כְּשֶׁנִּכְנְסָה בְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם רוּחַ שְׁטוּת לְהִתְגָּאוֹת לִבּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא הַגֵּאוּת מִן הַמַּחֲשָׁבָה בְּפֹעַל, בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְדִבּוּר, עֲדַיִן יוּכַל בְּנָקֵל לְהוֹצִיא גֵאוּת זֶה מִלִּבּוֹ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁלַט עָלָיו כָּל כָּךְ לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ בְּכָל מַעֲשָׂיו כְּבָר הוּא נֶאֱסַר בּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַנִּיחוֹ עַד שֶׁמְּבִיאַתּוּ לִידֵי עֲנִיּוּת, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לג, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן וכו' סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן מִן הַחִבּוּר הַזֶּה, (סימן ג).
לגסות הרוח עניות. עניות דתורה:
וְגַם טוֹרְדָתוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדין קא, ב): אָמַר רַב נַחְמָן: גַּסוּת הָרוּחַ שֶׁהָיָה בוֹ בִּיְרָבְעָם טְרָדַתּוּ מִן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית־דָּוִד. אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־ה' בִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁב [וגו'] אֶל־ רְחָבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה" (מלכים־א יב, כו־כז) אָמַר: גְּמִירֵי שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בַעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד; כַּד חָזוּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ דְּיָתִיב וַאֲנָא קָאִימְנָא, יֹאמְרוּ: הַאי מַלְכָּא וְהַאי לָאו מַלְכָּא וְקָטְלוּ לִי וְאָזְלוּ כֻּלֵּי עָלְמָא לְגַבֵּיהּ. מִיָּד וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב. אָמַר לָהֶם: "רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַםִ הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם שם, כח), וּכְתִיב: "וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל" וגו' (שם שם, כט). מַאי "וַיִּוָּעַץ"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, שֶׁהוֹשִׁיב רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, אֲמַר לְהוּ: מַלְכָּא אַנָּא? אָמְרֵי לֵיהּ: הֵין. אֲמַר לְהוּ: כָּל דְּאַמִּינָא לְכוּ עַבְדִיתוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: הֵין. אֲפִילּוּ לְמִפְלַח עֲבוֹדָה זָרָה? אָמְרוּ לֵיהּ צַדִּיקֵי: חַס וְשָׁלוֹם. אֲמַר לֵיהּ רָשָׁע לַצַּדִּיק: סָלְקָא דַּעְתְּךָ גַּבְרָא רַבָּה כִּיְרָבְעָם פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא לְנַסּוּינְהוּ הוּא דְקָא בָעֵי, אִי מְקַבְּלֵי הַרְמַנְּיָה. אָזְלוּ וְחָתְמוּ כֻּלָּם. וְאַף אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי צַדִּיקָא רַבָּה הֲוָה וְטָעָה בְּהָלֵין חָתְמַיָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־ יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר־הֶטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכָל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי [וגו'] בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" (מלכים־ב י, ל) וּכְתִיב: "וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־ה' וגו' לֹא סָר מֵחַטֹּאוֹת בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר הִטְעוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל (שם שם, לא). אָמַר אַבַּיֵּי: בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה" (שם שם, יח). וְרָבָא אָמַר: חוֹתָמוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַשִׁילוֹנִי רָאָה וְטָעָה וְחָתַם.
