לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה, בֵּין בְּעֹנִי בֵּין בְּעֹשֶׁר. וְיִלְמֹד מֵהִלֵּל הַזָּקֵן וּמֵרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלָּמַד בְּעֹנִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר – בְּעֹשֶׁר, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (יומא לה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: עָנִי וְעָשִׁיר בָּאִין לָדִין וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּהַקְדָּמַת חִבּוּר זֶה (סימן א).
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (כ, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: "שֶׁקֶר הַחֵן" וגו' (משלי לא, ל)? אָמְרוּ עָלָיו עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אֶלְעַאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה.
שקר החן. של לומדי תורה בדורות הראשונים אשה יראת ה' נאמר על דורו של ר' יהודה שהיו עניים ועוסקין בתורה:
וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּים (כא, ב): דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: "לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה וגו' נַשְׁכִּימָה וגו' נִרְאֶה וגו' (שיר השירים ז, יב־יג)? אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תְּדִינֵנִי כְיוֹשְׁבֵי כְרַכִּים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גֶזֶל וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּשְׁבוּעַת שָׁוְא; אֶלָּא, "לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה" וְאַרְאֶךָ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק; ["נָלִינָה בַּכְּפָרִים" (שם), אַל תִּקְרֵי "בַּכְּפָרִים" אֶלָּא בַּכּוֹפְרִים, אַרְאֶךָ בְּנֵי עֵשָׂו, שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם טוֹבָה וְהֵם כָּפְרוּ בְּךָ]; "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים", אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵי מִדְרָשׁוֹת; "נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן", אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא; "פִּתַּח הַסְּמָדַר" (שם), אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה; "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" (שם), אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַּלְמוּד; "שָׁם אֶתֵּן" וגו' (שם), אַרְאֶךָ בִּשְׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתַי.
כרכים. מקום שווקים הם וישוב גדול רוכלים וסוחרים מצוים שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהן: השדה. בני בגא ועובדי אדמה ועוסקין בתורה מתוך דוחק: סמדר. גדול מן הפרח כך משנה מפורשת יותר מן המקרא: הנצו הרמונים. גדלו כל צרכן וכבר הנץ גדול סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים:
וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּעֹנִי וּבְדֹחַק הָאֵל יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לוֹ פַרְנָסָתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד בְּרֶוַח, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵאָבוֹת: רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.
כל המבטל את התורה מעושר. כי מתוך תורתו נתן לו הקב"ה עושר דכתיב אורך ימים בימינה עושר וכבוד בשמאלה ובודאי מי שיש לו עושר מרבה בעסק ומשום הכי מבטלו אז או יעני בסוף ימיו או שמור לו לרעתו ולא נשאר ממנו כלום לבניו שיחזרו על הפתחים ומי שלומד אע"פ שיש לו דוחק יהיה לו הטובות היפוך המבטלו:
וְגַם כֵּן גָּרְסִינָן בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה (מט, א): אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר חִיָּא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ דֹּחַק תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשְׁלָםִ בָּכוֹ לֹא־ תִבְכֶה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ" (ישעיה ל, יט) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְנָתַן ה' לָכֶם לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ" (שם שם, כ). רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: אַף אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל מִפָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ" (שם). רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: אַף זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת את־מוֹרֶיךָ" (שם).
כי עם בציון ישב. אלו יושבי בישיבת התורה וסיפא דקרא חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך מיד כשישמע קולך יענך: לחם צר. במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה: פרגוד. מחיצה לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו: ולא יכנף. בתריה כתיב: מוריך. הקב"ה המלמדך להועיל:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5