הַנּוֹדֵר אוֹ הַמְקַיֵּם בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ, עוֹבֵר בְּלָאו; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְסַבֵּב וּלְהַטִיל שְׁבוּעָה לְגוֹי, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סג, ב): הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ מִנָּא לָן? דְּתַנְיָא: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" (שמות כג, יג), מִכָּאן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: שְׁמֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית. "לֹא יִשָּׁמַע עַל־פִּיךָ" (שם), שֶׁלֹּא יִדֹּר בִּשְׁמוֹ וְלֹא יְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ וְלֹא יִגְרֹם לַאֲחֵרִים שֶׁיִּדְּרוּ בִשְׁמוֹ וְשֶׁיְּקַיְּמוּ בִשְׁמוֹ.
הנודר בשמו. בלשון נדר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם אליל פלונית אם ארחץ והמקיים בשמו. שבועה. נשבע מתרגם מקיים: שמור לי. המתן: ולא יגרום לאחרים. לאנשים המאמינים בהם:
דָּבָר אַחֵר: "לֹא יִשָּׁמַע עַל־פִּיךָ", אַזְהָרָה לְמֵסִית וּלְמַדִּיחַ. מֵסִית בְּהֶדְיָא כְתִיב: "וְכָל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת" (דברים יג, יב)? אֶלָּא, אַזְהָרָה לְמַדִּיחַ. וְשֶׁלֹּא יִגְרֹם לַאֲחֵרִים שֶׁיִּדְּרוּ בִשְׁמוֹ וְשֶׁיְּקַיְּמוּ בִשְׁמוֹ. מְסַיֵּיעַ לַאֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל, דַּאֲמַר אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּתָפוּת עִם גּוֹי, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְיִשָּׁבַע בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "לֹא יִשָּׁמַע עַל־פִּךָ". כִּי אֲתָא עוּלָא בָּת בְּקַלְנְבוֹ, אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: הֵיכָא בָת מַר אֲמַר לֵיהּ: בְּקַלְנְבוֹ. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא כְתִיב "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" (שמות כג, יג)? אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכְּתוּבָה בַתּוֹרָה מֻתָּר לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ. וְהָא קָא כְתִיבָא, דִּכְתִיב: "כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ" (ישעיה מו, א).
ולא יוסיפו לעשות. עוד כדבר הרע הזה בקרבך: בת בקלנבו. לן באותו העיר והיא נקראת ע"ש אליל שבה קו"ף מן קורס למ"ד מן בל ותיבת נבו הוא קלנבו:
וּלְהַרְחִיק מִיִּשְׂרָאֵל כָּל עָנָף וְכָל שֶׁמֶץ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָהּ הַרְחָקוֹת יְתֵרוֹת, כִּדְאָמְרִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יב, א): יָשַׁב לוֹ וְקוֹץ בְּרַגְלוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָשׁוּחַ וְיִטְּלֶנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה מֻתָּר. נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָשׁוּחַ וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאִם אֵינוֹ נִרְאָה מֻתָּר. מַעְיָן הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָשׁוּחַ וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה מֻתָּר. פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בַּכְּרַכִּים לֹא יָשִׂים פִּיו עֲלֵיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל גַּבֵּי הַסִּלּוֹן וְיִשְׁתֶּה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה (פירוש, שלא יבלע עלוקה).
ישב לו קוץ. נתחב לו סנה ברגלו: ואם אינו נראה. כמשתחוה שפונה אחוריו או צידו לצד אליל: פרצופות וכו'. פרצופים מתמונות הללו והם חלולים ונכנס סילון מים לאחוריהם לתוכן ויוצאין דרך פיהם: בכרכים. דרך יושבי כרכים להתנהג בגדולה להכי נקט כרכים: על גבי הסילון. צינור מחובר בקרקע: עלוקה. מן שרץ הגדל במים:
וְגָדוֹל דְבַר הַמִּינוּת, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְרַחֲקָהּ מִלִּבּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כְּלָל אֲפִילוּ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְהִזְהִירָה בוֹ תוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זוֹ מִינוּת; "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זוֹ זְנוּת. כִּי כָל מַחֲשָׁבָה רָעָה שֶׁבָּעוֹלָם, אוֹ כְּפִירָה, נִכְלֶלֶת בַּאֲפִיקוֹרְסוּת, וְכָל שְׁאָר הָעֲבֵרוֹת הַבָּאוֹת מֵהַתַּאֲווֹת נִכְלָלוֹת בִּזְנוּת, נִמְצָא כִּי כָל הָאַזְהָרוֹת נִכְלָלוֹת בַּאֲפִיקוֹרְסוּת וּזְנוּת. וּבְחֻמְרַת הָאֲפִיקוֹרְסוּת הִקְדִּימָהּ לִזְנוּת. וְגַם כֵּן כְּתִיב: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ" (משלי ה, ח) וְדָרְשׁוּ בוֹ בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יז, א): "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ", זוֹ הָאֲפִיקוֹרְסוּת וְהָרָשׁוּת; "וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ", זוֹ זְנוּת.
