כָּל אָדָם יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת זָהִיר בִּתְפִלָּתוֹ וְיֹאמַר אוֹתָהּ בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בִּרְתֵת, בְּזִיעַ, כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מִלִּפְנֵי אֲדוֹן הָעוֹלָם. וְיָשִׂים לִבּוֹ בְּכַפּוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ח, א): וַאֲמַר רַבִּי אַמִּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם אֶל־אֵל בַּשָּׁמַיִם" (איכה ג, מא).
משים נפשו בכפו. כלומר שנפשו מכוונה בכפו דהיינו שמתפלל בלב שלם:
וְצָרִיךְ שֶׁיִתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק מִצְוַת חֲלִיצָה (יבמות קה, ב): רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲווּ יָתְבֵי, נָפַק מִילְתָא מִבֵּינַייהוּ, פָּתַח חַד מִינַייהוּ וַאֲמַר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל־הַיָּמִים" (מלכים־א ט, ג). פָּתַח אִידָךְ וַאֲמַר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם" וגו'. אַדְהָכֵּי אָתָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי לְגַבֵּייהוּ, אָמַר לְהוּ: בְּמַאי עַסְקִיתוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: בִּתְפִלָּה. אֲמַר לְהוּ: כָּךְ אָמַר אַבָּא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה לְקַיֵּם שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ.
עיניו למטה. כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא דכתיב והיו עיני ולבי שם:
מָצָאתִי בַּמִּדְרָשׁ: חַיָּב אָדָם לְנַעֲנֵעַ עַצְמוֹ בַּתְּפִלָּה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י). וְכֵן מִנְהַג הַחֲסִידִים.
וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין: אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (שם טז, ח). וּלְפִי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר, יַחֲזִיר פָּנָיו אֶל הַקִּיר, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ מֵחִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל־הַקִּיר וַיִתְפַּלֵּל" (ישעיה לח, ב).
וְיַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ בְּכַוָּנָה וּבְחִתּוּךְ שְׂפָתַיִם וּבְלַחַשׁ בְּלִי הַשְׁמָעַת קוֹל, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ מֵחַנָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לא, א): אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הִלְכְתָא גְּבַרְוָתָא אִכָּא לְמִשְׁמַע מְהַנֵּי קְרָאֵי דְחַנָּה.
"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל־לִבָּהּ" (שמואל־א א, יג), מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ.
"רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת" (שם), מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתֹּךְ בִּשְׂפָתָיו.
"וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (שם), שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ.
"וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שם), מִכָּאן שֶׁהַשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.
"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד־מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת־יֵינֵךָ מֵעָלָיִךְ" (שם שם, יד), מִכָּאן לָרוֹאֶה דָבָר מְגֻנֶּה בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁחַיָּב לְהוֹכִיחוֹ.
"וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי" (שם שם, טו). אָמַר עוּלָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אָמְרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה בְּדָבָר זֶה וְלֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה חוֹשְׁדֵנִי בְּדָבָר זֶה. "אִשָּׁה קְשַׁת־רוּחַ אָנֹכִי" וגו' (שם), מִכָּאן לְמִי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּדָבָר וְאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ.
שצריך להודיעו. הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה:
"וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם" (שם שם, יז). מִכָּאן לַחוֹשֵׁד לַחֲבֵרוֹ וְאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְפַיְּסוֹ; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת־שֵׁלָתֵךְ" (שם).
"אַל־תִּתֵּן וגו' אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה" (שם שם, טז־כו), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִכָּאן, שֶׁאָסְרוּ לֵישֵׁב בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: "זֶה" בְּגִימַטְרִיָּא: יב, אַרְבַּע אַמּוֹת לְפָנָיו וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לִשְׁנֵי צְדָדָיו.
אל תתן וגו'. לפני בת בליעל אל תתנני כבת בליעל לחשדני בשכרות: הנצבת עמכה. משמע אף הוא עמה בעמידה:
מָצִינוּ בִּתְשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים, בְּשֵׁם רַב בַּרְגְּלוֹנִי: אֶחָד יוֹשֵׁב וּשְׁנַיִם מִתְפַּלְּלִין סִימָן רָע לַיּוֹשֵׁב, אֶלָּא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְפַּלֵּל, דִּכְתִיב: "אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה", מָלֵא ה'. וְהַנֵּי מִלֵּי כַּד יָתֵיב בְּמִילֵי דְעָלְמָא וּבָטֵיל, אֲבָל יָתֵיב וְקָרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ בְּמִילֵי דִצְלוֹתָא, לֵית לָן בָּהּ. וּמַאי דְבָעֵי, מִתְרַחֵק חָמֵשׁ אַמּוֹת אַרְבַּע לַשְׁכִינָה וְאֶחָד לְדִידֵיהּ.
סימן רע ליושב. עונש יבא לו על שהוא יושב בתוך ד' אמות של המתפללים: עמכה בזה מלא ה'. לרמז לה' אמות ד' אמות הוא מקום השכינה לפניו ולצדדיו ואמה שהוא עומד בו ופוסע ג' פסיעות לאחוריו להרחיק עצמו ממקום השכינה ולהראות ששכינה כנגדו והוא קבלת תפלתו שהתפלל במקום הזה: במילי דצלותא. תפלה אחרת מותר לו לישב:
וְעוֹד לַגָּאוֹן זַ"ל: אָסוּר לֵישֵׁב בְּצַד אַרְבַּע אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה מְקוֹם שְׁכִינָה הוּא. וּרְאָיָה לַדָּבָר, שֶׁכְּשֶׁיִּפָּטֵר אָדָם מִתְּפִלָּתוֹ צָרִיךְ לִפְסֹעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. וְאִם הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תְפִלָּה וְאֵין מַפְלִיג עַצְמוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, מוּתָר.
יתן שלום. אחר שפסע לאחוריו יאמר עושה שלום וכו': ואין מפליג. מחליק ומפריש עצמו ופוסק מתפלתו אלא מתפלל מותר לישב כמו שאמר אבל יתיב וקרא ק"ש וכו' לית לן בה:
וְעַל כֻּלָּם אִם יֵדַע אָדָם לִפְנֵי מִי הוּא מִתְפַּלֵּל יְכַוֵּן כָּרָאוּי וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (ברכות כה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, לַמְּדֵנוּ אָרְחוֹת חַיִּים. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חַבְרֵיכֶם; וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם עוֹמְדִים. וּבַדָּבָר הַזֶּה תִּהְיוּ נִכְנָסִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5