פֶּרֶק רִאשׁוֹן [שכו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש פֶּרֶק רִאשׁוֹן [שכו] – ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים הצג

לְפִי שֶׁצָּרְכֵי בְנֵי אָדָם מְרֻבִּין מִצָּרְכֵי שְׁאַר הַבְּרִיּוֹת וְרֻבָּם צְרִיכִין בְּתִקּוּנָם לִמְלָאכוֹת רַבּוֹת, בִּשְׁאֵרָם וּכְסוּתָם, וּלְאֵלּוּ הַמְּלָאכוֹת צְרִיכִים פּוֹעֲלִים רַבִּים, יִתְחַיֵּב לִהְיוֹת שִׁתּוּפָם וְחֶבְרַת קְצָתָם לִקְצָתָם דָּבָר טִבְעִי לָהֶם וְהֶכְרֵחִי בִמְצִיאוּתָם. וְגַם לָזֶה רָמְזָה תוֹרָה, בְּאָמְרָהּ: "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם" וגו' (בראשית ב, יח). וְחַכְמֵי הַמֶּחְקָר אָמְרוּ: הָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע.

שאר הבריות. חיות ובהמות ורובם רוב צרכי האדם צריכין בתיקונם אם בא לתקן אותם צריך הרבה יגיעה להם בשארם כגון במזונות חרישה וזריעה קצירה ודישה וטחינה ולישה ואפייה קודם שיאכל לחם וכן בכסות גזיזת צמר וכל הטורח קודם שילבש: וחברת קצתם לקצתם. זה חורש וזורע וזה טוחן וזה אופה וכן בכל דבר שלא על ידי אחד יוגמר הדבר כי צריך לו פעולות שונות זה מזה כדרך הטבע שכמה אומנים צריך בהכרח למציאות הדבר לגמור כגון הלחם וכסות ואם חסר מלאכה אחת מהן אין נגמר הדבר בטבע: האדם מדיני בטבע. שהטבע נותן שצריך האדם להיות במדינה בהנהגת המדינה באסיפת בני אדם לדור במדינה ובעיירות וללבוש ולאכול כטבע ומנהג המדינה ולא שידור בשדה ובעיירות ולנהוג כחיות ובהמות:

וּלְפִי שֶׁחֶבְרַת הָרַבִּים לֹא תִשְׁלַם, כִּי אִם בִּהְיוֹת בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, צִוְּתָה תוֹרָה בְּתִקּוּנֵי סִדְרֵי בְנֵי אָדָם וְהַנְהָגַת קְצָתָם עִם קְצָתָם בִּדְבָרִים רַבִּים שֶׁהֵם סִיּוּעַ לָזֶה. וְהֵם: לִגְמֹל חֶסֶד עִם כָּל אָדָם וּלְהָשִׁיב הַמַּשְׁכּוֹן לַנִּצְרָךְ לְעִתִּים יְדוּעִים וְלַעֲזֹב מֵעַל בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ, וּלְהָקִים וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה וְשֶׁלֹּא יִשְׂנָא אֶת אָחִיו בִּלְבָבוֹ וְשֶׁלֹּא יִנְקֹם וְשֶׁלֹּא יִנְטֹר, וּדְבָרִים אַחֵרִים כָּאֵלּוּ, שֶׁהֵם מִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים הַנִּכְלָלִים בְּתוֹךְ סוּג אֶחָד, וְהוּא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" (ויקרא יט, יח) וּפֵרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַאי דְּלָךְ סָנֵי לַחֲבֵרְךָ לָא תַעֲבֵיד, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לא, א), עַל אוֹתוֹ שֶׁבָּא לְהִתְגַיֵּר לִפְנֵי הִלֵּל הַזָּקֵן וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּלַמְּדֵהוּ תוֹרָה בְּרֶגֶל אַחַת, כִּדְאִיתָא לְעֵיל (סימן כט, וסימן שיג).

ולהשיב המשכון. כדכתיב עד בא השמש תשיבנו לו: ולעזוב מעל בהמת חבירו. דכתיב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו: ולהקים. חמורו ושורו דכתיב לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך וגו' הקם תקים עמו: הנכללים. כל מצות אלו כוללין בתוך סוג אחד פירוש ענין הליכת דבר מקרא אחד: ברגל אחת. שילמדנו כל התורה במהירות בזמן שיכול לעמוד על רגל אחד ולמדו מקרא זה ואהבת לרעך כמוך:

וְקָשָׁה הִיא דְבַר הַשִּׂנְאָה, שֶׁמְּסַבֶּבֶת לוֹ לָאָדָם לָבוֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: "וְכִי־יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב" וגו' (דברים יט, יא). כִּדְאִיתָא בְּנֵר ב, כְּלָל ו, חֵלֶק ב פֶּרֶק א (סימן סג).

שמסבב. שהיא סבה שגורמת:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּרִאשׁוֹנָה (כג, א): תַּנְיָא: "לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר" (ויקרא יט, יח), אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה וְאֵי זוֹ הִיא נְטִירָה? נְקִימָה, אָמַר לוֹ: הַשְּׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ. אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ. אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִּי קַרְדֻּמְךָ. זוֹ הִיא נְקִימָה. נְטִירָה, אוֹמֵר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ. אוֹמֵר לוֹ: לָאו. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ וַאֲמַר לֵיהּ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ. אוֹמֵר לֵיהּ: הֵילָךְ, אֵינִי כְמוֹתְךָ, שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִּי קַרְדֻּמְּךָ. זוֹ הִיא נְטִירָה וכו'.

