כָּל קָהָל וְקָהָל מְצֻוִּים לְהַעֲמִיד בֵּינֵיהֶם מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת, שֶׁיּוּכְלוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּם וּלְלַמְּדָם לְפִי צָרְכָּם. וּבָזֶה דִּבְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּבָבָא בַּתְרָא, פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר (כא, א): אָמַר רָבָא: סַךְ מִקְרֵי דַרְדְּקֵי עֶשְׂרִין וַחֲמִשָּׁה יְנוּקֵי, אִי אִכָּא חַמְשִׁין מוֹתְבִינָן תְּרֵי וְאִי אִכָּא אַרְבְּעִין מוֹתְבִינָן רֵישׁ דּוּכְנָא (פירוש: אחד ששומע עם התינוקות מן המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות) וּמְסַיְעִינָן לֵיהּ מִמָּתָא.
סך מקרי דרדקי. מנין התינוקות הראוין למלמד אחד: ומסייעינן ליה ממתא. בני עירו של המלמד נותנים שכר לריש דוכנא:
וַאֲמַר רָבָא: הַאי מִקְרֵי דַרְדְּקֵי דְגָרִיס לִינוּקֵי וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְגָרִיס טְפֵי מִינֵיהּ, לָא מְסַלְקִינָן לֵיהּ. מַאי טַעֲמָא? דִילְמָא אָתֵי לְאִתְרַשּׁוּלֵי. רַב דִּימִי מִנְהַרְדָּעָא אָמַר: כָּל שֶׁכֵּן דְּגָרִיס טְפֵי, דַּאֲמַר מַר: קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה.
דילמא אתי לאתרשולי. יתפאר בלבו שאין כמוהו ויתרשל מן התינוקות ולא יירא שמא יסלקוהו: כל שכן. כשחשבינהו יתן לב להיות לומד יפה שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר:
וַאֲמַר רָבָא: הַנֵּי מִקְרֵי דַרְדְּקֵי, חַד גָּרִיס וְלָא דָּיֵק וְחַד דָיֵק וְלָא גָרִיס, מוֹתְבִינָן דְגָרִיס וְלָא דָיֵּק, שַׁבֶּשְׁתָּא מְמֵילָא נָפְקָא. רַב דִימִי מִנְהַרְדָּעָא אָמַר: מוֹתְבִינָן דְּדָיֵק וְלָא גָרִיס, דְּשַׁבֶּשְׁתָּא כֵּיוָן דְּעָאל עָאל, דִּכְתִיב: "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם" (מלכים־א יא, טז). כִּי אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּדָוִד אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא עֲבֶדֶת הָכֵי? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: "תִּמְחֶה אֶת־זָכָר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט). אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֲנָן זֵכֶר קָרֵינָן? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָן זָכָר אַקְרִינָן. אָתָא שַׁילֵיהּ לְרַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הֵיכָא אַקְרִינָן? אֲמַר לֵיהּ: זָכָר עֲמָלֵק. שָׁקַל סַפְסְרָא. בָעִי לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" (ירמיה מח, י). אֲמַר לֵיהּ: שָׁבְקֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא וְלֵיקוּם בְּאָרוּר אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב "וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (שם). וְקַטְלֵיהּ.
גריס ולא דייק. שלומד הרבה ולא דייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו: מאי טעמא עבדת הכי. שלא הרגת את הנקבות: את זכר עמלק. הזכרים ולא הנקבות. זכר בקמ"ץ: אמר ליה. דוד והא אנן זכר קרינן בסגו"ל זכרון של עמלק שלא יזכרו לומר זה מן עמלק וכולם תהרגו אף הנקבות: אמר ליה. יואב לדוד רבי למד עמי זכר קמ"ץ: שקל. דוד ספסרא חרב למקטל לרביה של יואב על שלמד עמו ברמיה שלא דק יפה ואם דק לא פרשו יפה לתלמידיו שלא יטעו:
וּמְאֹד יִזָּהֲרוּ הַתִּינוֹקוֹת לִלְמֹד, שֶׁבְּהֶבֶל פִּיהֶם מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי (קיט, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: דִּידִי וְדִידָךְ מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ דוֹמֶה הֶבֶל פֶּה שֵׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא לְהֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא.
וַאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מֵאֲבוֹתַי, שֶׁאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וַאֲפִילוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָשׁ. וַאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ. רָבִינָא אָמַר. מַחֲרִימִין אוֹתָהּ. וַאֲמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּטְּלוּ בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁפֹךְ עַל־ עוֹלָל בַּחוּץ" (ירמיה ו, יא). מַה טַּעַם שְׁפֹךְ? מִשּׁוּם דְּעוֹלֵל בַּחוּץ.
שפוך על עולל. רישיה דקרא ואת חמת ה' נלאיתי הכיל שפוך החמה בנקמה שיש בו מים ודגים:
וְהַמְלַמְּדִים אִם עוֹסְקִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם שְׂכָרָם גָּדוֹל, כִּדְגַּרְסִינַּן פֶּרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כד, א): רָבָא גָזַר תַּעֲנִיתָא. נָחֵית קַמֵּיהּ שְׁלִיחָא דְצִבּוּרָא, אָמַר: "מַשִּׁיב הָרוּחַ", נָשַׁב זִיקָא. אָמַר: "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם", אָתָא מִטְרָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי עוּבְדָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרֵי יְנוּקֵי אֲנָא וּמַקְרִינָא לִבְנֵי עֲנִיֵּי כִּבְנֵי עֲשִׁירֵי. וְכָל דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ, לָא שָׁקִילְנָא מִינֵיהּ מִידֵי. וְאִית לִי פֵירָא דְכַוְּרֵי וְכָל מָאן דְּפָשַׁע בִּינוּקֵי, מְשַׁחִידְנָא בְכַוְּרֵי וּמְשַׁדַּרְנָא לֵיהּ.
כל מאן דפשע בינוקא. מי שהיה פושע דלא בעי מיקרי שהתינוק לא רצה ללמוד: משחידנא. ליה נתתי לו שוחד הדגים:
וְגַּרְסִינַּן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְּרָא (ח, ב): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג), אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת. כְּגוֹן מָאן? אָמַר רַב: כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילָת. רַב אַשְׁכְּחֵיהּ לִשְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילָת, דַּהֲוָה קָאִי בְגִינְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: שַׁבְקְתֵיהּ לְהֵימְנוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ: הָא תְּרֵיסַר שְׁנִין דְּלָא חָזְיָא לִי וְהַשְׁתָּא נַמִּי דַּעְתָּאִי עֲלַייהוּ. וְרַבָּנָן מַאי אַגְּרַיהוּ? אָמַר רָבִינָא: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה, לא).
מלמדי תינוקות. מצדיקי רבים הן מלמדים המחנכין אותם בדרך טובה ובתרבות וזה עיקר הלימוד: שבקתיה להימנותך. שהיית רגיל ללמדם באמונה ולישב על גבם תמיד: דעתאי עלייהו. לתינוקות: ורבנן מאי. תלמידי חכמים שעוסקים בתורה מאי כתיב בהו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5