כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה הָיָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, עַל כֵּן הֵכִין עוֹלָם מָלֵא מִכָּל טוּב קֹדֶם שֶׁבָּרָא אָדָם. מָשָׁל לְאָדָם הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לִבְנוֹ וְהֵכִין לוֹ כָּל צָרְכּוֹ קֹדֶם הִכְנִיסוֹ לַחֻפָּה. וְגַם כָּל הָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִבְדִּילוֹ מִכָּל הָאוּמוֹת, וְכַוָּנַת רֵאשִׁית הָעוֹלָם הָיָה בַּעֲבוּרָם, דִּכְתִיב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיה ב, ג).
וְהָכֵי אִיתְמַר בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא פָּרָשָׁה א (ד): יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְמַחְשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת: "כְּבִכּוּרָה בַתְּאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ". וַאֲמְרִינָן עֲלָה: רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַב יִצְחָק: מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לַכֹּל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת וְלֹא הָיָה לוֹ בֵּן הֵימֶנָּה. לְיָמִים נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר: טְלוּ מֵילָנִין וּקְלָמִין וְקֹנְדְּלִין אֵלּוּ לִבְנִי (פרוש: דיו וניר וקולמוסין). וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: מֵילָנִין וּקְלָמִין וְקוּלְמוֹסִין רוֹצֶה וּבֵן אֵין לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לָנוּ: טְלוּ מֵילָנִין זוֹ לִבְנִי. חָזְרוּ וְאָמְרוּ: הַמֶּלֶךְ אִצְטַגְנִין הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד בֶּן הֵימֶנָּה לֹא הָיָה אוֹמֵר "טְלוּ קַלְמִין וּמֵילָנִין זוֹ לִבְנִי"? כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל תּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
כבכורה. הראשונה בתאנה שהיא חביבה לו מאחרונות כך חביבין ישראל להקב"ה שהיה ראשית מחשבתו שבשבילם ראוי העולם להבראות שיעמוד בצדקתם לא כן העובדי כוכבים ומזלות: אצטגנין. הוא חוזה בכוכבים:
אָמַר רַבִּי בְּנָיָה: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" (דברים לג, כא).
בחכמה. התורה שנקראת חכמה שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה: וירא ראשית לו. ראה הקב"ה משה וברא בזכותו העולם וזה בראשית ברא:
וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר עַל יְצִירָתוֹ: "וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא). וַאֲמְרִינָן הָתָם בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי: "מְאֹד" זֶה אָדָם. תִּמְצָא שֶׁהָאָדָם הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (שם שם, כו). רוֹצֶה לוֹמַר, בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: "וְהִנֵּה טוֹב", זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה; "מְאֹד", זֶה הָעוֹלָם הַבָּא. לָמַדְנוּ שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם עַל אוֹתָם שֶׁזּוֹכִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים.
והנה טוב מאד. דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד: מאד. אותיות אדם: בשביל הצדיקים. שעליהם הוא צלם אלהים אבל מהרשעים סר צלם וכבהמות נדמו:
וְעַל דָּא גָרְסִינָן הָתָם: אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֶבְרָאֶנּוּ הֲרֵי רְשָׁעִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ הֵיאָךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ? מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִפְלִיג דַּרְכָּן שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ רַחֲמָיו, וּבְרָאוֹ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "כִּי־יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תהלים א, ו). מַהוּ "תֹּאבֵד"? אִבְּדָהּ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו וְשִׁתֵּף בּוֹ רַחֲמָיו, וּבְרָאוֹ.
הפליג. הרחיק ממנו כביכול כאילו לא ראה אחר מעשיהם ושתף להם מדת הרחמים:
נִמְצָא שֶׁהַכַּוָּנָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, סוֹבְלִין יִסּוּרִין וְגָלוּת לְמָרֵק עֲוֹנָם וּלְסַגֵּף גּוּפָם, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם וּבְפֶרֶק חֵלֶק: אָמַר רַב הוּנָא: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", זוֹ מִדַּת יִסּוּרִין. וְכִי יִסּוּרִין טוֹבָה מְאֹד, אַתְּמָהָא! אֶלָּא שֶׁעַל יָדֶיהָ בָּאִין הַבְּרִיּוֹת לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר: "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו, כג), אָמַרְתָּ: צֵא וּרְאֵה, אֵי זוֹ דֶּרֶךְ מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? הֱוֵי אוֹמֵר: מִדַּת יִסּוּרִין.
ודרך חיים. חיי עולם הבא הויין לו על ידי תוכחות מוסר לאדם:
וְגַם תּוֹרָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי יִסּוּרִין, דְּגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין. וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר" וגו' (תהלים צד, יב); אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְיָדַעְתָּ [עִם לְבָבֶךָ] כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ" וגו' (דברים ח, ה) וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה" (שם שם, ז); הָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב: "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". לְהוֹדִיעֵנוּ. כִּי בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף גּוֹבֶרֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא הֲפָכוֹ. וְעַל כֵּן טוֹב לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְעַנּוֹת גּוּפָם בְּיִסּוּרִין וְצָרוֹת וְגָלֻיּוֹת וְלֹא יֵעָנֵשׁ נַפְשָׁם בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי.
