אַף־עַל־פִּי שֶׁהַחוֹלֵק עִם כָּל אָדָם גּוֹרֵם כָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הַחוֹלֵק עִם רַבּוֹ הוּא עָוֹן פְּלִילִי וְחֻרְבַּן עוֹלָם וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ חוֹלֵק עִם הַשְּׁכִינָה, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין קי, א): אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּאִלּוּ חוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהַצֹּתָם עַל־ה"' (במדבר כו, ט). אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה" וגו' (שם כ, יג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־ה"' (שמות טז, ח). אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כָּל הַמְּהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה" (במדבר כא, ה).
החולק על רבו. חולק על ישיבתו: בהצותם. אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' מעלה עליהם הכתוב כאילו היו חלקין כלפי שכינה: מריבה. תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים: מתרעם על רבו. אומר שנוהג בו מדה כבושה ומדת אכזריות: מהרהר. מחפה עליו דברים:
וּלְעוֹלָם יִתְיָרֵא אָדָם מִמַּה שֶּׁאֵרַע לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ בְּחָלְקָם עִם מֹשֶׁה, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם, תָּנוּ רַבָּנָן: עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ (שם טז, לג) בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל", לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר: הֲרֵי הֵם כַּאֲבֵדָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאבְדוּ" וּכְתִיב: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" וגו' (תהלים קיט, קעו).
רבי יהודה בן בתירא אומר מאי ויאבדו הרי הן כאבדה המתבקשת. ובאין לעוה"ב שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש אחר עבדיך ותביאם לעוה"ב כי מצותך וגו' כדכתיב כי כל העדה כולם קדושים:
"וַיִּקַּח" (במדבר טז, א), אָמְרוּ רַזַ"ל, שֶׁלָּקַח מֶקַח רַע לְעַצְמוֹ. "קֹרַח", שֶׁעָשָׂה קָרְחָה בְּיִשְׂרָאֵל. "בֶּן־יִצְהָר", בֶּן שֶׁהִרְתִּיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כַּצָּהֳרַיִם. "בֶּן־קְהָת", בֶּן שֶׁהִקְהָה שִׁינֵי מוֹלִידָיו. "בֶּן־לֵוִי", בֵּן שֶׁנַּעֲשָׂה לְוָיָה לַגֵּיהִנֹם.
מקח רע. התחיל בקטטה: שעשה קרחה בישראל. שנבלעו: שהרתיח. הכעיס: הקהה שיני מולידיו. שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:
וְלֵיחְשׁוֹב נַמֵּי בֶּן יַעֲקֹב, בֶּן שֶׁעָקַב עַצְמוֹ לַגֵּיהִנֹּם? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ עַל עַצְמוֹ רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי" (בראשית מט, ו), אֵלּוּ מְרַגְּלִים; וּ"בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי" (שם), אֵלּוּ עֲדַת קֹרַח. "דָּתָן", שֶׁעָבַר עַל דָּת. "אֲבִירָם", שֶׁהֶאֱבִיר לִבּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. "אוֹן", שֶׁיָּשַׁב כָּל יָמָיו בַּאֲנִינוּת. "בֶּן־פֶּלֶת", שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִפְלָאוֹת. "בֶּן רְאוּבֵן", בֶּן שֶׁרָאָה וְהֵבִין.
שעקב. כמו ויעקבני זה פעמים או שדרך ע"י כן בעקביו של רגליו בגיהנם: בקש על עצמו רחמים. שלא יהא נמנה עמהם: אלו מרגלים. שלא כתיב בהן בן יעקב: שהאביר. שהחזיק לבו כמו אביר יעקב: און שישב כל ימיו באנינות. באבילות ועשה תשובה על שהיה עמהם תחלה בעצה: נפלאות. עשה עמו הקב"ה: בן ראובן בן שראה והבין. שאין מנהגם כשורה ופירש מהם וניצול ע"י אשתו:
אָמַר רַב: אוֹן בֶּן־פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילָתוֹ. אָמְרָה לֵיהּ: מַאי נַפְקָא לָךְ מִינָהּ? אִי מַר רַבָּה, אַתְּ תַּלְמִידָא, וְאִי מַר רַבָּה, אַתְּ תַּלְמִידָא. אָמַר לָהּ: וּמַאי אִיעֲבִיד? דַּהֲוָאִי בְעֵצָה וְאִשְׁתַּבָּעִי בַּהֲדַיהוּ. אָמְרָה: יְדַעְנָא דְּכֻלָּה כְּנִישְׁתָּא קַדִישֵׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" (במדבר טז, ג). אָמְרָה לֵיהּ: תֵיב בְּבֵיתָךָ, דַּאֲנָא מַצִילְנָא לָךְ. אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וַאֲרְוִיתֵיהּ וַאֲגְנִיתֵיהּ. וְאֵיתִיבָא עַל בָּבָּא וּסְתַּרְתָּא לִמְזַיָּהּ (פירוש: שער), כָּל דְּאָתֵי חָזְיֵהּ וַאֲהַדְרֵי. אַדְהָכֵי וְהָכֵי אִבְלְעוּ לְהוּ.
