כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה חוֹטֵא חֲטָאָה גְּדוֹלָה, כִּדְגָרְסִינָן בִּכְתֻבּוֹת, פֶּרֶק מְצִיאַת הָאִשָּׁה (סח, א): תָּאנֵי חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתֵּי: כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּתִיב הָכָא: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־ לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" (דברים טו, ט) וּכְתִיב הָתָם: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל" (שם יג, יד), מַה לְּהַלָּן עֲבוֹדָה זָרָה אַף כָּאן עֲבוֹדָה זָרָה. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (י, א): רַב פַּפָּא הֲוָה קָא סָלֵיק בְּדַרְגָא, אִישְׁתְּמִּיט כָּרְעֵיהּ בָּעָא לְמֵיפַל. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר: הַשְׁתָא אִיחַיֵּב מָאן דְּסָנֵי לָן כִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲמַר לֵיהּ חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתֵּי לְרַב פַּפָּא: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָּקָה חוֹטֵא וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל.
השתא. כן אם נפלתי: איחייב מאן דסני לן. כאדם שתולה קללתו בחברו כי הוא היה השונא להם: כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים ומזלות. חוטא כמוהם אם נפל והם חייבין סקילה ואמר מר מי שנתחייב סקילה נופל מן הגג או חיה דורסתו דדמו לסקילה דתנן בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ודחפו ממנו:
וְכָל זֶה אַף לְגָדוֹל, לְפִי שֶׁמְדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם אֲפִלוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה לְטוֹבָתָן לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּנַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, כִּדְגָרְסִינָן סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת (תענית כא, א): אָמְרוּ עָלָיו עַל נָחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, שֶׁהָיָה סוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וְגִדֵּם בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְקִטֵּעַ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְהָיָה כָּל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין וְהָיְתָה מִטָּתוֹ מֻנַּחַת עַל גַּבֵּי סְפָלִים שֶׁל מַיִם. פַּעַם אַחַת הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻנַּחַת בְּבַיִת רָעוּעַ וּבִקְּשׁוּ תַלְמִידָיו לְפַנּוֹתָהּ. אָמַר לָהֶם: פַּנוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פַּנוּ אֶת מִטָּתִי, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמִּטָּתִי מֻנַּחַת בְּבַיִת לֹא יִפֹּל הַבַּיִת. פִּנּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פִּנּוּ אֶת מִטָּתוֹ – מִיָּד נָפַל הַבַּיִת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה, מִפְּנֵי מָה עָלְתָה כָּךְ בְּגוּפְךָ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי גָרַמְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ לְבֵית חָמִי וְהָיָה עִמִּי מַשּׂוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים. נִזְדַּמֵּן לִי אָדָם אֶחָד, אָמַר לִי: רַבִּי פַּרְנְסֵנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֲפָרֵק מֵעַל הַחֲמוֹר. לְאַחַר שֶׁפָּרַקְתִּי מֵעַל הַחֲמוֹר נִסְתַּכַּלְתִּי לַאֲחוֹרַי וּמְצָאתִיו מֵת. נָפַלְתִּי עָלָיו וּבָכִיתִי עָלָיו וְאָמַרְתִּי: עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עָלֶיךָ יִסָּתְמוּ, יָדַי שֶׁלֹּא חָסוּ עָלֶיךָ יִקָּצְצוּ, רַגְלַי שֶׁלֹּא מִהֲרוּ לִפְרֹק מִן הַחֲמוֹר יִקָּטְעוּ; וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי, עַד שֶׁאָמַרְתִּי: יְהֵא כָּל גּוּפִי מָלֵא שְׁחִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתָנִי בְּכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא רְאִיתָנִי בְּכָךְ לֹא נִתְקַיְּמָה צִדְקָתִי בִי.
שמדקדק. לשלם כל החטאים בעולם הזה כדי שישאר טובתן לעולם הבא: והיתה מטתו מונחת. רגלי מטתו היו מונחות בספלים כדי שלא יעלו עליו נמלים דרך רגלי המטה מפני שהוא גידם ואם היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו ולזרקם: לא נתקיימה צדקתי בי. הייתי מאבד כל זכותי בעבור עבירה הזאת ועתה קבלתי עונשי ונשאר זכותי לעולם הבא:
וְאַמַאי קָרוּ לֵיהּ נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ? דְּכָל מַה דַּהֲוָה סַלְקָא הָיָה אוֹמֵר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה. זִמְנָא חָדָא בָּעוּ רַבָּנָן לִשְׁדוּרֵי דוֹרוֹן קַמֵּיהּ מַלְכָּא. אָמְרֵי: בְּהַדֵּי מָאן נִשְׁדָר? בְּהַדֵיהּ נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, דְּהוּא מְלֻמָּד בְּנִסִּים. שָׁדוּר בְּהַדֵיהּ מְלֹא טַפְסְקָא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת. אֲזַל בָּת בְּהַהוּא דַרְתָא. קָמוּ הַנְהוּא בִרְיוֹנֵי בְּלֵילְיָא שָׁקְלוּהָ לְמַאי דַּהֲוָה בְּסִימְפּוֹטָא (ארגז) וּמְלוֹנְהֵי עַפְרָא. לְמָחָר, כִּי חָזֵי מָלֵא עָפָר אָמַר: גַּם־זוֹ לְטוֹבָה כִּי מָטָא לְהָתָם שָׁרִינְהֵי לְסִימְפּוֹטֵי, חַזְיוּהָ דְמָלְיָא עַפְרָא. אֲמַר קֵיסָר, אַחוּכֵי קָא אַחִיכוּ בִּי יְהוּדָאֵי. פָּקוּד עֲלֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַר גַּם זוֹ לְטוֹבָה. אֲתָא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לָטוֹב, אִידְמֵי לֵיהּ כְּחַד מִינַיְהוּ. אֲמַר לְהוּ: דִּילְמָא הַאי עַפְרָא מֵעַפְרָא דְּאַבְרָהָם אַבוּהוֹן הוּא, דַּהֲוָה שָׁדֵי מִינֵיהּ וַהֲוָה חַרְבֵּי, גִּילֵי (קשין וַהֲוָה גִּירֵי, כְּדִכְתִיב: "יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ" וגו' (ישעיה מא, ב). הֲוָה הַהִיא מְדִינָתָא דְּלָא הֲוָה מָצֵי לְמִכְבְּשָׁהּ, בָּדְקוּ עֲלָהּ מִינֵיהּ וּכְבָשׁוּהָ. עַילִינְהוּ לְבֵי גִּינְזָא דְּמַלְכָּא וּמַלְיוּהָ לְסִימְפוֹטֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אֲתָא בָּת בְּהַהוּא דַרְתָּא. אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי אַמְטִית בַּהֲדָךְ לְבֵּי מַלְכָּא, דְּעַבְדוּ לָךְ כֻּלֵּי הַאי? אֲמַר לְהוּ: מַאי דְּשָׁקְלֵי מֵהָכָא. קָמוּ אִינְהוּ נַמֵּי אַמְטוּ מֵהַהוּא עַפְרָא. בָּדְקוּ מִינָהּ וְלָא הֲוָה חַרְבֵּי וְגִירֵי. קַטְלִינְהוּ לְכוּלְהוּ דִיוּרֵי.
דכל מה דהוה סלקא ליה. כל המאורע אפילו רעה: בת בההוא דיורא. לן לילה אחת באותו מלון: בריוני. גזלנים: כחד מינייהו. כאחד משרי קיסר: מעפרא דאברהם הוא. כשנלחם עם המלכים שדא עלייהו עפרא ונהרגו כאלו זרק עליהם חרבות: גילי. קש נעשו חצים: אתא. נחום איש גם זו ובת בההיא אושפיזא שגנבו מיניה בהליכתו לקיסר: מאי אמטית. מה היה בידך שהבאת לקיסר: מאי דשקלי מהכא. ארגז מלא עפר: דיורי. לאותן בני אושפיזא שגזלו מה שהיה עם נחום איש גם זו:
וְהַפּוֹסְקִים צְדָקָה בָרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין – חֶטְאָם גָּדוֹל, שֶׁגּוֹרְמִין שְׁנַת בַּצֹּרֶת, דְּגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ח, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁפּוֹסְקִים צְדָקָה בָרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת־ שָׁקֶר" (משלי כה, יד).
והפוסקים צדקה ברבים. לשם ולפנים ואורחא דמילתא נקט שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין עצמו ואינו נותן: בשביל. האיש שמתהלל במתת שקר דכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים אף שמים מחניפין את הארץ שמראים נשיאים עבים ורוח וגשם אין. א"נ אין קאי אשלשתם דמכל אלו נעצרים:
וְהָרוֹדֵף בְּכָל כֹּחוֹ לְחַלֵּק צְדָקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְבֶּה שְׂכָרוֹ וּמַמְצִיא לוֹ מָעוֹת לָתֵת צְדָקָה וַאֲנָשִׁים מְהוּגָנִין שֶׁיְּקַבְּלוּהָ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ט, ב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב, "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד" (שם כא, כא)? מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָרוֹדֵף צְדָקָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הֲגוּנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם צְדָקָה, כִּדְדָרַשׁ רָבָא, דְּדָרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם" (ירמיה יח, כג)? אָמַר יִרְמְיָהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה – הִכְשִׁילָם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָנִים, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ שָׂכָר עֲלֵיהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר; זוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל בִּתְחִלַּת חִבּוּר זֶה.
ימצא צדקה. משמע שיבוא לידי עניות וימצא בני אדם שיתנו לו צדקה: ויהיו מוכשלים לפניך. את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשים את נפשו: בעלי חכמה. כתיב גבי צדקה ימצא חיים וכתיב גבי תורה כי מוצאי מצא חיים: בעלי אגדה. מתוך שהן דורשין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותן:
וְכֹחַ שְׂכָרָהּ גָּדוֹל מְאֹד, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם (בבא בתרא י, ב): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד: עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מַה פֵּרַשׁ דָּוִד אַבָּא: "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים" וגו' (תהלים קיב, ט). רָבָא אָמַר: מֵהָכָא, "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" (ישעיה לג, טז).
אמר ליה. ינוקא לר' יוחנן:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5