כָּל מִי שֶׁחֲקוּקָה בְלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם שְׂכָרוֹ גָּדוֹל. וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ בְּנֵי אָדָם וְנִשְׁמָעִין דְּבָרָיו וְעוֹלֶה לִגְדוּלָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם סוֹף דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם" (קהלת יב, יג). מַאי "כִּי־זֶה כָּל הָאָדָם"? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה.
אלא בשביל זה. שיברא זה: אלא לצוות לזה. להיות כולם רעים וחברים לו ולעשות רצונו ולאהוב לו:
וְגַם בִּזְכוּת הַיִּרְאָה מַאֲרִיךְ יָמִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּיוֹמָא (ט, א): אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י, כז)? "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים; "וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנִים וְשִׁמְּשׁוּ בוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל וְעֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן בֶּן נַרְבַאי כֹּהֵן גָּדוֹל וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם, מִכָּן וָאֵילָךְ חֲשֹׁב, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִין אוֹתָן בְּדָמִים, דַּאֲמַר רַב אַשֵּׁי: תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי עַיְילָא לֵיהּ מַרְתָּא בַּת בַּיתוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא עַד דְּאוֹקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכֹהֲנֵי רַבְרְבֵי.
לוקחין. הכהונה גדולה בממון מן מלך ישראל אף על פי שלא היה ירא חטא ולא היה ראוי להיות כהן גדול:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׂכַר הַיִּרְאָה הוּא גָּדוֹל, אַל יָשִׂים כַּוָּנָתוֹ בָהּ עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת (משנה, ג): אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֱלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם. בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַשָּׂכָר הוּא גָּדוֹל, אַל יָשִׂים כַּוָּנָתוֹ בוֹ, אֶלָּא יְהֵא כָל עֲבוֹדָתוֹ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמֵאַהֲבָתוֹ – וּלְבַסוֹף הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הוּא עָתִיד לָבוֹא.
ויהא מורא שמים עליכם. דאם אין בו יראת חטא בודאי יחטא ואם חטא אז הוא רשע ואם כן ישלם לו הקב"ה שכרו במה שעבדו בעוה"ז כמו שמשלם לרשעים ואז הוא עבודתו על מנת לקבל פרס על כן אמר הוו כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס בעוה"ז אלא לעוה"ב ואין זה אלא אם יהיה מורא שמים עליכם דאז לא יחטאו ויהיו בערך הצדיקים ששכרם לעולם הבא:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5