כָּל יְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הֵם בְּנוּיִים עַל אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא תָּמִיד עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט וְנוֹתֵן לְכָל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו, כְּדִכְתִיב: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת" וגו' (ירמיה לב, יט) וְאָמַר: "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ" (זכריה ד, י). וּפְסוּקֵי הַתּוֹרָה הַמּוֹרִים עַל זֶה אֵין לָהֶם חֵקֶר. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפֶרֶק ג דְּאָבוֹת (משנה יט): הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה וּבְטוּב הָעוֹלָם נָדוֹן וְהַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה.
הכל צפוי. עיין בסימן רס"ג: בטוב העולם נדון. במדת רחמים ואף על פי כן אין הכל שוין במדה זו לפי שהכל לפי רוב המעשה המרבה במעשים טובים נותנים לו רחמים מרובים והממעיט במעשים טובים ממעטים:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַהַשְׁגָּחָה וְהַגְּמוּל הוּא בְּכָל זְמַן וּבְכָל עֵת, אֲבָל בְּיוֹם הַדִּין בָּא הַכֹּל לְחֶשְׁבּוֹן וּלְשָׁקְלוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם, שֶׁהַחֹדֶשׁ הוּא נִכְנָס בְּמֹאזְנַיִם וּבָא הַזְּמַן לְחַפֵּשׂ עַל מַעֲשֵׂי בְנֵי אָדָם לִרְאוֹת אֵי זֶה כַּף מַכְרַעַת. וּלְפִי שֶׁאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְּבוֹדוֹ וְהַכֹּל הוּא זָכוּר לְפָנָיו כְּאִלּוּ הוּא כָּתוּב, וְיוֹתֵר הִמְשִׁיל הַדָּבָר לַהֲבִינוֹ לָעָם בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, בְּאָמְרוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב בַּסְּפָרִים, בְּאָמְרָם בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב): אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים וְשֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה וְשֶׁל בֵּינוֹנִיִּים תְּלוּיִים וְעוֹמְדִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, זָכוּ נִכְתָּבִין לְחַיִּים, לֹא זָכוּ נִכְתָּבִין לְמִיתָה.
במאזנים. מזל של תשרי מאזנים: שלשה ספרים. ספרי זכרון של מעשי הבריות: צדיקים גמורים. רובן זכיות רשעים גמורים רובם עונות בינונים מחצה על מחצה:
אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָהּ? "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם־צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ" (תהלים סט, כט), "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר", זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים; "חַיִּים", זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים; "וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ", זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא, "וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב), "מְחֵנִי נָא", זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים; "מִסִּפְרְךָ", זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים; "אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ", זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים.
וְעַל דָּבָר כָּזֶה נָבוֹכוּ רַבִּים בִמְבוּכָה זֹאת, בְּאָמְרָם: צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְרָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. עַד שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר עַל זֶה: "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי וגו' כִּי־קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים" (תהלים עג, ב). וְלֹא מָצָא מְנוּחָה עַד שֶׁאָמַר כִּמְתָרֵץ: "עַד־אָבוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" (שם שם, יז). רוֹצֶה לוֹמַר, לְאַחֲרִית הַדְּבָרִים, אוֹ בְּאַחֲרִית יָמִים שֶׁל אָדָם, אוֹ בָּעוֹלָם הָאַחֲרוֹן, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה אָמַר יִרְמְיָהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (יב, א): "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ" וגו'. נִרְאֶה כְּפִי דִבְרֵיהֶם שֶׁהָיוּ תְמֵהִים יוֹתֵר עַל שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים מֵעַל יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, לְפִי שֶׁ"אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", וּמִי שֶׁדּוֹמֶה צַדִּיק – אוּלַי חָטָא בְּדָבָר נֶעֱלָם; אֲבָל בְּאוֹתוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין אוֹתוֹ עוֹבֵר עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא וְיֵשׁ לוֹ שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט, עַל כָּזֶה הוּא תֵּימָהּ גָּדוֹל. לוּלֵי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל פָּסוּק: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב, ד), שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָנִים וְהָרָשָׁע שֶׁחוֹטֵא כָּל יָמָיו אִם יֵשׁ לוֹ שׁוּם זְכוּת נוֹתֵן לוֹ מִמֶּנּוּ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ חַיָּבִין לָעוֹלָם הַבָּא וְהַצַּדִּיק שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לוֹ שׁוּם חֵטְא נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם לָעוֹלָם הַבָּא.
