בִּרְאוֹת רַבּוֹתֵינוּ דֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם אֵיךְ הֵם חֲסֵרוֹת וְאֵינָן עוֹמְדוֹת עַל בֻּרְיָן, שֶׁיִּבְחֲרוּ לְעַצְמָם הַנְהָגָה מְדִינִית בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְיִקְּחוּ לָהֶם הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם יוֹתֵר הֲגוּנוֹת לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ – דִּבְּרוּ בָהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי דַעְתּוֹ. וּכְשֶׁרָאָה רַב אַשֵּׁי לְחַבֵּר הַתַּלְמוּד כָּתַב דִּבְרֵי מוּסָרִים אֵלּוּ בֵּין הַפְּרָקִים אַגַּב גְּרָרָא, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מֵהֶם הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בְּקַו הַיֹּשֶׁר. וּלְפִי שֶׁהַחֲכָמִים הֵם עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל וְכָל שְׁאַר בְּנֵי אָדָם מַשְׁגִּיחִים בָּהֶם אִם יִרְאוּ לָהֶם מִדָּה גְרוּעָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלִילוּ לָהֶם תּוֹאֵנָה וִידַבְּרוּ עֲלֵיהֶם דֹפִי, עַל כֵּן הֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים עַד קָצֶה אַחֲרוֹן וּרְחוֹקִים מִכָּל חֲשָׁד, לְפִי שֶׁיְּהֵא נִקְדָּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדָם בְּפִי כָּל אָדָם וְיִכְסְפוּ הַכֹּל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, וְיֹאמְרוּ עַל לוֹמְדֶיהָ: אַשְׁרֵיהֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתָּם וִיהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדָם. כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פו, א): תַּנְיָא: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו, ה), שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶיךָ וכו'. כִּדְאִיתָא בַּחֲתִימַת נֵר רִאשׁוֹן (סימן כט) וּבְפֶרֶק שְׁלִישִׁי שֶׁל הַנְהָגַת לוֹמְדֵי תוֹרָה (סימן רנא).
ואינן עומדות. הדעת ושכל בני אדם על בוריין על ישרם להתנהג בדרך ארץ במדת הבהיר וישר להתנהג הנהגה מדינית כדרך בני אדם בצרכי מדינה כל מה שהוא צריך לעסק ישוב המדינה בין הבריות בנקיות דירתו ומלבושיו להתערב בין הבריות ובמשא ובמתן ובדברי מאכליו והוא הנהגה לבני אדם במדינה: אם יראו. עמי הארצים מדה גרועה בתלמידי חכמים אז יעלילו עליהם תואנה עלילה להתגרות בהם וידברו על הת"ח דופי דבה רעה: ויכספו. ויחשקו: מתאהב על ידך. לחבריך קורא מקרא ושונה משנה ומשמש תלמידי חכמים:
גַּם הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ, כִּי תַלְמִיד חָכָם לֹא יְהֵא רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְעֵינָיו כִּדְבַר חוּלִין, כִּדְגָרְסִינָן בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (נב, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמַה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בַּחֲתִימַת נֵר תַּלְמוּד תּוֹרָה (סימן רעד).
כדבר חולין. היפוך הקדושה כדבר חול נגד הקודש כלומר שפל וקל בעיניו:
וְגַם אָמְרוּ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים. וְגַם אִם אֶחָד נִכְנָס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שֶׁיֹּאמַר אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים עַל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא הָיָה אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְכֵן בַּדּוֹמֶה לָזֶה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (י, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בַּמְזֻמָּנִין לָהּ. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר: "הַשְׁכִּימוּ לִי שִׁבְעָה לַעֲלִיָּה. הִשְׁכִּים וּמָצָא שְׁמוֹנָה. אָמַר: מִי זֶה שֶׁעָלָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת – יֵרֵד. עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁעָלִיתִי שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת; וְלֹא לְעַבֵּר שָׁנָה עָלִיתִי, אֶלָּא לִלְמֹד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה הֻצְרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: שֵׁב בְּנִי שֵׁב, רְאוּיוֹת כָּל הַשָּׁנִים לְעַבֵּר עַל יָדֶיךָ, אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בַּמְּזֻמָּנִים לָהּ. וְלֹא שְׁמוּאֵל הַקָּטָן הֲוָה, אֶלָּא אִינֵישׁ אַחֲרִינָא הֲוָה, וּמֵחֲמַת כִּסּוּפָא הוּא דַּעֲבֵיד הָכֵי. כִּי הָא דְּקָא יָתֵיב רַבִּי וְקָא דָּרֵישׁ וְהֵרִיחַ רֵיחַ שׁוּם. אָמַר: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם – יֵצֵא. עָמַד רַבִּי חִיָּא וְיָצָא. עָמְדוּ כֻּלָּן וְיָצְאוּ. לְמָחָר מְצָאוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַתָּה הוּא שֶׁצִּעַרְתָּ אַבָּא? אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל.
אלא במזומנין לה. שהזמינן הנשיא מבערב: השכימו לי. מחר שבעה לעלייה המיוחדת לישב בה בית דין: ולא לעבר שנה עליתי. להצטרף עמכם עכשיו אלא ללמוד תורה מכם היאך תעשו: ולא שמואל הקטן הוה. דעלה שלא ברשות ומחמת כיסופא הוא דעבד שלא יכירו מי העולה שלא ברשות וילבינו פניו: מצאו רבי שמעון בר רבי. לרבי חייא ואמר ליה אתה ציערת לאבא שאכלת השום ונדף הריח אמר חס ושלום שאוכל שום בבואי לבית מדרשו אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא:
וְרַבִּי חִיָּיא מֵהֵיכָא גָמֵיר לָהּ, מֵרַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר. וְאָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֶחָד מִכֶּם קִדְּשַׁנִּי בְּבִיאָה, כָּתַב רַבִּי מֵאִיר גֵּט וְנָתַן לָהּ, עָמְדוּ כֻלָּם וְכָתְבוּ וְנָתְנוּ לָהּ.
וְרַבִּי מֵאִיר מֵהֵיכָא גָמֵיר לָהּ, מִמַּעֲשֵׂה דִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן. וּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן מֵהֵיכָא גָמֵיר לָהּ? מִשְּׁכַנְיָה בֶּן יְחִיאֵל, דִּכְתִיב: "וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן־יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (עזרא י' ב). וּשְׁכַנְיָה בֶּן יְחִיאֵל מֵהֵיכָן גָּמֵיר לָהּ? מִיְהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ. חָטָא יִשְׂרָאֵל" (יהושע ז, י־יא). אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי דִילְטוֹר אֲנִי לָךְ? לֵךְ וְהַפֵּל גּוֹרָלוֹת. וְאִי בָּעֵית אֵימָא? מִמֹּשֶׁה. דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי" וגו' (שמות טז, כח).
ממעשה דשמואל הקטן. כדלעיל במעשה עיבור השנה: אנחנו מעלנו. והוא לא נשא כותית והכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם: מיהושע. ממעשה דיהושע שלא רצה הקב"ה לגלות לו מי הוא החוטא והכניס את כולן בכלל שנאמר חטא ישראל במעשה דעכן: מאנתם. כולן בכלל והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת דכתיב יצאו מן העם ללקוט וגו':
וְכָל תַּלְמִיד חָכָם הַבּוֹחֵר מֵעַצְמוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הֲרֵי הוּא מְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5