לְפִי שֶׁלֹּא יָבוֹא הָאָדָם לְהִרְהוּרִים רָעִים וְלֹא יוֹצִיא זַרְעוֹ לְבַטָּלָה אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה וְלִקִיּוּם הַמִּין, אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת נִדָּה, רֹאשׁ פֶּרֶק כָּל הַיָּד (יג, א): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא נִיצוֹצוֹת נִיתָּזִין עַל רַגְלָיו, וְנִרְאֶה כִּכְרוּת שָׁפְכָה וְנִמְצָא מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁהֵם מַמְזֵרִים. אָמַר לָהֶם: מוּטָב שֶׁיּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁהֵם מַמְזֵרִים וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
כאילו מביא מבול לעולם. שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו ואמרינן ברותחין קלקלו: ניצוצות ניתזין על רגליו. שאינו אוחז ואינו מטיל למרחוק: כרות שפכה. סריס אין מימי רגליו עושין כיפה:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: כָּל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם־אֹתוֹ' (בראשית לח, י). יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי אָמַר: כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים' (ישעיה נז, ה), אַל תִּקְרֵי 'שֹׁחֲטֵי' אֶלָּא 'סוֹחֲטֵי'. רַב אַשֵׁי אָמַר: כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב הָכָא:'תַּחַת כָּל־עֵץ רָעֲנָן' וּכְתִיב הָתָם: 'עַל־ הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן' (דברים יב, ב).
הנחמים באלים. שמתחממין בעצי אילנות במדורות גדולות כלומר בעלי הנאות: באלים. כמו תחת האלה:
שְׁמוּאֵל וְרַב יְהוּדָה הֲווּ יָתְבֵי אַאִיגְרָא דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף וְיָתִיב בִּנְהַרְדָּעָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: צָרִיךְ אֲנִי לְהַשְׁתִּין מַיִם. אָמַר: אֱחוֹז בָּאַמָּה וְהַשְׁתֵּן בַּחוּץ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָאוֹחֵז וכו'? אָמַר אַבַּיֵּי: עֲשָׂאוּהָ כְבוֹלֶשֶׁת דִּתְנָן: בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר (פירוש: שיירה שמחפשת בעיר), בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מֻתָּרוֹת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לְנַסֵּךְ. אַלְמָא כֵּיוָן דִבְעִיתֵי לָא אֲתוּ לִנְסוּכֵי, הָכָא נַמֵּי כֵּיוָן דִּבְעִיתֵי לָא אָתֵי לְהִרְהוּרֵי. וְהָכָא מַאי בִּיעֲתוּתָא אִיכָּא? אִי בָעִית אֵימָא בִּיעֲתוּתָא דְלֵילְיָא וּדְאִיגְרָא וְאִי בָעִית אֵימָא בִּיעֲתוּתָא דְרַבֵּיהּ וְאִי בָעִית אֵימָא בִּיעֲתוּתָא דִּשְׁכִינָה וְאִי בָעִית אֵימָא שָׁאנֵי רַב יְהוּדָה, דְּאִיכָּא אֵימְתָא דְמָרֵיהּ עֲלֵיהּ, דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה. וְאִי בָעִית אֵימָא: נָשׂוּי הֲוָה, דַּאֲמַר רַב נַחְמָן: אִם הָיָה נָשׂוּי מוּתָּר. וְאִי בָעִית אֵימָא: כִּי הָא אוֹרִי לֵיהּ, דְּתָאנִי אַבָּא בְרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בְּרַבִּי חִיָּא: אֲבָל מְסַיֵּעַ בַּבֵּצִים מִלְּמַטָּה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כִּי הָא אוֹרִי לֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּבוּל יֵשׁ לָהּ – מֵעֲטָרָה וּלְמַעְלָה (לצד גופו), אָסוּר, מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה (לצד הארץ), מוּתָר.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקַשֶּׁה עַצְמוֹ לָדַעַת יְהֵא בְנִדּוּי. וְלֵימָא אָסוּר? מִשּׁוּם דְּקָא מִגְרֵי יֵצֶר הָרַע אֲנַפְשֵׁיהּ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: נִקְרָא מְשֻׁמָּד, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אִיכָּא דְּאָמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: כָּל הַמֵּבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר, אֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּתִיב הָכָא: 'וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה" (בראשית לח, י), וּכְתִיב הָתָם: 'כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה' וגו' (תהלים ה, ה).
