודתך: שתתגלגל. שתאכל עמי והאוכל עם אדם או עושה עמו מלאכה ומטפל ומתאפק עמו נקרא מגלגל עמו: אוי לו לזה. על שהיה מרגיל עצמו בבשר ויין הרג עצמו בר' נחמיה: לרבי נחמיה. שלא נתן לו בשר ויין כמו שהיה רגיל ועי"כ מת:
הַהוּא דַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: בַּמֶּה אַתָּה סוֹעֵד? אָמַר לֵיהּ: בְּתַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. אֲמַר לֵיהּ: וְלָא חַישַׁת לְדֹחֲקָא דְּצִבּוּרָא? אֲמַר לֵיהּ: אָטוּ מֵדִידְהוּ קָא אֲכִילְנָא? מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָא אֲכִילְנָא דְּתַנִּינָן: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (תהלים קמה, טו), "בְּעִתָּם" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "בְּעִתּוֹ", מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָכְלוֹ בְּעִתּוֹ. אַדְהָכֵי אֲתָאֵי אַחְתֵיהּ דְּרָבָא, דְּלָא הֲוָה חָזְיָא לֵיהּ תְּרֵיסָר שְׁנִין, וַאֲתְיָא לֵיהּ תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. אֲמַר: דֵּין מַאי דְקַמָּאֵי (פירוש: מה דבר זה שאירע לפני עתה)? אֲמַר לֵיהּ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, קוּם אֱכֹל.
לדוחקא דצבורא. שאתה מטיל על הציבור הדוחק הזה לפרנסתך בכך: בעתו. כמו שרגיל לכל יחיד לאכול ובזמנו: דין מאי דקמאי. שלא הייתי רגיל בכך שתבא זו לכאן ותרנגולת ויין ישן בידה אלא ודאי בשבילו הוא כמו שאמר: נעניתי לך. דברתי נגדך יותר מדאי:
וְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", לָמָּה נֶאֱמַר "מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר" שְׁתֵּי פְּעָמִים? לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהָרָאוּי לִתֵּן לוֹ פַּת נוֹתְנִין לוֹ פַּת, עִיסָה נוֹתְנִין לוֹ עִיסָה, מָעָה נוֹתְנִין לוֹ מָעָה, פַּת חַמָּה נוֹתְנִין לוֹ פַּת חַמָּה, פַּת צוֹנֵן נוֹתְנִין לוֹ פַּת צוֹנֵן, לְהַאֲכִילוּ לְתוֹךְ פִּיו – מַאֲכִילוֹ.
להאכילו לתוך פיו. כמו השרים שהעבדים נותנין לו האוכל לתוך פיו:
וּתְנָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ט, א): אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן מֵאַרְבָּעָה סְאִין בְּסֶלַע. לָן, נוֹתְנִין לוֹ פַרְנָסַת לִינָה. מַאי פַרְנָסַת לִינָה? אָמַר רַב פַּפָּא: פּוּרְיָא וּבֵי סַדְיָא (פירוש: כר). שָׁבַת, נוֹתְנִין לוֹ מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. תָּנָא: אִם הָיָה עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִים לוֹ. הַהוּא עֲנְיָא דַּהֲוָה מָדַר אֲפִתְחֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פַפָא, לָא אִזְדַּקֵּיק לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב סַפְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא לְרַב פַּפָּא: אִי מַר לָא מִזְדַּקֵּיק לֵיהּ, אַחְרִינֵי לָא מִזְדַקְקֵי לֵיהּ – לֵימוּת? וְהָתַנְיָא: אֵין נִזְקָקִין לוֹ? אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מֻעֶטֶת.
מככר. שקונים בעד פונדיון כשד' סאין קמח נמכרין בסלע: לן. בלילה: נותנין לו פרנסת לינה. צרכי לינה: ובי סדיא. כר תחת ראשו לשכב עליו במטה: אין נזקקים לו. ליתן לו מעות מן הקופה אחר שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך: לא איזדקיק ליה. אפילו לפרנסה:
לָמַדְנוּ שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5