לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לִהְיוֹת צָנוּעַ בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁבָּזֶה, הָיוּ מִתְפָּאֲרִים הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים, בִּצְנִיעוּת גְּדוֹלָה עִם הָעֲנָוָה יְתֵרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּפֶרֶק כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קיח, ב), שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר רַבִּי יוֹסֵי בִּצְנִיעוּת, וְאָמַר: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שְׂפַת חֲלוּקִי. לְפִיכָךְ, יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ, שֶׁלֹּא יִפְשֹׁט חֲלוּקוֹ חוּץ מִמִּטָּתוֹ. וְגַם בְּעָמְדוֹ אַל יֵשֵׁב עָרוֹם עַל מִטָּתוֹ, אֲבָל יִקַּח חֲלוּקוֹ בִּהְיוֹתוֹ מוּטֶה וְיַכְנִיס בּוֹ רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ יֵשֵׁב בְּמִטָּתוֹ וְיִלְבַּשׁ בְּגָדָיו. וּבָזֶה יַרְגִּיל תָּמִיד, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בָּאוֹר וּבַחֹשֶׁךְ, כִּי "מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג). וְהַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה.
לא ראו קורות ביתי. כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו: שלא יפשוט חלוקו. וילך ערום למטתו:
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג צְנִיעוּת בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אִשְׁתּוֹ, כָּרָאוּי לְזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיִּלְמְדוּ מִמִּדּוֹתָיו, שֶׁאָמַר לְשָׂרָה כְּשֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵירֵד לְמִצְרַיִם: "הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא), וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מֵרֹב צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה (נג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶּׁנָּשָׂא אִשָּׁה גִדֶּמֶת וְלֹא הִכִּיר בָּהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ. אָמַר רַבִּי: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה צְנוּעָה אִשָּׁה זוֹ, שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ בַּעֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: זוֹ דַּרְכָּהּ בְּכָךְ. אֶלָּא כַּמָּה צָנוּעַ אִישׁ זֶה, שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּאִשְׁתּוֹ.
גידמת. ידה קטועה: זו דרכה בכך. שצריכה כל אשה לכסות עצמה וכל שכן זו שהיתה צריכה לכך:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ (מז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מֶה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קִלְעֵי שְׂעָרִי. אָמְרוּ לָהּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כָךְ וְלֹא הוֹעִילוּ.
לא ראו קורות ביתי וכו'. ואיתא בתלמוד ירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהנים גדולים המלובשים משבצות זהב: הרבה. נשים עשו כך ולא הועילו ולא זכו לבנים להיות כהנים גדולים כמו שזכתה היא:
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (יג, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: "לֹא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא" (איוב לו, ז)? בִּשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בְּרָחֵל זָכְתָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל; וּבִשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיָה בוֹ בְּשָׁאוּל זָכָה וְיָצְתָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר. וּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָהּ בְּרָחֵל? דִּכְתִיב: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" (בראשית כט, יב) וְלֹא אֲחִי אָבִיהָ הוּא – בֶּן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא! אֶלָּא כֵּיוָן דְּאָמַר: בֶּן רִבְקָה אֲנִי, אֲמַר לָהּ: מִנְסִבְנָא לָךְ? אָמְרָה לֵיהּ: אִין, מִנְסִיבְנָא לָךְ, אֶלָּא שֶׁאַבָּא רַמָּאָה הוּא וְלָא יָכָלְתְּ לֵיהּ. אֲמַר לָהּ: אַחוּהֵ אֲנָא בְּרַמָּאוּת. וּמִי שָׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקֵי לְמֶעֱבַד רַמָּאוּת? אִין, דִּכְתִיב: "עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד; וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהלים יח, כו־כז). וּמַאי רַמָּאוּתָא? דְּקָאָמְרָה לֵיהּ: אִית לִי אַחֲתָא דִּקְשִׁישָׁא מִנָּאִי דִּמְעַיֵּל נִיהַלֵּךְ. מָסַר לָהּ סִימָנִין. כִּי מָטָא הַהוּא יוֹמָא עַיֵּל לָהּ לְלֵאָה, אָמְרָה רָחֵל: הַשַּׁתָּא מִכְסְפָּא אַחֲתִי – מְסַרְתָּן נִיהַלָּהּ לְהַנְהוּ סִימָנִים. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וַיְהִי בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה־ הִוא לֵאָה" (בראשית כט, כה), מִכְלָל דְּעַד הַשַּׁתָּא לָאו לֵאָה הִיא? אֶלָּא מִתּוֹךְ סִימָנִין שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב לְרָחֵל וְרָחֵל מְסַרְתָּן לְלֵאָה לָא הֲוָה יָדַע לָהּ. לְפִיכָךְ זָכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל. וּבְדִיל צְנִיעוּתָא דַּהֲוָה בֵּיהּ בְּשָׁאוּל זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר. וּמַאי צְנִיעוּתָא דְּשָׁאוּל? דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת־דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא־הִגִּיד לוֹ" וגו' (שמואל־א י, טז), זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר. וְאֶסְתֵּר מַאי הִיא? "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת" (אסתר ב, כ) וכו'.
לא יגרע מצדיק עינו. נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם אף לימים רבים מדה במדה: מסרתן ללאה. והוא צניעות שלא נתפרסם הדבר שמסרה לה סימנים: זכתה ויצא ממנה שאול. שהיה צנוע: זכה ויצאה ממנו אסתר. בתרגום של מגילה מייחס מרדכי ועושהו עשירי לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב היא אסתר בת דודו ואין לנו ראיה אחרת בכתובים שיצאה משאול:
הָא לָמַדְנוּ, כִּי דְבַר הַצְּנִיעוּת מִדָּה מְעוּלָה וַחֲשׁוּבָה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5