כְּשֶׁחָרַב בַּיִת שֵׁנִּי הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים וּכְשֶׁרָאוּ אֶת הַגָּלוּת הַחֵל הַזֶּה, הָאָרוֹךְ וְהַמַּר, גָּזְרוּ מִפְּנֵי אֲבֵלוּת הַבַּיִת, שֶׁלֹּא יַרְבּוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם בְּשִׂמְחָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה (מט, א): בְּפוֹלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוֹס גָּזְרוּ עַל עֲטָרוֹת שֶׁל חֲתָנִים וְעַל עֲטֶרֶת הָאִירוּס. בְּפוֹלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עֲטֶרֶת כַּלּוֹת וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חָכְמָה יְוָנִית. בְּפוֹלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא כַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ הָעִיר.
בפולמוס. חיילות שהביא אספסינוס על ירושלים גזרו על עטרות חתנים שהיו עושין לחתנים מכל מיני וורדים וגפרית ומלח עב ושהיה צלול כאבן הבדולח וצובעין אותו במין ציורין וגפרית כעין שעושין לכלי זהב: האירוס. כלי שיר של זוגין שיש בו עינבל מקשקש בזוג ומשמיעין קול זמר שיש בהם גדולים וקטנים: בפולמוס של טיטוס. שהביא הוקנוס אאריסטובלוס אחיו ובין זה לזה היו נ"ב שנים כדאמר בסדר עולם: בפולמוס האחרון. הוא של חורבן הבית ושל טיטוס נמי הוה: באפריון שלה בתוך העיר. שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון חופה של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה:
אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל מֶלַח וְשֶׁל גָּפְרִית, אֲבָל שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶרֶד מֻתָּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁל וֶרֶד אָסוּר וְשֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵילַת מֻתָּר. וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילוּ שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵילַת אָסוּר.
חילת. קנים רכים כמין גומא הגדל במים:
"וְעַל הָאִירוּס", מַאי אִירוּס? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: טַבְלָא דְּחַד פּוּמָא. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא עָבַד לֵיהּ לִבְרֵיהּ תַּנְבוּרָא. אָתָא אַבוּהָ, אַשְׁכְּחֵיהּ תַּבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מִחְלַף בְּטַבְלָא דְּחַד פּוּמָא, זִיל עָבִיד לֵיהּ אַפּוּמָא דְחַצְבָא אוֹ אַפּוּמָא דִקְפִיזָא.
טבלא דחד פומא. כדפרשינן זוג עם עינבל אחד בתוכה: תנבורא. תוף ומכין עליו ומשמיע קול צלול: מיחלף בטבלא דחד פומא. זוג של עינבל שעושין בבית משתאות דומה לו בקול ואתו למיעבד ההוא דגזר עליה כי היו עושים בתופים בצדם חוטין של ברזל וטסים שהיו מצהילין: אפומא דחצבא. קנקן של חרס: אפומא דקפיזא. הוא כלי מחזיק שלשה לוגין:
"בְּפוּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עֲטֶרֶת כַּלּוֹת", מַאי עֲטֶרֶת כַּלּוֹת? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עִיר שֶׁל זָהָב. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: אֵיזוֹ עֲטֶרֶת כַּלּוֹת? עִיר שֶׁל זָהָב. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא כִּפָּה שֶׁל מֶלַח. תָּאנָא: אַף עַל חֻפַּת חֲתָנִים גָּזְרוּ. מַאי חֻפַּת חֲתָנִים? זְהוֹרִית מֻזְהֶבֶת. אֲבָל עוֹשֶׂה פּוֹפִּיאָרוֹת וְתוֹלֶה בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
עיר של זהב. עטרה של זהב ועיר ירושלים מצויירת עליה: כיפה. כמו כובע של צמר היו עושין ממלח עב שהיה צלול וזך: זהורית מוזהבת. טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שהעמידו אותה כמין כיפה והכלה יושבת תחתיו: פופיארות. כמו כיפה של מעגלי עץ כמו שאנחנו עושין חופה על מוטות עץ ותולין בה צניפין ורדידי זהב:
"וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חָכְמָה יְוָנִית", תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה הָיָה הוֹרְקְנוֹס מִבַּחוּץ וַאֲרִיסְטוֹבְּלוּס מִבִּפְנִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין לָהֶם דִּינָרִין בַּקֻּפָּה וּמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִין. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמָה יְוָנִית, אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה אֵינָן נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם. אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִין בַּקֻּפָּה, הֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַחוֹמָה, נָעַץ רַגְלָיו בַּחוֹמָה, נִזְדַעֲזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים; וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד אֶת בְּנוֹ חָכְמָה יְוָנִית.
