בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ זַ"ל, שֶׁהָיָה אוֹהֵב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – שֶׁפִּרְסֵם אֱמוּנָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם וְלֹא נִכְנְסָה בוֹ שׁוּם חֶמְדָּה אֲפִלּוּ בַמֶּה שֶׁהָיָה שֶׁלּוֹ מִן הַדִּין, מֵאַחַר שֶׁהִצִּילוֹ מִן הַשְּׁבִיָּה לְאַחַר יֵאוּשׁ בְּעָלָיו – זָכוּ בָנָיו לְמִצְוַת צִיצִית וּתְפִלִּין. כִּדְגַרְסִינָן בְּחֻלִּין, פֶּרֶק כִּסּוּי הַדָּם (פח, ב) וּבְמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה מֵבִיא (יז, א): דָּרַשׁ רָבָא: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ: "אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל" (בראשית יד, כג), זָכוּ בָנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וְלִרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, דִּכְתִיב: "וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה"' וגו' (דברים כח, י). וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה נִּשְׁתַּנָּה תְכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִים? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דוֹמָה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִיר" וגו' (שמות כד, י). וּכְתִיב: "כְּמַרְאֶה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו).
אם מחוט ועד שרוך. שלא רצה ליהנות מן הגזל כלומר שהם היו גוזלין אותם מאחרים אע"פ שבהיתר בא לידו לא רצה ליהנות מהם: שרוך. רצועת מנעלים: זכו בניו. תכלת לציצית ורצועה של תפילין לקשור: בשלמא רצועה של תפלין. איכא הנאה דכתיב ויראו ממך: מאי היא. מה הנאה איכא: מה נשתנה תכלת. שהזקיקה תורה לציצית: שהתכלת דומה לים. שהחלזון הוא דג שצובעין בדמו תכלת של ציצית מן הים הוא עולה אחד לע' שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואין שדומה לרקיע ורקיע לספיר וספיר לכסא הכבוד דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והוא כעצם השמים לטוהר אלמא שמים דומין לספיר וספיר הוא כסא הכבוד דכתי' כמראה אבן ספיר דמות כסא כשהקב"ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במצוה זו שהיא כנגד כל המצות:
וְכָזֶה מָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ "אִם־מִחוּט", אֲנִי מְטַהֵר אֶת בָּנֶיךָ בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא מוּקָף בְּחוּט שֶׁל סִקְרָא, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: הַמִּזְבֵּחַ הָיָה מוּקָף בְּחוּט שֶׁל סִיקְרָא. וְעוֹד, בִּשְׂכַר שֶׁאָמַרְתָּ "אִם־מִחוּט", אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת יְבָמָה, "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ" (דברים כה, ט). וּבִזְכוּת שֶׁאָמַרְתָּ "נַעַל", אֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת אֲכִילַת פֶּסַח, "נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם" (שמות יב, יא). וְעוֹד, אֲנִי אֶפְרַע מַעֲשָׂיו, "עַל־אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (תהלים ס, י). וְעוֹד, אֲנִי מְשַׁבֵּחַ אֶת בָּנֶיךָ בְּלָשׁוֹן: "מַה־יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְעָלִים" (שיר השירים ז, ב). וּמִדְרָשׁ כָּזֶה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא, פָּרָשַׁת (מא) מג. (ט).
המזבח היה מוקף חוט של סיקרא. והוא צבע אדום כדי להבדיל בין הדמים הנזרקים למעלה למזבח ובין הדמים הנזרקים למטה מן החוט הסיקרא ליסוד המזבח: מה יפו פעמיך. לצאת מן הגלות בזכות הנעלים שאמר אברהם ועד שרוך נעל:
מָצִינוּ, שֶׁגֹּדֶל מִצְוַת הַצִּיצִית בָּא לָנוּ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁגִּדְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁהִיא עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת, יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, אֵין לָהֶם אֶלָּא שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת פְּנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּהפָנָיו" (ישעיה ו, ב). וּלְיִשְׂרָאֵל אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" וגו' (דברים כב, יב). וּבִזְכוּת זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּצָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה יא, יב). וְגַם בִּזְכוּת זֶה אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל כָּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג). וּבִזְכוּת זֶה יִזְרַח לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא" וגו' (מלאכי ג, כ). הִיא שֶׁעָמְדָה לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי חִזְקִיָּה עִם סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" וגו' (שיעיה כד, טז). וְהִיא שֶׁעָמְדָה – עִם הַמִּצְוֹת הָאֲחֵרוֹת אֲשֶׁר מְקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וְדוֹר.
מארבע כנפות. בזכות כנפות הציצית: שמש צדקה ומרפא בכנפיה. בזכות כנפיה של ציצית: זמירות שמענו. שאמרה הארץ זמירות שירות בשעה שנהרגו חיל של סנחריב לפני ירושלים בימי יחזקיהו המלך והיינו מכנף הארץ בזכות כנפות. או זמירות לשון כריתה שנכרתו הכשדים:
וּלְפִי שֶׁשֹּׁרֶשׁ מִצְוָה זֹאת בָּאת בִּזְכוּת אַבְרָהָם, לְכָךְ תִּקְּנוּ שְׁמוֹנָה חוּטִין כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה שֶׁנִּצְטַוָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְנֶגֶד שְׁמוֹנָה רְקִיעִים שֶׁעַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, מֵאַחַר שֶׁהַתְּכֵלֶת, שֶׁהָיְתָה יְסוֹד הַמִּצְוָה דּוֹמָה לָרָקִיעַ.
שעד כסא הכבוד. הוא למעלה משבעה רקיעים כי משם התחלת הבריאה מהרקיע העליון ולמעלה ממנו אין סוף ב"ה: יסוד המצוה. עיקר המצוה היא תכלת ויש בה חסרון כיס ובראותו בתכלת זוכר באביו שבשמים:
וְהַמְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כְּתִקּוּנָהּ אַל יִתְאַוֶּה לִדְבַר עֲבֵרָה, כְּדִכְתִיב: "וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (במדבר טו, לט), זוֹ מִינוּת; "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (שם), זוֹ זְנוּת. נִמְצָא שֶׁמַּרְחִיקוֹ מֵאֵלּוּ הַשְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן יְסוֹד כָּל חֵטְא, וּמַצִּילָתוֹ מֵעָנְשָׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5