ולא יענש נפשם. ר"ל טוב להם לקבל היסורין באהבה שהקב"ה מיסרם בעולם הזה בעבור עונותיהם ושלא תענש נשמתם לעולם הבא:
וְעַל כֵּן בָּחַר אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּזַרְעוֹ שֶׁיִּפְּלוּ בַגָּלוּת עַל עֲוֹנָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בַגֵּיהִנֹּם, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא, פָּרָשָׁה (מד, כא): "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה" וגו' (בראשית טו, יז), שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֶרְאָה לוֹ: גֵּיהִנֹּם וּמַלְכֻיּוֹת, מַתַּן תּוֹרָה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲמַר לֵיהּ: כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עוֹסְקִים בִּשְׁנַיִם נִצּוֹלִים מִשְּׁנַיִם, פָּרְשׁוּ מִשְּׁנַיִם הֵם נִדּוֹנִין בִּשְׁנַיִם. אֲמַר לֵיהּ: בַּמֶּה תִּתְרַצֶּה שֶׁיִּדֹּנוּ בָנֶיךָ, בְּגֵיהִנֹּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת? רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמְרוּ: אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ גֵּיהִנֹּם: וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ הַמַּלְכִיּוֹת. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם וַה"' וגו' (דברים לב, ל), שֶׁהִסְכִּים ה' לִדְבָרוֹ. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא אוֹמֵר: הָיָה אַבְרָהָם תָּמֵהּ כָּל הַיּוֹם בַּמֶּה אֲבָרֵר? גֵּיהִנֹּם אוֹ מַלְכִיּוֹת וכו'.
ובית המקדש. תפלה וקרבנות: בשנים. תורה ועבודה ניצולין מגיהנם ושעבוד מלכיות: כי צורם. זה אברהם דאיקרי צור דכתיב הביטו אל צור חצבתם וה' הסגירם שהסכמה חתימת העצה והסגרה וזה הוא לדעת ר' חנינא דאמר אברהם בירר המלכיות:
וְגַם הֶרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַגָּלֻיּוֹת לְיִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לַחֲטוֹא בָּאָרֶץ וְלִפֹּל בַּגָּלוּת עַל חֶטְאָם. וְטוֹב לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לֵעָנֵשׁ בְּגוּפָם הַכָּלֶה וְלֹא בְנַפְשָׁם אֲשֶׁר נֶחְצְבָה מִלְּמַעְלָה וְתוּכַל לִקְנוֹת שֵׂכֶל וְחַיֵּי הָעוֹלָם. וְעוֹד, כִּי כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִבְדְּלוּ לִטֹּל חֶלְקָם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, וְעוֹלָם הַזֶּה הוּא הֵפֶךְ עוֹלָם הַבָּא – שִׁפְלוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה תִּגְרֹם לָהֶם גְּדוּלָה לֶעָתִיד לָבֹא בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים גַּם לְגוּפָם, וּבָעוֹלָם הַבָּא לְנַפְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ יוֹתֵר אָרוֹךְ לְמַעְלָה, בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא, בְּנֵר תַּלְמוּד תּוֹרָה. (סימן רנח).
וְחוּץ מִזֶּה, אֲפִילוּ לְמִי שֶׁחָמוּר בְּעֵינָיו עֹנֶשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְיִסּוּרָיו, מָצִינּוּ כִּי לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל וּלְאַהֲבָתָם פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם עֲוֹנָם מְעַט מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִמָּלֵא סְאָתָם כְּמוֹ לְאוּמוֹת הָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ד, א): מִשְׁתַּבַּח לְהוּ רַבִּי אֲבָהוּ לְמִינָאִי בִּדְרַב סַפְרָא דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא וכו', אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת וכו'. כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת הַחִבּוּר (סימן א).
אוהבו נפרע ממנו מעט. וזה שעשה משה רבינו טובה וקיום לישראל שנאמר עליו מי יקום לי וגו' עם פועלי עון שגזירת הקב"ה אין להשיב רק רוע הגזירה יכול להבטל דקשה הקב"ה קילל במ"ט קללות ומשה כפל אלא הוא הטובה שעשה ששבר כל קללה לשנים ושוב החליש כחם משל למלך שגזר על בנו להשליך עליו אבן מק' ליטרא מה עשה אוהבו דלבטל גזירת המלך אי אפשר לזרוק עליו אי אפשר מחלקו וזורק עליו בשני פעמים נמצא שקיים הגזירה והבן לא הוזק כך עשה משה וכן עשה הקב"ה בגזירותיו לישראל בכל פעם והוא טעם אחד מאריכת הגלות:
וּתְשׁוּבַת הָרַבִּים אֲפִילוּ בְּדֹחַק צָרוֹת וְיִסּוּרִין וְגָלֻיּוֹת תְּהֵא מְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְנִגְאָלִין בָּהּ, כִּדְאָמְרִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צז, ב); תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחְזִירָן לְמוּטָב. לָמַדְנוּ שֶׁהַיִּסּוּרִין מְקָרְבִין אֶת הַגְּאוּלָה.
וכי אם אין עושין תשובה אין נגאלים. והא כתיב בעתה אחישנה ולא יאחר:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5