אי מר רבה. אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמידו ואם קרח ינצח אתה תלמידו ומה לך בשררה זו: דהואי בעצה. אני הייתי עמהם בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם: דכולה כנישתא קדישין. כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרוע: וסתרתא למזיה. סתרה גדולי שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקראו רואה ראשה פרוע וחוזר:
אִיתְתֵיהּ דְּקֹרַח אָמְרָה לֵיהּ: חֲזֵי מַאי קָא עֲבִיד לְכוּ: אִיהוּ הֲוָה לֵיהּ מַלְכָּא, לַאֲחוּהָ שַׁוְיָא כָהֲנָא רַבָּא, לִבְנֵי אֲחוּהָ שֲׁוִינְהוּ סְגָנֵי כְהוּנָה; אִי אַייתוּ תְרוּמָה, אָמַר: תֶּהֱוֶי לְכֹהֵן; מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נַמֵּי דְּשַׁקְלִיתוּ אַתּוּן, אָמַר לְכוּ: הָבוּ חַד מִן עֶשֶׂר לְכֹהֵן; וְעוֹד, גַּיִּז לְכוּ לִמְזַייכוּ וּמְטַלֵל לְכוּ כִּי כוּפְתָּא, עֵינָא יָהַב בְּמָזַיְיכוּ. אָמַר לָהּ: אִיהוּ נַמֵּי הָכֵי קָא עָבִיד. אָמְרָה לֵיהּ: כֵּיוָן דְּכוּלָא רְבוּתָא דִידֵיהּ, אָמַר אֵיהוּ: "תָּמֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, ל); וְעוֹד, דְּקָאָמַר לְכוּ: עַבִידוּ תְּכֶלְתָּא, קָא סָלִיק אַדַּעְתָּךְ תְּכֶלְתָּא חָשִׁיב, אַפִּיק גְּלִימֵי דִתְכֶלְתָּא וְכַסִּינְהוּ לְכוּלָא מְתִיבְתָּן. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (משלי יד, א), "חַכְמוֹת נָשִׁים" זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן; "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (שם), זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח.
מעשר ראשון. דשקליתו אתון אמר הבו חדא מי' לכהן: גייז לכו למזייכו. דכתיב והעבירו תער על כל בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים: גייז לכו למזייכו. גזז שערכם: ומטלל לכו. כמו חוכא וטלולא משטה בכם ונחשבתם לו: כי כופתא. רעי כמו בטולא דכופתא כלומר כגלל זה אתם חשובים בעיניו: עינא יהב במזייכו. בשערכם כדי שלא יהא לכם צורה כמותו: אמר לה. קרח: איהו נמי הכי קא עביד. משה עצמו גלח כל שערו: כיון דכולא רבותא דידיה. אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימים אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם: ועוד דקאמר לכו עשו פתיל תכלת. בארבע כנפות הבגד ואי סלקא דעתך תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת: אפיק גלימי דתכלתא. קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבהמ"ד אתה וחברותך:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּתָן וַאֲבִירָם" (במדבר טז, כה), אָמְרוּ זַ"ל: מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בְּמַחְלֹקֶת. אָמַר רַב: כָּל הַמַּחֲזִיק בְּמַחְלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" (שם יז, ה). רַב אַשֵּׁי אָמַר: רָאוּי לְהִצְטָרַע, כְּתִיב הָכָא: "כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד־ מֹשֶׁה" וּכְתִיב הָתָם: "הָבֵא־נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ" (שמות ד, ו).
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:
וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁבְּגֹדֶל חֶטְאָם נִדּוֹנִין בְּגֵיהִנֹּם לְדּוֹרֵי דוֹרוֹת, דַּאֲמְרִינָן הָתָם וּבְמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עד, א): אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּא: זִימְנָא חָדָא הֲוָה קָא אֲזְלִינָא בְּאוֹרְחָא, אָמַר לִי הַהוּא טַיעָא: תָּא וְאַחְזֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח. אֲזָלִי וַחֲזָאִי בְּזַעָא דַּהֲוָה קָא נָפִיק קוּטְרָא מִינֵיהּ. שָׁקַל גְּבַבָא דְּעַמְרָא וַאֲמְשְׁיֵהּ בְּמַיָּא וְאוֹתְבֵיהּ בְּרֵישׁ רוֹמְחָא, עַיילֵהּ וְאַפְקֵיהּ וְאִיחֲרָךְ. אָמַר לִי: אֲצֵית, מַאי שַׁמֶּעֶת? שַׁמְעִינָן דַּהֲווּ קָא אָמְרִין: מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְאָנוּ בַדָּאִין. אָמַר לִי: כָל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַפְכָא לְהוּ גֵיהִנֹּם הָכָא כְּבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלַחַת וְאָמְרֵי הָכֵי: מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵם בַּדָּאִין.
טייעא. סוחר ישמעאל: ביזעי. בקעים דכתיב ותבקע האדמה וגו': קוטרא. עשן: שקל גבבא דעמרא. לקח גיזת צמר ושראה במים ונתהבהבו הנהו גבבי ואף על פי ששרוין במים: אצית. הסכת ושמע: ושמעית. דקאמרי שהרי ירדו חיים שאולה: כל תלתין יומין. כל ראש חודש: כבשר בתוך קלחת. כיורה שמהפכין אותו כדי שתתבשל: בדאין. שקרנים:
עַל כֵּן כָּל יְרֵא שָׁמַיִם אַל יַחֲזִיק בְּמַחְלֹקֶת עִם שׁוּם אָדָם וְכָל שֶׁכֵּן עִם רַבּוֹ, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5