חכמה יונית. לשון חכמה שמדברים בפלטין שלהם ואין שאר העם מכירים בו: מלכי בית חשמונאי. שני אחים שהיו מתקוטטים זה עם זה על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס והיה הורקנוס צר מבחוץ על ירושלים והביא עמו חיל רומיים: משלשלין. מורידין להם דינרי כסף בקופה מתרומת הלשכה מעל החומה בעד בהמות לקרבן תמיד והיה שם זקן אחד מבפנים: נעץ רגליו. כדרך החזיר נזדעזעה מחמת המלך שבערה על חילול שמו:
וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁנִינוּ: מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא הָעֹמֶר מִגַּנּוֹת צְרִיפִין וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר. אֵינִי, וְהָא אָמַר רַבִּי: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְשׁוֹן סוּרְסִי, לָמָּה, אֶלָּא לְשׁוֹן קֹדֶשׁ, אוֹ לְשׁוֹן יְוָנִי, וַאֲמַר רַב יוֹסֵף: בֶּבָל לְשׁוֹן אֲרָמִי לָמָּה, אֶלָּא אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אוֹ לְשׁוֹן פַּרְסִי? לָשׁוֹן יְוָנִי לְחוּד, חָכְמָה יְוָנִית לְחוּד. וְחָכְמָה יְוָנִית מִי אֲסוּרָה, וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: "עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי" (איכה ג, נא), אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ תוֹרָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ יְוָנִית וְלֹא נִשְׁתַּיְּרוּ מֵהֶן אֶלָּא אֲנִי כָּאן וַאֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא? שָׁאנִי שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דִּקְרוֹבִין הָיוּ לַמַּלְכוּת. דְּתַנְיָא: מְסַפֵּר קוֹמִי הֲרֵי זֶה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. וְאָמְרוּ: אַבְטוֹלוּס בֶּן רְאוּבֵן הִתִּירוּ לוֹ לְסַפֵּר קוֹמִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לַמַּלְכוּת; שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִתִּירוּ לָהֶם חָכְמָה יְוָנִית, שֶׁקְּרוֹבִין לַמַּלְכוּת הָיוּ.
ועל אותה שעה שנינו. שאותה שעה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות העיר במדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים שהיה רחוק מירושלים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתיבש ומתמעך ואין כר השבלין מלא מן הגרעין: לשון סורסי. קרוב הוא ללשון ארמי למה לנו לדבר או לשון הקדש או לשון כותים שהיו קרובין לארץ ישראל ולשון כותי יפה מזה והיה לנו לספר בו: לשון. כותים מותר חכמת כותים אסור: עיני. שיש לי לעולל עיני יותר מן הכל עוללה מנוולת בדמעות עיני לנפשי על נפשי מפני קורותי: בעסיא. שם מדינה: לספר קומי. שערות שלפניו מגלחין ומניחין בלורית מאחריו והוא מדרכי האמורי שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים ומזלות:
"בְּפוֹלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא כַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר" וכו', תָּנָא: מִשּׁוּם צְנִיעוּתָא.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲפִילוּ הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, נִגְלֵית עִמָּהֶם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִילָה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כט, א): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חֲבִיבִן יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל בְּפֶרֶק קַמָּא, נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֵלֶק הַמִּצְווֹת (סימן קלח).
