הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בְּעֶת דָּחֲקוֹ בְּלֹא רִבִּית, לֹא יִמּוֹט, אֲבָל הַמַּלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, יִמּוֹט, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ (עא, א): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָן שֶׁלֹּא בְרִבִּית, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: 'כַּסְפּוֹ לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וגו' עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם' (תהלים טו, ה). הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל מַלְוֵי בְרִבִּית מִתְמוֹטְטִין. וְהָא קָא חֲזִינָן דְּלָא אוֹזְפֵי וּמִתְמוֹטְטִין? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְעוֹלִין וְהַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְאֵינָן עוֹלִין. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שם ע, ב): 'מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ' (משלי כח, ח), מָאן הוּא חוֹנֵן דַּלִּים? אָמַר רַב: כְּגוֹן שְׁבוֹר מַלְכָּא (פירוש: מלך פרס היה ונוטל ממונן של ישראל וחונן בהם הדלים מן הגוים).
דלא אוזפי ומתמוטטין. והרי יש בני אדם שאינם מלוים מעותיהם ברבית ואעפ"כ נכסיהם מתמוטטין: הללו מתמוטטין ועולין. וה"ק קרא עושה אלה לא ימוט לעולם כלו' ואם ימוט לא ימוט לעול' אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם: דלים. עובדי כוכבים ומזלות שהם דלים מן המצות:
וְאַל יַחְשֹׁב אָדָם שֶׁהוּא מְרַמֶּה אֶת חֲבֵרוֹ לוֹמַר, שֶׁמָּעוֹתָיו הֵם שֶׁל גּוֹי לְהַלְווֹתָם לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, כִּי יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת יִפָּרַע מִמֶּנּוּ, דְּגַרְסִינַּן הָתָם (בבא מציעא סא, ב): אָמַר רָבָא: לָמָּה לִי לְמִכְתַּב יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּרִבִּית (ויקרא כה, לח): יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּצִיצִית (במדבר טו, מא): יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּמִשְׁקָלוֹת (ויקרא יט, לו)? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁתּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּגוֹי וּמַלְוֶה אוֹתָן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּמִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח וּמִמִּי שֶׁתּוֹלֶה קְלָא אִילָן (פירוש: צבע דומה לתכלת) בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר תְּכֵלֶת הוּא.
יציאת מצרים ברבית. בפרשת בהר סיני כתיב את כספך וגו' וכתיב אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים: במשקלות. בפרשת קדושים לא תעשו עול במשפט במדה וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים: בין טפה של בכור. הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהן בעשר עבורים עשר בכורים שהן בכורים של אביהם כולן מתו: תולה מעותיו בגוי. מלוה מעותיו לישראל ברבית ואומר של עובדי כוכבים הם: שטומן משקלותיו במלח. להכבידן ור"ת פירש שהמלח מיקל למשקלות: ואומר תכלת הוא. לפי שתכלת דמיו יקרים שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה:
וְכַמָּה סְמוּיוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַלְוֵי בְּרִבִּית, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (עא, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה סְמוּיוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַלְוֵי בְּרִבִּית. אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ רָשָׁע, יוֹרֵד עִמּוֹ עַד לְחַיָּיו, וְהֵם מְבִיאִים דְּיוֹ וְקֻלְמוֹס וְעֵדִים וְכוֹתְבִין כָּפַר זֶה בֵּאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִילוּ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת אוֹ רִבִּית מְאֻחֶרֶת אוֹ רִבִּית דְּבָרִים אָסוּר לְתִתָּהּ וּלְקַבְּלָהּ, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (עה, ב):
עד לחייו. להתקוטט עמו כאלו הכהו וכאלו בא להרגו: והם מביאים. המלוה ברבית וכו': כפר זה באלהי ישראל. שהלוה לישראל ברבית:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת. כֵּיצַד? נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת מִמֶּנּוּ וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ דּוֹרוֹן וְאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵינִי, זֶהוּ רִבִּית מֻקְדֶמֶת; הִלְוָהוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ מָעוֹתָיו וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לוֹ דּוֹרוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ מָעוֹתָיו בְּטֵלִין אֶצְלוֹ, זֶהוּ רִבִּית מְאֻחֶרֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. כֵּיצַד? אַל יֹאמַר לוֹ: דַּע, אִישׁ פְּלוֹנִי בָּא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וְהוּא מַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ' (דברים כג, כ), אֲפִילוּ דִבּוּר אָסוּר. וּבְמַה שֶּׁחוֹשְׁבִין שֶׁמַּרְוִיחִין, מַפְסִידִין, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם: תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַלְוֵי רִבִּיּוֹת, יוֹתֵר מִּמַּה שֶּׁהֵן מַרְוִיחִין, מַפְסִידִין, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂין מֹשֶׁה רַבֵּינוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְאוֹמְרִים אִלְמָלֵי הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ כַּמָּה רֶוַח יֵשׁ בַּדָּבָר, לֹא הָיָה כוֹתְבוֹ.
מפסידין. כדאמרינן לעיל שמתמוטטין לעולם: משה רבינו חכם. לישנא מעליא נקט:
וְעָנְשָׁם שָׁמוּר לָהֶם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (צ, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: אוֹצְרֵי פֵרוֹת וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת וּמַקְטִינֵי אֵיפָה וּמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: 'לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה־בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה' (עמוס ח, ה), מַה כְתִיב אַחֲרָיו: 'נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם'.
אוצרי. שקונים לאוצר למכור ביוקר וגורמין שמתייקר השער ואיכא הפסד עניים ובעיר שרובא ישראל מיירי: מפקיעי שערים. מוסיפין על השער: מתי יעבור החודש ונשבירה שבר. כלומר נמכר ביוקר לסוף חודש אחר ימות הגורן והיינו מפקיע שערים דלחודש אחד לא מקרי אוצרי פירות: והשבת ונפתחה בר. כלומר מתי תגיע שנת השמיטה ונפתחה אוצרות בר והיינו אוצרי פירות: ולהגדיל שקל. דהיינו מלוי ברבית שמגדיל שקלו ע"י ריבית דאי משום להגדיל שקל ממש ממקטיני איפה שמעת ליה וממאזני מרמה שמעת נמי אונאת משקלות:
וְאִם רָצוּ לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה וְנִתְעַכְּבוּ בְּאֻמָּנוּת זֶה זְמַן גָּדוֹל, בְּעִנְיָן שֶׁאִם יָשׁוּבוּ לְכָל הַנִּגְזָלִים אֵין לָהֶם תַּשְׁלוּמִין, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם אֶלָּא מוֹחֲלִין לָהֶם. וְאִם לֹא יַחְזְרוּ עוֹד לִשְׁנוֹת בַּדָּבָר הַזֶּה, הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּרַחְמוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין חָפֵץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, אֶלָּא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה, יְכַפֵּר לָהֶם.
שאם ישיבו. מה שגזלו:
וְעַל הַדָּא גָּרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק הַגּוֹזֵל עֵצִים (צד, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת שֶׁהֶחֱזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם וְכָל הַמְּקַבֵּל מֵהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: רֵיקָה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, אֲפִילוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלְּךָ, וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת שֶׁהֶחֱזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם וְכָל הַמְקַבֵּל מֵהֶם, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנוּ. לְפִיכָךְ מִשּׁוּם 'וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב' (דברים ו, יח), הַמּוֹחֵל לוֹ תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין רוח חכמה וחסידות בקרבו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5