נבוכו רבים. תועים להבין ענין זה כמו והעיר שושן נבוכה: ואני כמעט נטיו רגלי. מטרם שומי זאת על לבי כמעט נטוי רגלי ושפכו אשורי לנטות מאחרי המקום כי קנאתי בהוללים במערבים דרכיהם והייתי רואה את טובתם ושלותם הוללים מעורב כמו סבאך מהול במים שמעשיהם של רשעים מעורב ברע ויש להם אך טוב עד באתי לסוף הדבר שלהם כמו שמסיים איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות וזה עד אבוא אל מקדשי לרוח הקודש שדבר בי אז אבינה לאחריתם: אל אמונה. לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ואף על פי שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו ואין עול אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה: שאין לפניו משוא פנים. אפילו לצדיק גמור שלא יענשו אפילו על עבירה קלה כמו משה ואהרן שנענשו על חטא הכעס וגם לרשע משלם אפילו מצוה קלה כמו לעשו גמול כבוד אב ואם ונבוכדנצר על כבוד הש"י שאמר לכתוב לו ברישא כדאיתא בסנהדרין:
וּלְפִיכָךְ אִם אָנוּ רוֹאִים צַדִּיקִים, לְפִי רְאוֹת עֵינֵינוּ, שֶׁנִּפְטָרִין בְּקֹצֶר שָׁנִים וּרְשָׁעִים מַאֲרִיכִים בְּחַיֵּיהֶם, הוּא בַּעֲבוּר שֶׁהַדִּין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ לַנְּפָשׁוֹת אֶלָּא לַגּוּפִים. וּמַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן "צַדִּיקִים גְּמוּרִים", רוֹצֶה לוֹמַר, צַדִּיקִים בְּדִינָם לָעוֹלָם הַזֶּה; וּמַה שֶּׁאָמַר "רְשָׁעִים", הוּא גַּם כֵּן רְשָׁעִים בְּדִינָם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, כִּי דִּין הַנְּפָשׁוֹת הוּא לָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹם הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְמֵמְרָא זֹאת: תַּנְיָא: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵם לְיוֹם הַדִּין וכו'.
אינו לנפשות. הצדיקים או הרשעים אך לגופם לצדיק הנכתב לחיים הוא חיי עולם הבא ומריעין לגופו בעולם הזה למרק ממנו מעט העונות ולרשעים למיתת עולם הבא ומטיבין לגופם בעולם הזה בעבור מעט המצות שבידם:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי מַה שֶּׁאֵין הַצַּדִּיק זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת, הוּא, שֶׁאִם יִנְהַג הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לִתֵּן מָמוֹן וְשַׁלְוָה לַצַּדִּיקִים וְחַיִּים אֲרוּכִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִמְנַע אֵלּוּ הַטּוֹבוֹת מִן הָרְשָׁעִים, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַעֲנִישָׁם מִיָּד כְּפִי רִשְׁעָם תָּמִיד, נִמְצָא מַכְרִיעַ כָּל בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹתָם צַדִּיקִים וְיִהְיֶה הוּא סִבַּת תְּנוּעָתָם הָרִאשׁוֹנָה לַמַּעֲשֶׂה וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא לְכַוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִיּוֹת הַנִּכְבָּדוֹת שֶׁהִבְטִיחָה בָּהֶן הַתּוֹרָה, אֶלָּא לְהַשִּׂיג אוֹתָן הַטּוֹבוֹת הַגּוּפִיּוֹת הַמֻּשָּׂגוֹת מִיָּד וְלִבְרֹחַ מֵהֶפְכֵיהֶן. וְתִהְיֶינָה אוֹתָן הַטּוֹבוֹת שֶׁכַּוָּנָתָן לְהַשִּׂיגָן מִיָּד, אוֹ הַהֲפָכִים שֶׁמְכַוְּנִין לִבְרֹחַ מֵהֶן, סִבָּה שֵׁנִית לִתְנוּעָתָן.
