כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים חֶפְצוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יט, א): אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֶפְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם־בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" וגו' (תהלים א, ב). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (יט, ב): "וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יִצְלִיחַ" (שם שם, ג), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתֶם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ" וגו' (דברים כט, ח). שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים: "לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וגו' כִּי־אָז תַצְלִיחַ" וגו' (יהושע א, ח). וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: "וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".
וְגַם הַתּוֹרָה מַצֶּלֶת לְלוֹמְדֶיהָ מִן הַצָּרוֹת כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִסּוּרִין בְּדֵלִים הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה, ז), כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה, בְּפֶרֶק ב מֵחֵלֶק ג שֶׁל הַנְהָגַת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה (סימן רנ).
ובני רשף. יסורין ומזיקין יגביהו ממנו עוף התורה שנקראת עוף שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו אם סגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך:
וְגַם אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יד, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמַּשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלָן, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂבֵעַ יָלִין" וגו' (משלי יט, כג).
ושבע. משביע עצמו בדברי תורה ולן וישן על מטתו בל יפקד רע:
וְזוֹכֶה לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, בְּפֶרֶק חוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ וּבְסוֹף מַסֶּכֶת נָזִיר (סו, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּין שָׁלוֹם וכו'.
וְגַם כֵּן זוֹכֶה שֶׁיְּמַנּוּהוּ הַצִּבּוּר פַּרְנָס עֲלֵיהֶם, אִם הוּא רָאוּי לְכָךְ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים (קיד, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר? זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְבַר הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ, וַאֲפִילוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה.
בכל מקום. בכל התלמוד ואפילו במסכת כלה דלא רגילין בה אינשי וזה נתן לבו לגרסה מסכת כלה ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה:
וְגַם מְצֻוִּין לְסַיְּעוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ? זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֲפָצָיו וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְמִיטְרַח לֵיהּ בְּרִיפְתֵיהּ. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל (עב, ב): רַבִּי יוֹחָנָן רְמֵי: כְּתִיב "וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ" (דברים י, א) וּכְתִיב: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" (שמות כה, י)? מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת מְלַאְכתּוֹ.
למיטרח ליה בריפתיה. דבר שאינו יכול לטרוח בו וחייו תלויין בו: מצווין לעשות מלאכתו. שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח"כ הטילו על הציבור:
וְאִם יִתְעַסֵּק בִּסְחוֹרָה גַּם מְצֻוִּין לְקַדְּמוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים, בְּסוֹף פֶּרֶק קוֹנָם יַיִן (סב, א): וַאֲמַר רָבָא: שָׁרֵי לְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימָר "צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן אֲנָא, שָׁארוּ לִי תִיגְרָאִי בְּרֵישָׁא", דִּכְתִיב: "וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ" (שמואל־ב ח, יח) וְכִי בְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ? אֶלָּא, מַה כֹּהֵן נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מִנָּא לָן? דִּכְתִיב: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא, ח), לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה: לִפְתֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.
שארו לי תיגראי ברישא. התירו תגר שלי כלומר פסקו לי דיני תחלה: ובני דוד כהנים היו. שהיו חכמים והיה דינם ככהנים: לפתוח ראשון. לקרוא בספר תורה ראשון ולברך ראשון בברכת המוציא ובברכת המזון וליטול מזה יפה ראשון כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים (עיין במהרש"א בח"א) וכשבא לחלוק דבר עם ישראל ועושה שני חלקים שוים הכהנם בוחר איזה מהן שירצה:
וְגַם פָּטוּר מִן הַמַּס, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: וַאֲמַר רָבָא: שָׁארֵי לֵיהּ לְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימָר "לָא יְהֵיבְנָא כְּרָגָא", דִּכְתִיב: "מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם" (עזרא ז, כד); "מִנְדָּה", זוֹ מְנַת הַמֶּלֶךְ; "בְּלוֹ" זֶה כֶּסֶף גֻּלְגְלְתָּא; "וַהֲלָךְ", זֶה אַרְנוֹנָא.
לא יהיבנא כרגא. איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם: מנדה בלו והלך וגו'. מקרא הוא בספר עזרא: הלך. שנותנין לצורך סעודת המלך: מנת המלך. קצוב על הקרקעות כסף גולגלתם שנותנין לו כל אחד בשוה לפי הנפשות:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ח, א): רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָּא אֲרַבָּנָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲבַר מַר אַדְאוֹרַיְתָא וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבֵי. אַדְאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב: "אַף חֹבֵב עַמִּים" וגו' (דברים לג, ג), אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אֶת כָּל הָעַמִּים – "כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ". "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא" וגו' (שם), אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּדִבּוּרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. אַדִּנְבִיאֵי דִּכְתִיב: "גַּם כִּי־יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים" (הושע ח, י) וְאָמַר עוּלָא: פָּסוּק זֶה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי נֶאֱמַר: אִם כֻּלָּם יִתְנוּ בַגּוֹיִם – עַתָּה אֲקַבְּצֵם, וְאִם לָאו – וַיָּחֵלּוּ מְעָט וגו'. אַדִּכְתוּבֵי, דִּכְתִיב: "מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ" וגו'.
אף חובב עמים. בשעה שאתה מחבב עמים שאתה מציהיב להם פניך להמשילן על בניך כל קדושיו של ישראל בידיך לשומרן: גם כי יתנו. תרגום של ישנו כמו ושננתם ותתנינון ואם כולן או רובן יהיו שונין ועוסקין בתורה כשיגלו בעמים עתה אקבצם בקרוב אקבצם: ויחלו מעט. ואף אם מועטין יעסקו בתורה בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלישא משא מלך ושרים יחלו כמו לא יחל דברו: מנדה. דריוש צוה את פחת עבר הנהר שלא יתנו מס למלך הגובים מן בני המדינה:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: הַהוּא דְמֵי כְלִילָא דְּשָׁדוּ אַטְבֶרְיָה. אֲתוּ לְקַמֵּיה דְּרַבִּי, אָמְרוּ לֵיהּ: לֵיתְבוּ רַבָּנָן בַּהֲדָן, אָמַר לְהוּ: לָא. עֲרוֹקִינֻן, עֲרוּק. עֲרָקוּ פַּלְגָּא, דָּלְיוּהָ פַּלְגָּא. אֲתוּ הַנְהוּ פַּלְגָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרוּ לֵיהּ: לֵיתְבוּ רַבָּנָן בַּהֲדָן, אָמַר לְהוּ: לָא. עֲרוֹקִינֻן, עֲרוּק. עֲרָקוּ כֻלְּהוּ, פָּשׁ הַהוּא כּוֹבֵס, שָׁדְיוּהָ אַכּוֹבֵס. עֲרַק כּוֹבֵס בָּטֵל כְּלִילָא. אָמַר רַבִּי: רְאִיתֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.
דמי כלילא. דמי עטרה לקיסר שדא על בני טבריא ליתן לקיסר: אתו. עמי הארץ לרבי ואמרו שגם הרבנים יתנו: ערקו פלגא. מעמי הארצים רצו והלכו מן המקום: דליוה פלגא. מחל המלך דמי החצי וסילק מעליהן: שדיוה אכובס. הטיל הקיסר המעות על הכובס ברח הכובס מחל הקיסר על הכל:
עַל כֵּן יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יָבֹא פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ וְיָבֹא טוֹבָה בִּזְכוּתוֹ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5