רוֹפֵא חִנָּם הוּא מַעֲלֶה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לַהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו וְעוֹסְקִין בְּתוֹרָתוֹ וְהַבּוֹטְחִים בּוֹ וְאֵינָם צְרִיכִין רְפוּאָה אַחֶרֶת. כָּל זְמַן שֶׁשָּׂמִים בִּטְחוֹנָם בּוֹ. וְעַל כֵּן גָּנְזוּ זַ"ל רְפוּאוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּבְטְחוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֶסֶד הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ. אֲבָל לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהָלְכוּ בְּקֶרִי, עֲזָבָם בּוֹרְאָם אֵצֶל הַמִּקְרִים וְהֻצְרְכוּ לִרְפוּאוֹת בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם כִּמְמַשְּׁשִׁים בַּאֲפֵלָה, גּוֹזְרִין עַל הַסָּתוּם מִן הָעַיִן בִּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ הָרוֹפְאִים: הַנִּסָּיוֹן סַכָּנָה. וְסָמְכוּ לָזֶה מִן סֶמֶךְ: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט), מִכָּאן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת.
רופא חנם. הוא הקב"ה מעלה ארוכה רפואה להמכה ששב לבשרו וכאלו לא היה שם מכה מעולם דכתיב אם שמוע תשמע וגו' כי אני ה' רופאך ותורה מרפא דכתיב ולכל בשרו מרפא: ולא על משענת קנה רצוץ. כך מי שכל מחשבתו ובטחונו על הרופא והסממנים ולא שם עיקר מחשבתו ובטחונו בהקב"ה להתפלל אליו ולנדב ולהרבות בצדקה דכתיב וצדקה תציל ממות ועל כולם תלמוד תורה שילמדו בעדו עשרה חכמים בתורה דלא לבד שיזכה לרפואה אלא אפילו זכותו ישאר לו לעולם הבא כי כל זכות התורה הפירות אוכל בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואף אם ימות יזכה למיתה קלה והולכת לפניו ושומרת אותו ומוליכתו לגן עדן: והלכו בקרי. בחשבם כל מה שבא עליהם הוא במקרה כדרך מנהג העולם ולא בהשגחת הקב"ה עזבם הקב"ה במקרה כמחשבתם ולא שלח להם רפואה ליתן בדעת הרופא להמציא לו סממני הרפואה הצריך לו למכתו ולחליו אם יקרה לו לרופא סממני רפואתו יקרה ואם לאו לאו: שהם. הרופאים אם אין ישועת ה' בעזרתם הוא גוזר סם לפי שכלו יכול להיות שהוא לו לסם המות כי אינו יודע בודאי שסם זה טוב אך בוחן לנסותו בו אף על גב דנסיון סכנה שמא ימיתהו על ידו מאחר שספק לו אם סם זה טוב לו או רע דורשין לעצמם היתר ממקרא זה ורפא ירפא כפול מכל מקום בין שירפא בו בין שימות בו רשות ביד הרופא לעשות לו הסממנים לפי שכלו:
וְדִבְּרוּ בְּדִבְרֵי רְפוּאוֹת שֶׁהֵם נֶחְלָקִים לְכַמָּה פָּנִים, יֵשׁ רְפוּאוֹת אֲשֶׁר הֵם בְּדִבְרֵי לַחַשׁ וְהֵם קַלִּים מִכֻּלָּם וְעַל כֵּן נִכְתְּבוּ קְצָתָם בַּתַּלְמוּד, אֲבָל עַתָּה אֵין שׁוּם אָדָם בָּקִי בָהֶם וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם; וְיֵשׁ רְפוּאוֹת כְּתוּבוֹת בַּתַּלְמוּד בִּדְבָרִים טִבְעִיִּים; וְיֵשׁ אַחֵרוֹת בִּדְבָרִים שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים וּמַכִּירִים בָּהֶם שֶׁהֵם סְגוּלוֹת לְרַפְּאוֹת חוֹלִים יְדוּעִים. וְאַחַר כָּךְ נִתְחַדְּשׁוּ בָאוּמוֹת רוֹפְאִים, שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוּ בְדִבְרֵי לַחַשׁ וְגַם לֹא בִדְבָרִים שֶׁהֵם סְגוּלוֹת, בִּלְתִּי מְעַט מִזְּעֵיר, לְפִי שֶׁלֹּא קִבְּלוּם מֵרַבּוֹתָם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְקִיאִים בְּחָכְמַת הַטֶּבַע וּבִמְלֶאכֶת הָרְפוּאָה, שֶׁהוּא עָנָף מִמֶּנָה, וּבָחֲרוּ לִכְתֹּב הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים. וְהֵם, בָּרִאשׁוֹנָה רְפוּאָה בְהֶרְגֵל מַאֲכָלִים דַּקִּים וְקַלִּים וְהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת; וְאִם לֹא יוּכַל לְרַפְּאֹתוֹ בָזֶה, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ הֲרָקוֹת מֵהַמִלּוּאִים; וְאִם לֹא, שֶׁיְּרִיקֵהוּ מֵהַסַּמִּים הַקַּלִּים; וְאִם לֹא, שֶׁיִּתֵּן לוֹ מֵהַסַּמִּים הָאַחֵרִים, אֲפִילוּ הֵם מְסֻכָּנִים, לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָקִי בְהַרְכָּבָתָם וּבְטֶבַע הַחוֹלֶה וּבִזְמַן הַחוֹלִי. גַּם יֵשׁ רְפוּאוֹת טוֹבוֹת לְהַחֲזִיק הָאֵיבָרִים הַחֲלוּשִׁים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת וְאֶלְגוּפַאר וְזָהָב וְכֶסֶף. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא כְנֶגְדָּן דְּשָׁאִים וַעֲשָׂבִים לְרַפְּאוֹת הַדַּלִים, אִם יָּבוֹא רוֹפֵא שֶׁיַּכִּירֵם. וְיֵשׁ רְפוּאוֹת אַחֵרוֹת בְּמִינִים אַחֵרִים רַבִּים.
ודברו. החכמים ברפואות וכו' אשר הם בדברי לחש רק בדברים יש רפואה לקצת חולאים היודע והמכיר בחולי זה ויודע הלחש שצריך לו לזה לרפאותו בו ויש רפואות שהם על ידי הסממנים ויודע שזה הוא טוב לחולי זה לפי טבע החולה אם צריך לשלשל יודעים שסם זו היא רפואתו ואם לעצור סם זו צריך לו שטבעו הוא לעצור וכן אם הוא חם צריך לו דברים שטבעם שמקררין ומצננין וכן להפך אם קר לו צריך לו דברים שטבעם חם וכן בגוף החולה אם הוא זקן או נער או ילד ידוע הרפואות כפי טבע שלו: ויש רפואות. שהם סגולות אף על פי שלא יאכל מהם ולא ישתה מהם רק שתולין בו או מניחן אצלו בין שהוא עץ או אבן או אחד מהצמחים סגולה של זה לרפאות בו חולי זה וזה לזה והם דברים נפלאים ונראין בחוש שיש בהם סגולות אלו: שהוא ענף. מרפואת הטבע כלומר מעט כענף מאילן ומה שדומה לטבע ברפואה דצריך החולה לפי דוגמת הטבע אף שאין כולה לפי הטבע רק הוא קצת ממנו: והם בראשונה. כלומר הרפואה הראשונה שגזרו הרופאים על החולה שיאכל מאכלים קלים והנהגות טובות שינהג עצמו שלא ילך ברוח ולא יעשה מלאכה ולא ישכב בטחב וכדומה לזה שהוא קשה לו משום חולשא דגופו: שיעשה לו הרקות. למרק בטנו מהמלואים מצואה שמלא בבטנו על ידי פתיחת נקב הרעי למטה במשקין סממנין הידוע לרופאים ואם לא יועיל נותנין לאכול דבר שמשלשל ואם לא יועיל נותנין לו לשתות מהסמים שהם יותר חזקים לשלשל: למי שאינו בקי בהרכבתם. שאינו יודע בטוב כמה משקל שצריך ליקח מכל סם וסם לערבם יחד ואם מוסיף מאחד או ימעיט סכנה הוא לו וגם אינו יודע טבע החולה אם הוא בטבע חזקה צריך לו הרבה מהסמים החזקים ואם הוא חלש צריך למעט מהסמים החזקים ולהסתפק בסמים החלשים וכן בזמן השנה בזמן זה צריכין להרבות להחולה בסממנים ובזמן אחר צריך למעט וכן בזמן זה צריך לאלו סממנים ובזמן אחר לאחרים ולפי הקור והחום וכל זה צריך לדעת לרופא ואם ישגה יש לו סמך ורפא ירפא: באבנים טובות ומרגליות וכו'. שכותשין ומשחקין אותם ונותנין לחולה בתוך משקה או שמתיכין מהם במים ונותנין לחולה בתוך המשקין אבל הם יקרים על כן נתן הקב"ה כנגדן רפואות מעשבים אף שהם יותר חזקים מהם גם גוף וטבע העניים הם יותר חזקים מהעשירים שמורגלין באכילות גסות וקשים:
כְּלַל הַדְּבָרִים: הַטּוֹבָה שֶׁבָּרְפוּאוֹת הִיא הַהַנְּהָגָה בְמַאֲכָלִים דַּקִּים וְקַלִּים הַנְּאוֹתִים לְהָרִיק הַמּוֹתָר וְלָזוּן הַגּוּף וּלְהַעֲמִידוֹ בְּחֶזְקָתוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חֲלִישָׁה. וְאַל יִכָּנֵס לְסַמָּנִים שֶׁקְּצָתָם הֵם חֲמִימוּת, זוּלָתִי בָּחֳלָאִים הַכְּבֵדִים, שֶׁהֵם צְרִיכִים לוֹ עַל כָּל פָּנִים. וְהַטּוֹבָה שֶׁבְּכֻלָּם הִיא שְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת, אֲשֶׁר הוּא הִתְרַחֵק הָאָדָם מֵהַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקִים הַגַּסִּים וְהַכְּבֵדִים הַמְּסַבְּבוֹת הַחֳלָאִים וְגַם מֵהַרְבּוֹת מֵהַמַּאֲכלִים וְהַמַּשְׁקִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם קַלִּים, לְפִי שֶׁמַּרְבִּים בָּם עִפּוּשִׁים בִּבְנֵי מֵעַיִם וְגוֹרְמִין לָהֶם סִבּוֹת וּמִקְרִים לָבוֹא לִידֵי חֳלָאִים. וּכְשֶׁהוּא זָהִיר בִּדְבָרִים אֵלּוּ אַל יִצְטָרֵךְ לָרוֹפֵא, זוּלָתִי אִם יְהֵא לוֹ טֶבַע רָעוּעַ.
הנאותים. שהם טובים ונאים להתעכל וגם המאכלים שאכל שגרמו לו להיות חולה יתעכלו על ידי שיאכל עתה מאכלים דקים אבל אם רוצה שלא יבא לידי חולי ישמור עצמו ממאכלים וממשקים הרעים ואף מן המותרות אף על פי שהם ממאכלים ומשקים טובים כי זה הוא גרם החולאים: חמימות. ומזיקין לו מכח רוב החום: עפושים. מכח שהרעי הרבה בו מרוב אכילתו אינה יכולה לבשל בו ולהתעכל ונתעפש המאכל במעיו ונסרח וגדלו בו תולעים ונרקב תחתיו בני מעיו וקרבו והסרחון ממנו עולה לו למעלה לתוך פיו והמשקין שבתוך המאכל כארס הוא והריאה שואבת המשקין למעלה ומתקלקלת מהם ומרקבת ונעשית מלא בועות ומוגלא ליחה סרוחה ורפואתו קשה דמה שטוב לו לבני מעיו לרפואה הם סמים חדים וחריפים מאד וקשים להריאה שהיא צריכה לסמים קלים ורפים על כן צריך לעשות מקודם רפואה לריאה ואחר כן לבני מעיו:
וְאִם יִצְטָרֵךְ לוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִתִּירוּ לִשְׁאוֹל מִמֶּנוּ עֵצָה, יִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם וְיִצְעַק וְיִתְחַנֵּן לוֹ וְהוּא יִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ.
אף על פי שהתירו. חכמים לשאול עצה מהרופא לרפאותו בהסמים יתפלל לה' שימציא לו סמים לרופא שירפא בו:
וְגַם יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (קטז, א): דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲמַת־מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי־מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְרֶנָּה" (משלי טז, יד).
חמת מלך. היינו צער שבא לו חימה מאת המקום מלאכי מות היינו חולה שנוטה למות ואיש חכם יכפרנה יקנחנה:
וְעַל כֻּלָּם יָשִׂים אָדָם כָּל בִּטְחוֹנוֹ בְּבוֹרֵא עוֹלָם, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לִשְׁמֹר הַבְּרִיאוּת וּלְרַפֵּא הַחֳלָאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו).
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5