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ה, ב): "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי" (ירמיה יג, יז), מַאי "בְּמִסְתָּרִים"? אָמַר שְׁמוּאֵל: מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבּוֹכֶה בּוֹ וּ"מִסְתָּרִים" שְׁמוֹ. וּמַאי "מִפְּנֵי גֵוָה" (שם)? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּטְלָה מֵהֶן. וּמִי אִיכָּא בְּכִיָּה קַמֵּיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָא אָמַר רַב פַּפָּא: אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים־א טז, כז)? לָא קָשְׁיָא, כָּאן בְּבָתֵי גַּוָאֵי כָּאן בְּבָתֵי בְּרָאֵי. וּבְבָתֵי בְרָאֵי לֵיכָּא עַצְבוּת, וְהָכְתִיב: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים [צְבָאוֹת] בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד" (ישעיה כב, יב)? שָׁאנֵי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דַּאֲפִילוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּכוּ בֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָּה" וגו' (שם לג, ז).
מפני גאותן. חשיבות ישראל שנתבטל ומפני גאותה של מלכות שמים שניתן לפסילים: בבתי גואי. איכא דכתיב ובמסתרים תבכה: ויקרא. וכל קריאה השמעת קול היא: אמר. איך נפלו ישראל נפילה גדולה שהמקרא מעיד על נפילתה הגדול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ואין לך בור עמוק וגגה גבוה כמשמים לארץ:
וּכְתִיב: "וְדָמֹע תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה" (ירמיה יג, יז), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלּוּ מֵאַרְצָם; וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: אַחַת עַל בִּטּוּל תוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דַּאֲמַר "עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מֵאַרְצָם", הַיְנוּ דִּכְתִיב: "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה"' (שם), אֶלָּא לְמָאן דַּאֲמַר "עַל בִּטּוּל תּוֹרָה", מַאי "כִּי נִשְׁבָּה"? כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ אֵין לְךָ בִּטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה.
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶן: עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, וְעַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק, וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָאֶה עַל הַצִּבּוּר.
רַבִּי הֲוָה נָקַט סֵפֶר קִינוֹת בְּיָדֵיהּ וַהֲוָה קָארֵי בֵיהּ. כִּי מְטָא לְהַאי פְסוּקָא "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (איכה ב, א), נָפַל סִפְרָא מִיָּדֵיהּ. אָמַר: מֵאִגְרָא רָמָא לְבִירָא עֲמִיקְתָא.
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ג, ב): אֲמַר לֵיהּ רַב אַחַאי גְּלִילָאָה לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין שְׂחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִנָּלָן דְּלֵיכָּא שְׂחוֹק קַמֵּיהּ? אִילֵימָא מִקְרָא, דִּכְתִיב: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי", וְדִלְמָא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְתוּ לָא? אֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: "אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ" וגו' (תהלים קלז, ה). וְדִלְמָא שִׁכְחָה הוּא דְלֵיכָּא קַמֵּיהּ, אֲבָל שְׂחוֹק מִיהָא אִיכָּא? אֶלָּא מֵהָכָא: "הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק" (ישעיה מב, יד).
החשיתי. משחוק אשתוק ואחריש ואתאפק משחוק מיום החורבן עד שאעשה נקמה:
אֶלָּא בָּרְבִיעִית מַאי עָבֵיד? יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת־מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת־מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם" (שם כח, ט), לְמִי יָבִין שְׁמוּעָה? לִגְמוּלֵי מֵחָלָב וּלְעַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. וּמֵעִקָּרָא מִי הֲוָה מִיגְמַר לְהוּ? אִי בָּעִית אֵימָא: מְטַטְרוֹן; וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא עָבִיד. בְּלֵילְיָא מַאי עָבִיד? אִי בָּעִית אֵימָא: כְּעֵין יְמָמָא; וְאִי בָּעִית אֵימָא: רוֹכֵב עַל כְּרוּב קַל שֶׁלּוֹ וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר אֲלָפִים עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח, יח), אַל תִּקְרֵי "שִׁנְאָן" אֶלָּא שֶׁאֵינָן; וְאִי בָּעִית אֵימָא: יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וגו' (שם מב, ט).