ואיני כמותך שלא השאלתני. זו היא נטירה שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו:

וּלְעוֹלָם יְקַבֵּל אָדָם עֲצַת אוֹהֲבוֹ, אֲפִילוּ אוֹמֵר לוֹ דִּבְרֵי תוֹכֵחוֹת וְחֵרוּפִין, כִּי לְטוֹבָתוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן, כְּדֵי לְהַחְזִירוֹ לְמוּטָב וּלְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ רָעָה. וְיִתְרַחֵק מֵעֲצַת שׂוֹנְאוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא מְהַלְּלוֹ וּמְשַׁבְּחוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְהַחְנִיפוֹ, עַד שֶׁיַּתְמִיד בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין קה, ב): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: מַאי דִּכְתִיב: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת" וגו' (משלי כז, ו)? טוֹבָה קִלְלַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁקִּלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה קִלְּלָם בְּקָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכָּה ה' אֶת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם" (מלכים־א יד, טו), מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחְלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, אֲפִילוּ כָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁדּוֹמְמוֹת הַרוּחוֹת עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ; אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן. אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז, מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף, וַאֲפִילוּ כָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנָּשְׁבָה רוּחַ דְּרוֹמִית עוֹקַרְתּוֹ, וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו.

ויתרחק מעצת שונאו. שמחניפו ומחזיקו ברשעתו ומקוה שיראה בו לסוף בקלון שבא עליו: ונעתרות. נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה ווינ"ד שויפ"ל בל"א כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא: וגזעו מחליף. לאחר שנקצץ הקנה גדלה אחרת למעלה: אינו עומד במקום מים. והאי דכתיב כארזים עלי מים בלעם אמר כארזים כלומר שאין עומדין במקום מים והשכינה אמרה עלי מים וכן כולהו מפרש באגדה בכי האי גונא כנחלים פוסקין לפעמים יצתה בת קול נטיו הוא אמר כגנות אמרה בת קול עלי נהר הוא אמר כאהלים יצתה בת קול ואמרה נטע: אין מזיזין אותו ממקומו. שאינו נכפף ונכנע ועל כן ברוח קשה נשבר ונעקר אבל קנה נכפף ברוח ועל כן אינו נשבר:

וּבִזְמַן שֶׁהָאַהֲבָה בֵּין הַחֲבֵרִים – מַרְבָּה הָרֵעוּת וְהַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וּכְשֶׁיִּמְצָא אָדָם חָבֵר אָהוּב נֶאֱמָן לוֹ יִקְנֵהוּ בְכָל יְכָלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק א מֵאָבוֹת (משנה ו): וּקְנֵה לְךָ חָבֵר. לָכֵן הוֹצִיאוּ בִּלְשׁוֹן קִנְיָן, וְלֹא אָמַר: "וַעֲשֵׂה לְךָ חָבֵר", אוֹ: "הִתְחַבֵּר לְאַחֵרִים", רְצוֹנָם לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לָאָדָם שֶׁיִּקְנֶה לוֹ אוֹהֵב לְעַצְמוֹ שֶׁיְּתַקֵּן בּוֹ כָּל עִנְיָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא. וְאִם לֹא יִמְצָאֵהוּ צָרִיךְ שֶׁיִּמְשְׁכֵהוּ לְאַהֲבָה עַד שֶׁיַּשִּׂיג אוֹהֵב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ תָּמִיד אַחַר רְצוֹנוֹ, עַד שֶׁתִּתְחַזֵּק אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַמּוּסָר: כְּשֶׁתֹּאהַב – אֱהֹב עַל מִדּוֹת אוֹהֲבֶיךָ, וְאַל תֹאהַב עַל מִדּוֹתֶיךָ. וּכְשֶׁיְּכַוֵּן כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לְהָפִיק רְצוֹן חֲבֵרוֹ יִהְיֶה כַּוָּנַת שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד דָּבָר אֶחָד בִּלְתִּי סָפֵק. וְיִרְבֶּה הַחִבָּה בֵּינֵיהֶם.

וקנה לך חבר. ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו כדי שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו: או חברותא. שיהיו לו חברים אוהבים שיכול להתיעץ עמהם ולסמוך עליהם כדוד ויהונתן שהציל דוד ממיתה או מיתה כלומר טוב לו המיתה אם אין לו חברים ואוהבים שיעמדו עמו בעת צרתו: עד שתתחזק. שיהיה לאוהב חזק ושלם לך שיאהבך בכל לבו כמו שאתה אוהב אותו: כשתאהב. לאוהבך אהוב אותו כמו שהוא אוהב לך אבל לא תאהב אותו לפי מדתך שאתה איש ישר ואוהב אותו בכל לבך כמזגך הטוב והוא אינו כן באהבתו עמך על זה אל תסמוך להיות לאוהב לך: להפיק רצון חבירו. כלומר שיקיים כל מה שחבירו רוצה בו ושהוא כרצונו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן