הַמְבַטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, בְּבַזּוֹת בְּעֵינָיו מִצְוָה זוֹ, אֵין לוֹ תַקָּנָה עוֹלָמִית, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ט, ב): תַּנְיָא: "מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו), זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית; "וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (שם), זֶה שֶׁנִּמְּנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. רוֹצֶה לוֹמַר, בְּבַזּוֹת הַמִּצְוָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בִּקְרִיאָתָהּ מֵרֹב אֲנָחָה אוֹ מִגֹּדֶל שִׂמְחָה, כְּגוֹן מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו אוֹ חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו, שֶׁהֵם פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע כְּפִי תַּקָּנַת חֲכָמֵינוּ זַ"ל, אֵין זֶה חִסָּרוֹן.
שנמנו חבריו לדבר מצוה. שאמרו לו בוא עמנו ולא הלך שחסר עצמו מאותו מנין לא יוכל למנות עוד באותו מנין שכבר עשו את המצוה: הוי. והיה כנור ונבל בסיפא דקרא ואת פועל ה' לא יביטו לא שמו לב ליחד שמו על בריותיו:
וּבַעֲוֹן בִּטּוּל שְׁמַע חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קיט, ב): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁבִּטְּלוּ בָהּ קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מֵאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם" (ישעיה ה, יא). וּכְתִיב: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא" (שם שם, יג).
וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לִקְרוֹתָהּ, וְגַם יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה, וּבִזְרִיזוּת יָקוּם בַּבֹּקֶר.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ בְּשַׁחֲרִית כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ, יוֹתֵר הוּא טוֹב לִשְׁהוֹת מְעַט וְיִקְרָאֶנָּה בְּהָנֵץ הַחַמָּה כְּמִנְהַג הַוָּתִיקִין, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ט, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: רַבִּי יְהוּדָה בֵּן תֵּימָא אוֹמֵר: וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִים אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹמֵךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם.
ותיקין. אנשים ענוים ומחבבין המצות נקראין כן בלשון יון: הנץ החמה. לדברי הכל הוא ויוכל להתפלל:
וְאַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרֵא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, יִקְרָאֶנָּה עַל מִטָּתוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ד, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרֵא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית מִצְוָה לִקְרוֹתָהּ עַל מִטָּתוֹ. אָמַר רַב אַשֵּׁי: מַאי קְרָאָהּ? "רִגְזוּ וְעַל־תֶּחֱטָאוּ" וגו' (תהלים ד, ה). אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ. אַבַּיֵּי אָמַר: תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לֵיהּ לְמֵימַר חַד מִפְּסוּקֵי דְרַחְמֵי, כְּגוֹן: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" וגו' (שם לא, ו). אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר לַחְמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר רָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "רִגְזוּ וְאַל־ תֶּחֱטָאוּ" (שם ד, ה); אִי אָזֵיל מוּטָב וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם" (שם): וְאִי אָזֵיל מוּטָב וְאִי לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־מִשְׁכַּבְכֶם" (שם); וְאִי אָזֵיל מוּטָב וְאִי לָאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדֹמּוּ סֶלָה" (שם).
ואם תלמיד חכם הוא. שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך: ירגיז. לשון רוגז כלומר ברוגז ובכל כחו יגביר יצר הטוב שיעשה מלחמה עם יצר הרע: אמרו בלבבכם. אמרו מה שכתוב בק"ש על לבבך על משכבכם: ודומו סלה. יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה עולמית:
וְגַרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (דר"כ פכ"ה, קנח), עַל פָּסוּק זֶה: "רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ" וגו', רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִינָא וְרַבָּנָן, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַרְגֵּז יִצְרְךָ וְאַל יַחְטִיאֲךָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: הַכְעֵס יִצְרְךָ וְאַל תָּבֹא לִידֵי חֵטְא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁתִּתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בְּעִירְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדְע, הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵל בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ, הִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתְךָ, "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם" וגו'. וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת יוֹדֵעַ מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּכֻלָּן, וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה.
הרגז. עליך יצרך שלא תעשה רצונו: הכעס יצרך. במעשים טובים ואז לא תבא לידי חטא אף אם יחטיאך:
וְהַקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁקּוֹרֵא אָדָם עַל מִטָּתוֹ הוּא לָאָדָם מָגֵן וּמַחֲסֶה לְהַצִּילוֹ מִן הַתְּלָאוֹת הַמְּזֻמָּנוֹת בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִבַּיּוֹם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (ה, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שְׁתֵּי פִיפִיּוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם" וגו' (תהלים קמט, ו). וּמַאי מַשְׁמַע? אָמַר מַר זוּטְרָא: מֵרֵישֵׁיה דִקְרָא שַׁמֶּעֶת לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד" וגו' (שם שם, ה) וּכְתִיב: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם" וגו'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ מַזִּיקִין בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה, ז); וְאֵין עוֹף אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (משלי כג, ה); וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא מַזִּיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף" (דברים לב, כד).
כאלו אוחז חרב בידו. להרוג את המזיקים: ומאי משמע. דבקריאת שמע הוא: רוממות אל. היינו ק"ש על כן יעלזו חסידים וגו': ובני רשף יגביהו עוף. התורה שנקראת עוף יגביהו ממך רשף: התעיף עיניך בו. אם תבטל וסגרת עיניך בתורה ואיננו התורה משתכחת ממך:
וּבְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל מִטָּתוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאוֹמֵר פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁקּוֹרִין גַּם כֵּן פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ", לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וְאוֹמְרָהּ עִם שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים וּפְסוּקֵי דְּרַחֲמֵי, דְּגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת, פֶּרֶק יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה (טו, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה וכו', שִׁיר פְּגָעִים בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וְאוֹמֵר: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן", עַד "כִּי־ אַתָּה ה' מַחְסִי" (תהלים צא, א־ט) וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", עַד "לַה' הַיְשׁוּעָה" וגו' (שם ג, א־ט).
שיר של פגעים. יושב בסתר עליון ונקרא פגעים דכתיב ביה יפול מצדך אלף והיינו מזיקין שפוגעין בו: שיר של תודה. מזמור לתודה והיו אומרים אותו בבית המקדש בכלי זמרים:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְהַנֵּי קְרָאֵי וְגָנֵי. וְהֵיכֵי עָבִיד הָכֵי וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָה – לְהָגִין שָׁאנִי. וְרַב עַמְרָם סִדֵּר וְהוֹסִיף בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה וכו' יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם" וכו'. וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ ה' בַּיּוֹם"; "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר" וגו' (זכריה ג, ב); "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" וגו' (תהלים לא, ו); "יְבָרֶכְךָ" וגו' (במדבר ו, כד). וְהָרֹא"שׁ הָיָה אוֹמֵר "הַשְׁכִּיבֵנוּ".
וגני. אחר שאמר שכב וישן: אסור להתרפאות. שיאמר דברי תורה כדי להתרפאות: להגן שאני. שלא היה צריך עדיין רפואה אלא שיגין עליו שלא יזיקו המזיקין:
וְעִם כָּל זֶה אִם נֶאֱנַס בְּשֵׁינָה וְלֹא אָמַר יוֹתֵר מִפָּסוּק רִאשׁוֹן, יָצָא. וְגַרְסִינָן פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יג, ב): אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא מִשְּׁמֵיה דְּרַב: אָמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְנֶאֱנַס בְּשֵׁינָה, יָצָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָארוּ עַבְדֵיה: בְּפָסוּק קַמָּא צַעֲרָן, טְפֵי לָא צַעֲרָן. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיה דְרָבָא: אָבוּךְ הֵיכֵי קָא עָבִיד? אֲמַר לֵיהּ: בְּפָסוּק קַמָּא קָא מְצַעֵר נַפְשֵׁיה, טְפֵי לָא מְצַעֵר נַפְשֵׁיה. וְהַכֹּל כְּפִי לִבּוֹ, דְּרַחְמָנָא לִבָּא בָעֵי.
בפסוק קמא. שמע ישראל צערן אם ראית אותי מנמנם בשעת אמירה צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5