ברביעית. שהיה דרכו קודם חורבן לשחק עם בריותיו מה עביד השתא בג' שעה רביעית על היום מאחר שאינו משחק עם לויתן דאין שחוק לפניו: גמולי מחלב. שמתים כשהם קטנים ועתיקי משדים משדי אמם כמו המעתיק הרים לשון סילוק: ומעיקרא. קודם החורבן מי למד עמם: כעין יממא. שלש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה שניות יושב ודן העולם שלישית זן כל העולם רביעית שוחק הרי י"ב שעות של יום וכן בלילה: אלפי שנאן. משמע אלפי מלאכים שנקראו שנאנים ודרש אלפי שני אלפים עולמות שאינן כלומר חסרים משתי רבותים שהם עשרים אלפים עולמות והם ח"י אלפים עולמות ששט בהם ועל כן נקרא ח"י עולמים: יומם יצוה ה' חסדו. זן ומלמד תורה ובלילה שירה עמי ובלילה נוהג שירו עמי למטה שאף דוד לא היה מתנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה מתעסק בשירות ותשבחות ותורה. ד"א יומם יצוה ה' להמלאכים שיחרישו מפני כבודן של ישראל שמשבחין אותו ובלילה שירה עמי אותה שירה של ישראל עם שירת המלאכים:
וְגַם רָבוּ פְּרוּשִׁים, שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְהַרְבּוֹת בַּאֲבֵלוּת וּלְעַנּוֹת גּוּפָם יוֹתֵר מִן הָרָאוּי וְלֹא הִנִּיחוּם חֲכָמִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַתְרָא, פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִים (ס, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּאַחֲרוֹנָה רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נִטְפַּל לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר, שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַכְשָׁו בָּטֵל? נִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁמִּמֶּנּוּ מְנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַכְשָׁו בָּטֵל? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן לֶחֶם לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת. אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת. פֵּרוֹת לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים. אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת אֲחֵרִים. מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה, שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִסּוּךְ הַמַּיִם. שָׁתְקוּ.
אפשר בפירות. יפה אמרת ונפרוש גם מן הלחם: אפשר בפירות אחרים. שאין מביאין בכורים אלא משבעת המינין:
אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם, שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כָּל עִקָּר אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה; וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין גוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ – מַאי קְרָאָה? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: דִּכְתִיב "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ" (מלאכי ג, ט), אִי אִיכָּא גוֹי כֻּלוֹ אִין וְאִי לָא לָא – אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם בֵּיתוֹ בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר דָּבָר מוּעָט – כַּמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: וּכְנֶגֶד הַפֶּתַח – עוֹשֶׂה אָדָם כָּל צָרְכֵי סְעֻדָּה וּמְשַׁיֵּר דָּבָר מוּעָט – כַּמָּה? אָמַר רַב פַּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא; עוֹשָׂה אִשָּׁה כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וּמְשַׁיֶּרֶת דָּבָר מוּעָט – אָמַר רַב פַפָּא מַאי נִיהִי? בַּת צִדְעָא – שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ וגו' תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי" וגו' (תהלים קלז, ה). מַאי "עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (שם שם, ו)? רַבִּי יִצְחָק אָמַר: זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים. אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: הֵיכָא מָנַח לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: בִּמְקוֹם תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן וגו' פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" וגו' (ישעיה סא, ג). וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַםִ זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלַםִ וְגִילוּ בָהּ" וגו' (שם סו, י).