גמירי שאין ישיבה. הלכה למשה מסיני ולא מקרא: שהושיב רשע אצל צדיק. ואמר להם להעמיד ב' צלמים בית אל ובדן ולא הסכימו עמו אמר לו רשע לצדיק סלקא דעתך גברא כירבעם פלח ליה לעבודת כוכבים ומזלות אלא לנסוינהו בעי אם דעתנו שלם עמו נתרצו בדבר וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומין שהן היו רוצין ושוב לא היו יכולין לחזור בהן: ואף אחיה השילוני. טעה בדבר וחתם באותו מעשה שנאמר ויאמר ה' אל יהוא וגו' לעשות הישר וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' ואמרינן מאי גרמא ליה ואמר רבא חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה מכלל דהוא טעה: ברית כרותה לשפתים. שאל יפתח אדם פיו לשטן על שאמר יהוא יעבדנו הרבה אף על פי שכונתו היתה כדי שיתפוש את נביאי הבעל מכל מקום הדבר רע ולא היה לו לדבר כן אלא היה לו לעשות תחבולה לתפשם:
גַּם אָמְרוּ שֶׁהַגַּסּוּת מַפִּילַתּוּ בַּגֵּיהִנֹּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יח, ב): וַאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (משלי כא, כד) וְאֵין "עֶבְרָה" אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא" (צפניה א, טו).
כל המתיהר. עושה בגאוה ובזדון מכח גאותו חוטא בזדון: יום עברה היום ההוא. ביום דין משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים ומזלות לגיהנם:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲפִילּוּ הִתְחִיל לִלְמֹד וּמִתְגָּאֶה בוֹ, בְּאָמְרוֹ, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם – עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת (צח, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם וְאֵינוֹ תַלְמִיד חָכָם אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב הָכָא: "גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה" (חבקוק ב, ה) וּכְתִיב הָתָם: אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שמות טו, יג).
כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם. דעביד כדאמרן בחזקת הבתים טלית של תלמידי חכמים כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח וצניעותא יתירתא הוא וגסות הוא למי שאינו תלמיד חכם: לא ינוה. לא יבא בנוה הקב"ה:
וּגְדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ: שֶׁאֲפִילּוּ הוּא חָכָם גָּדוֹל אִם מִתְיַהֵר בְּחָכְמָתוֹ וּמְהַלֵּל אֶת עַצְמוֹ – מִשְׁתַּכַּחַת מִמֶּנּוּ, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ דְּבָרִים (פסחים סו, א): תָּנוּ רַבָּנָן: הֲלָכָה זוֹ נִתְעַלְּמָה מִבְּנֵי בְתֵירָא וכו' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְיַהֵר אִם חָכָם הוּא וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּהַקְדָּמַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן (סימן א).
אֲבָל הָאָדָם שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּמִדַּת הָעֲנָוָה עִם חָכְמָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְדִמְיוֹן זַךְ וְשָׁלֵם, רָאוּי הוּא לְהַשְׁרוֹת עָלָיו שְׁכִינָה, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק אֵין בֵּין הַמּוּדָר, בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (לח, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר, עָשִׁיר וְעָנָו. וְכֻלָּן מִמֹּשֶׁה. גִּבּוֹר, דִּכְתִיב: "וַיִּפְרֹשׂ אֶת־הָאֹהֶל עַל־הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, יט) וְאָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פֵּרְשׂוֹ, וּכְתִיב: "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ" (שם כו, טז). וְאֵימָא דְּאָרִיךְ וְקָטִין? אֶלָּא מֵהָכָא: "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחוֹת וָאַשְׁלִכֵם" וגו' (דברים ט, יז) וְתַנְיָא: הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלֹשָׁה. עָשִׁיר, דִּכְתִיב: "פְּסָל־לְךָ" (שמות לד, א), פְּסָלְתָּן שֶׁלְּךָ יְהֵא. חָכָם, רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה, חוּץ מֵאֶחָד, דִּכְתִיב: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים" (תהלים ח, ו). עָנָו, דִּכְתִיב: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד (במדבר יב, ג).
משרה שכינתו. בקביעות: עשר אמות אורך הקרש. אלמא משה גבוה עשר היה וכיון שהיה גדול כל כך מסתמא גבור היה: אריך וקטין. אריך בקומה וקטין בכח: ואשליכם. ואשברם גבורה היא זו לשבר אבן כזה בהשלכתו על הארץ מכל שכן הלוחות שהוא אבן סנפירון שהוא קשה מברזל: פסולתן. חתיכות דקות שנפסל מהן היו שלו ומהם העשיר:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5