ויהיה הוא. עיין כל זה בסימן רל"ז: ויהיה הוא. הקב"ה סבה גרם תנועתם הראשונה תחלת הדבר שאדם מנענע עצמו לעשות טוב הוא בשביל שמטיב מיד לכל צדיק ומעניש לרשע ע"כ הכל צדיקים רק בעבור שיבוא להם מיד הטובה: התכליות הנכבדות. שהם חלק עולם הבא שאין תכלית לטובתם: או ההפכים. כלומר הרע הוא היפוך הטוב מי פתי שיעשה רע מאחר שהקב"ה יענשו עליו מיד בודאי יברח כל אחד מהרע כבורח מן האש אף שמזגו וטבעו רע ולא יניחנו לשם שמים רק שלא יענש וזה סבה שנית שלא יעשו רע:
כִּי יְחֻיָּב הַהֶרְגֵּשׁ הַנִּמְצָא בְּכָל אִישֵׁי הַמִּין לְבַקֵּשׁ הַנָּאוֹת לָהֶם וְלִבְרֹחַ מֵהֶפְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁתִּמְצָא גַּם כֵּן בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כִּי כְּפִי טִבְעָם מְבַקְּשִׁים הַנָּאוֹת לָהֶם וּבוֹרְחִים מֵהֶפְכּוֹ. כִּי בִּרְאוֹת הַבְּהֵמָה הָעֲשָׂבִים כְּשֶׁתִּרְעַב, אוֹ הַמַּיִם כְּשֶׁתִּצְמָא, מִיָּד תֵּלֵךְ לְבַקֵּשׁ מִחְיָתָהּ וּמַרְחֶקֶת מִן הַפְחָתִים וּמִן הַדָּרְבוֹנוֹת. כָּל שֶׁכֵּן בִּהְיוֹת הַבְּחִירָה טִבְעִית בְּאִישֵׁי בְנֵי אָדָם, כִּי אֲפִילוּ הַיֶּלֶד הַקָּטָן אִלּוּ יָשִׂימוּ לְפָנָיו הַגַּחֶלֶת וְהַמַּרְגָּלִית יִבְחַר בַּמַּרְגָּלִית. וַאֲפִילוּ עַתָּה, שֶׁהַטּוֹבָה אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת לַצַּדִּיק מִיָּד לָעַיִן, אָמְרוּ: אַל תַּעֲבְדוּ אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת וּלְבַסּוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא; וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיְתָה הַטּוֹבָה מֻרְגֶּשֶׁת מִיָּד, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה אֲמִתִּית.