אפיקורוס. המבזה תורה ודברי חכמים והיינו מין: והרשות. זה השררה:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ הַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר מִינוּת וְנֶהֱנֶה בַדָּבָר, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסָה בְלִבּוֹ, נֶעֱנָשׁ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (טז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִּתְפַּס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת הֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם לִדּוֹן. אֲמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: זָקֵן כְּמוֹתְךָ יַעֲסֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ? אֲמַר לֵיהּ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן. כְּסָבוּר אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, עָלָיו הוּא אוֹמֵר, וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֲמַר לֵיהּ: הֶאֱמַנְתִּי עָלֶיךָ, דִּימוּס, פָּטוּר אַתָּה. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל מֵהֶם תַּנְחוּמִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: רַבִּי, הַרְשֵׁנִי וְאוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד מִמַּה שֶׁלִּמַּדְתַּנִי. אֲמַר לֵיהּ: אֱמֹר. אֲמַר לֵיהּ: שֶׁמָּא דְּבַר מִינוּת בָּא לְיָדְךָ וְהֶנְאֲךָ וְעָלָיו נִתְּפַּסְתָּ לְמִינוּת? אֲמַר לֵיהּ: עֲקִיבָא, הִזְכַּרְתַּנִי; פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרִי וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל יֵשׁ"וּ הַנּוֹצְרִי, וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפָר סְכַנְיָא שְׁמוֹ, וְאָמַר לִי: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: "לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב" וגו' (דברים כג, יט), מַהוּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֵּית הַכִּסֵּא לְכֹהֵן גָּדוֹל? וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְלוּם. אָמַר לִי: כָּךְ לִמְּדַנִי יֵשׁ"וּ הַנּוֹצְרִי: "כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד־אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ" (מיכה א, ז), מִמְּקוֹם הַטִנֹּפֶת בָּאוּ, לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת יָשׁוּבוּ. וְהִנְאָנִי הַדָּבָר וְעַל דָּבָר זֶה נִתְפַּשְׂתִּי לְמִינוּת וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ", זוֹ מִינוּת וְהָרָשׁוּת; "וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ" (משלי ה, ח), זוֹ זוֹנָה. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב חִסְדָּא: עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.
כשנתפס רבי אליעזר. הרומיים תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים ומזלות: העלוהו לגרדום. מקום שדנין בו חייבי מיתה: בדברים בטלים. כלומר בדברי התורה והמצות ולא תפנה אל יראתנו ואל תמות: עליו הוא אומר. כלומר הדין עמך דדברים בטלין הן: והוא לא אמר כן. אלא נאמן עלי הדיין האמתי שבאמת דנני ליתן עלי צרה זו שפשעתי לקוני: האמנתי. במה שדנתי עליך שאמרת שבשביל שלא תעשה רצוני אתה נידון באמת: דימוס פטור אתה. ופטרוהו: ולא קבל מהם תנחומין. שדאג שמא עשה עבירה גדולה שבא לו עלילה זו: והנאך. שהיה ישר בעיניך: לכהן גדול. שפירש מביתו לפני יוה"כ ללשכת פלהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו ואותו תלמיד היה מתלמידי אותו האיש והיינו מין:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ (יז, א): רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווּ קָא אָזְלֵי בְאוֹרְחָא. כִּי מָטוּ לְהַנְהוּ תַּרְתֵּי דַרְכֵּי, חַד פָּצֵי אַפִּיתְחָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה וְחַד הֲוָה פָצֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי זְנוּת אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיזֵיל אַפִּיתְחָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּנָכִיס יִצְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: נֵיזֵיל אַפִּתְחָא דְּבֵי זְנוּת וְנִכְפְּיֵהּ לְיִצְרִין וְנְקַבֵּל אַגְרָא. כִּי מָטוּ הָתָם חֲזִינְהוּ אִיכַנְעָן מִקַמַּייהוּ וְנִכְנְסוּ לְקוּבָּתָן. אֲמַר לֵיהּ: מִנָּא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב "מְזִמָּה תִשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ב, יא). אָמְרוּ לֵיהּ לְרָבָא: מַאי "מְזִמָּה"? אִילֵימָא תּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ "זִמָּה" (ויקרא יח, יז) וּמְתַרְגְּמִיּנָן "עֵצַת חִטְאִין" וּכְתִיב "הִפְלִא עֵצָה" (ישעיה כח, כט), אִי הָכִי "זִמָּה" מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא הָכֵי קָאָמַר: מִדְּבַר זִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תּוֹרָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְיִנָּצֵל מִכָּל שְׁגִיאָה וּמִכָּל מַחְשָׁבָה רָעָה.
פצי אפיתחא דעבודת כוכבים ומזלות. פתוח לפתח עבודת כוכבים ומזלות כמו פצו עליך פיהם: דנכיס יצרי'. נשחט יצרו אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו כדאמרינן בארבע מיתות בסנהדרין כלומר ניזיל בהאי שביל ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצה"ר: איכנען. הזונות מקמייהו נכנעו מפניהם: לקובתן. לאהליהם: מנא לך הא. דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצה"ר: זמה. מתרגמינן עצת חטאין עצת הוא תרגום של זמה וחטאין הוא תוספת שהתרגום מפרש שהעצה הזו רעה היא של חטא אלמא דזמה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך מזמה מן הזנות: תשמור עליך תורה. וסיפיה דקרא תבונה הנצרכה מזמה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5