שכבר נגזרה גזירה. חורבן ונתחייבו להתאבל כדכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: במארה אתם נארים. קבלתם עליכם בגזירת ארור להביא המעשר אל בית האוצר כדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' אף על פי כן אותי אתם קובעים גוזלים את המעשר והתרומה כדכתיב התם ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה הגוי כולו כל ישראל כולו קבלו זאת הגזירה ומסתמא אם לא היו כולם יכולים לעמוד בו לא היו מסכימין ורובן ככולם אלמא לא חשיב גזירה אלא אם כן רובם יכולין לעמוד בה: אלא כך אמרו חכמים. מסקנא דמלתא דר' יהושע היא משייר דבר מועט מכותל שאינו סד בסיד ונשאר שחור לזכרון חורבן המקדש: בת צדעא. סמוך לאוזן תשאיר האשה מעט שער שרגילות הנשים לסוד שם להפיל השער תרגום והיתד ברקתו בצדעיה: אפר מקלה. אפר כירה השרופה באש קורא כן ומשום דאיכא נמי אפר פרה הוצרך לפרש כן והיו רגילין ליתן אפר על ראש החתן במקום פאר דהיינו תפילין כדכתיב פארך חבוש עליך על כן אמר הכתוב לשום לאבלי ציון וגו' פאר תחת אפר:
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אֶלָּא שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְגוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמְבַטְּלִין מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָנוּ לִכָּנֵס לְשָׁבוּעַ הַבֵּן, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נִשָּׂא נָשִׁים וְלֹא נוֹלִיד בָּנִים; אִם כֵּן נִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה – אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין. וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּנֶחָמָתָהּ.
לשבוע הבן. מילה שהיא לסוף שבעה: נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה. מאליו בענין טוב ולא על ידי עובדי כוכבים ומזלות ומצות לא יבטלו אלא הנח להם לישראל וכו' מוטב שיהיו שוגגין במה שלוקחים נשים שאינם סבורים שיש איסור בדבר ואל יהיו מזידין דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוהו ונמצאו מזידין הלכך לא גזרינן. תוספות. דין הוא שנגזור עלינו שלא לישא נשים תימא הא כתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יולד אלא בן ובת. מוטב שיהיו שוגגין כו' בדבר שאין ידוע אם יקבלו כשנמחה בהם אי לאו צריך למחות דאמרה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונענשו אבל בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (פסדר"כ, כב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עַל יְרוּשָׁלַםִ בְּחֻרְבָּנָהּ עֲתִידִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ בְּבִנְיָנָהּ. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן אֶרְאֶלָּם" וגו' (ישעיה לג, ז); וַעֲתִידִים לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַםִ הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים" וגו' (שם סב, ו). חַמָּה וּלְבָנָה נִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, "חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא־יַגִּיהּ אוֹרוֹ" (שם יג, י); וַעֲתִידִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם [כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים] בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (שם ל, כו). שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק" וגו' (שם נ, ג) וּכְתִיב: "רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ־ וָבֹהוּ" (ירמיה ד, כג); וַעֲתִידִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי־עָשָׂה ה' הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה [וגו'] כִּי־גָאַל ה' (את עמו) [יַעֲקֹב"] (ישעיה מד, כג). אִילָנוֹת נִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח" וגו' (חבקוק ג, יז); וַעֲתִידִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו, ח). הָרִים וּגְבָעוֹת נִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָאִיתִי (את) הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל־הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ" (ירמיה ד, כד); וַעֲתִידִין לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת" וגו' (ישעיה נה, יב). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, נִתְאַבֵּל עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק" (שם כב, יב); וְעָתִיד לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה" וגו' (שם סב, ה).
הפקדתי שומרים. מלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך:
וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עָלֶיהָ יִשְׂמַח בְּנֶחָמָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן [וגו'] פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" וגו' (שם סא, ג) וּכְתִיב: "שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלַםִ וְגִילוּ בָהּ" וגו' (שם סו, י) וּכְתִיב: "לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיו כְּבוֹדָהּ" (שם שם, יא).
משוד. משדים כתינוק היונק חלב כן תניקו תנחומים למען תמוצו תניקו הטוב שנאמר עליכם:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5