יהא בנידוי. חייבין לנדותו: וירע. אלמא מיקרי רע וכתיב לא יגורך רע לא יגור עמך רע: ביד. מוציא זרע לבטלה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: 'יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ'? (ישעיה א, טו) אֵלּוּ הַמְּנָאֲפִים בַּיָּד. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ['לֹא תִנְאָף' (שמות כ, יד), לֹא תֶּהֱנֶה לְאַף;] 'לֹא תִנְאָף', לֹא תְּהֵא נוֹאֵף בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל. וַאֲמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַרְבָּעָה דְבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, אַף אֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבֵית חֲבֵרוֹ, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, וְהַמַּשְׁתִּין מַיִם עָרוֹם לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָל חָי. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: אֲפִילוּ בִּפְנֵי עַכְבָּרִים? אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, לָא, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי, שֶׁמְשַׁמְּשִׁים מִטּוֹתֵיהֶן בִּפְנֵי עַבְדֵיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם. מַאי דָּרוֹשׁ? 'שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר' (בראשית כב, ה), עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.
לביתו פתאום. דילמא עבדי מידי דצניעותא: לפני מטתו. ערום משום דקשי לעניות לפי ששר העניות ניבול שמיה ואוהב מקום המאוס וערום דנקט אורחא דמילתא מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין: משמש מטתו בפני כל חי. דהיינו פריצות שצריך האדם להיות צנוע בשעת תשמיש:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק רַבִּי יְהוּדָה: 'הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן' (ישעיה נז, ה), מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִשְׁלֹחַ יָד בָּאַמָּה. שָׁלֹשׁ יָדוֹת הֵן: יָד לָאַמָּה, תִּקָּצֵץ. יָד לָעַיִן, תִּקָּצֵץ. יָד לְחִסּוּדָה (לחסורא), תִּקָּצֵץ, יָד לָאַמָּה, תִּקָּצֵץ מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְמָתוֹ וּמוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. יָד לָעַיִן תִּקָּצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁמְסַמֵּא אֶת הָעֵינָיִם. יָד (לחסודה) [לְחִסּוּרָא, תִּקָּצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁמְּבִיאַתּוּ לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: אָמַר שְׁמוּאֵל: יָד מַחְרֶשֶׁת, יָד שׁוֹפֶכֶת דָּמִים, יָד מַגְבֶּרֶת יֵצֶר הָרַע, יָד מְסַמְּאָה, יָד מַעֲלָה פוֹלִיפוּס. מַאי פוֹלִיפוּס? אַבַּיֵּי אָמַר: רֵיחַ הַפֶּה, וְרַב אַסֵּי אָמַר: רֵיחַ הַחֹטֶם. וַאֲמְרִינָן הָתָם: 'הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים' (ישעיה נז, ה), אֵלּוּ הַמְחַמְּמִין אֶת עַצְמָן וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. לְמַה הוּא חָשׁוּב? – לִבְהֵמָה, מַה בְּהֵמָה אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת [מַפְקֶדֶת] וְעוֹשָׂה, אַף הוּא אֵינוֹ מַקְפִּיד [מַפְקִיד] וְעוֹשֶׂה. דָּבָר אַחֵר: מַה בְּהֵמָה עוֹמֶדֶת לִשְׁחִיטָה וְאֵין לָהּ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אַף הוּא יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. תָּנָא: אַף הוּא עוֹבֵר מִשּׁוּם בּוֹעֵל וְנִבְעָל. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁמְּעוֹרֵר יֵצֶר הָרַע עַל עַצְמוֹ.
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: 'מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם' וגו' (קהלת ג, כא), אֵלּוּ נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁאֵין מְחַמְּמִין אֶת עַצְמָן לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: דּוֹר הַמַּבּוּל כֻּלָּן מוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה הָיוּ, הֲווּ בְהוּ אִיצְטַגְנִינֵי אָמְרֵי: עָלְמָא לָא פָחוֹת מֵשִׁיתָּא אַלְפֵי שְׁנִין, לָא נוֹלִיד וַאֲנָן נֵחֵיה לְעָלְמָא כּוּלֵיהּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שַׂמְתֶם עַצְמְכֶם עִקָּר, הֲרֵינִי עוֹקֵר שִׁמְכֶם שֶׁלֹּא תַעֲלוּ בְּחֶשְׁבּוֹן עוֹלָם. מִנָּא הַנֵּי מִילֵי? דִּכְתִיב בְּאוֹנָן: 'וְהָיָה אִם־בָּא אֵל־אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה' (בראשית לח, ט), שֶׁהָיָה מְחַמֵּם עַצְמוֹ וּמוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וּכְתִיב בְּדוֹר הַמַּבּוּל: 'כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר' וגו' (שם ו, יב). עַל כֵּן נִדּוֹנוּ בְּמִדַּת רוֹתְחִין, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדין קח, ב): אָמַר רַב חִסְדָּא: דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבְרוֹתְחִין נִדּוֹנוּ וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֶרֶק שֵׁנִי, מִן הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן (סימן ג). עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִיזָהֵר מִלְּהָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חִמּוּם הַמֵּבִיא לִידֵי עֲבֵירָה. וְהַזָּהִיר יוֹתֵר בַּדָּבָר יַרְבֶּה בְּטָהֳרָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5