כי יחויב ההרגש. ר"ל שטבע של כל אדם שמרגיש בטוב לו וברע לו יחויב לו טבעו שיברח מהרע וידבק בטוב לו: מן הפחתים. בורות ושיחין ודרבונות כל דבר העוקצין כגון קוצים ודרדרים ודרבון הוא יתד שתוחבין במחרישה ויש גורסין דרדונות והוא מין קוצים: על מנת לקבל פרס. בעולם הזה וצריכין להזהיר עליו מאחר שהוא חושק בהנאות גופו אף על פי שכל אחד יודע שיותר טוב לו לקבל שכרו הטוב והנצחיות בעולם הבא וכ"ש וכו':
וְעוֹד, אִם יַשִּׂיגוּ כְּלַל הַצַּדִּיקִים טוֹבוֹת בְּלִי שׁוּם הֵפֶךְ וּכְלָל הָרְשָׁעִים הִפּוּכָם בְּלִי טוֹבָה, נִמְצָא טֶבַע הַמִּקְרִים הַמִּשְׁתַּנִּים עַל זֶה הַחֹמֶר הַהֹוֶה וְהַנִּפְסָד בָּטֵל, וְאָז יִתָּכֵן שֶׁאֲפִילוּ יַתְמִיד זֶה הֶחָסִיד לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים רָעִים, שֶׁלֹּא יִכְאַב וְלֹא יֶחֱלֶה, וַאֲפִילוּ שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ מִמִּגְדָּל גָּבוֹהַּ, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, וְשֶׁיִּזְרַע הָרָשָׁע בְּאֶרֶץ שְׁמֵנָה וְטוֹבָה וְלֹא יַצְמִיחַ, וַאֲפִילוּ יְהֵא שָׂדֵהוּ קָרוֹב לִשְׂדֵה הֶחָסִיד, שֶׁלֹּא יַגְשִׁים בּוֹ וְיָבוֹא גֶּשֶׁם בַּשָּׂדֶה הַקָּרוֹב, וְגַם שֶׁיִּבְעַל זֶה הָרָשָׁע נְקֵבָה וְלֹא יוֹלִיד בָּנִים – כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא הֵפֶךְ הַטֶּבַע הַנִּטְבָּע בַּנִּבְרָאִים מִתְחִלַּת הֲוָיָתָן בְּחֵפֶץ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. דַּי לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל טוֹבָתוֹ הֶבֶל בְּעֵרֶךְ מְנוּחַת הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהַצַּדִּיק אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּפֹּל יָקוּם וְרָשָׁע יִפֹּל בְּרָעָה, וְטוֹבוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם קֵץ וְתַכְלִית בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִלְּבַד הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲשֶׁר "עַיִן לֹא־רָאָתָה" וגו'.
נמצא טבע המקרים. שברא הקב"ה העוה"ז בטבע שבארץ טוב יצמיח טוב ובארץ מלחה לא יצמיח וכן כל טבעיות העולם וכן בחירת האדם וכל מה שהוא בטבע המשתנים על החומר כלומר על כל הנברא מהאדמה שהוה שנברא והנפסד שיבש וימות דכתיב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר והכל ברא בטבעו כדאמרינן ארץ טוב יצמיח טוב ולהיפך בארץ רע משתנה הזריעה לצמח רע: אף על פי שיפול. הצדיק כמו שאנחנו היום והרע הזה בעונותינו ונפלנו משמים ארץ וקם בגאולה במהרה בימינו כי הגענו עד סוף כל הקצים ולקינו כפלים על חטאתינו ויבא אז לנו שמחת עולם הזה מלבד שמחת עולם הבא:
נִמְצָא, שֶׁהַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הֵם רְצוּיִים בְּכָל זְמָן, אֲבָל בְּקָרְבוֹ לְיוֹם הַדִּין שֶׁל גוּפוֹ וּבָנָיו וּמְזוֹנוֹתָיו, יֵשׁ לוֹ לָשׁוּב מֵחַטֹּאתָיו, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּדִינוֹ וִיהֵא נִכְתָּב לְאַלְתַּר לְחַיִּים, וְאִם יְהֵא בֵינוֹנִי יִזְכֶּה לְהַכְרִיעַ אֶל הַחַיִּים. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ, לֹא זָכָה נִכְתָּב לְמִיתָה, בַּעֲבוּר שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה וְהִכְרִיעַ לְמִיתָה, לְפִי שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא מִצְוָה עַל כָּל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה: "וְשַׁבְתָּ עַד־ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" וגו' (דברים ד, ל). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יח, א): וְיָחִיד אֵימַת? בַּעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁהוּא מָצוּי וְקָרוֹב לְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ גַּם כֵּן עַל "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (ישעיה נה, ו) וְגַם נֶאֱמַר: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ" וגו' (דברים ד, כט).
ויחיד אימת. מצוי לו הקב"ה דכתיב דרשו ה' בהמצאו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5