הָרוֹצֶה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ בְיָדוֹ יְהֵא נָעִים וּמְרֻצֶּה לַבְּרִיּוֹת וְאַל יִתְגָּאֶה בְתוֹרָתוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּעֵרוּבִין, פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (משלי א, ט)? אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲנָק זֶה שֶׁרָף לַצַּוָּאר וְרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו – אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם" (שיר השירים ה, יג)? אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲרוּגָה, שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתָהּ, וְכַבֹּשֶׂם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל מִתְבַּשְּׂמִין בּוֹ – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו – אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. וַאֲמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַב מַתְנָה: מַאי דִּכְתִיב: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח)? אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַמִּדְבָּר, שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתוֹ – תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו – אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם וּבְפֶרֶק הַנּוֹדֵד מִן הַיֶּרֶק (נדרים נה, א): רָבָא הֲוָה לֵיה לְרַב יוֹסֵף מִילְתָּא בַּהֲדֵיהּ, וכו', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ב שֶׁל חֵלֶק הָרַבָּנוּת (סימן כז).
כענק זה שרף לצואר. שאינו מצומצם בדוחק סביב הצואר אלא שרפוי בריוח כך הוא נאה ומרוצה לבריות: ורואה ואינו נראה. כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו כך אם ת"ח אינו רוצה לצאת ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על תלמודו תלמודו מתקיים בידו: שהכל דשין אותו. שאין לו גסות הרוח ושהכל מתבשמין ממנו שמלמד תורה לתלמידים: מלתא בהדיה. רב יוסף אזיל במעלי יומא דכיפורא ומזג ליה הכוס ופייסיה ולמד מקרא זה וממדבר מתנה:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פו, א): תַּנְיָא: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" וגו' (דברים ו, ה), שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בַּחֲתִימַת נֵר א (סימן כט). וּכְשֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה. רְאִיתֶם פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – כַּמָּה יָפִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג).
מתאהב על ידך. לחברך: קורא. מקרא שונה משנה ומשמש ת"ח ללמוד תלמוד הוא ישוב טעמי המשניות מה טעמו ומהיכן למדו:
וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא בֶאֱמוּנָה, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוּ תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה. רְאִיתֶם פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו וְכַמָּה מְקֻלְקָלִין דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל לו, כ).
באמור להם עם ה' אלה. את זה קרא הכתוב חילול השם כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו והכל אומרים מה הועיל לו צדקתו ראו החסידים רעה בא עליהם שנאמר ויחללו את שם קדשי ובמה חללוהו באמור עליהם העובדי כוכבים ומזלות שגלו ביניהם ראו עם ה' אלה ולא יכול להצילם שלא יגלו נמצא שם שמים מתחלל וכבודו מתמעט:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, בְּפֶרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (פח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵין מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאֲהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין; עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ" וגו' (שופטים ה, לא).
הנעלבין ואינן עולבין. אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן על אחרים: עושין מאהבה ושמחים ביסורין. על עליבה הבאה עליהם:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית, פִּרְקָא קַמָּא (ז, א): אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי בַּר אִידִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לְמַיִם וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּחֵלֶק ב, מִכְּלָל זֶה (סימן רמז).
למים. מה מים יורדין ממקום גבוה לנמוך כך ת"ח מתנהג בענוות ובשפלות:
וְעִם כָּל זֶה אַל יַשְׁפִּיל אָדָם עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת, אֲבָל יִשְׁמֹר כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5