כָּל הַמַּשְׂכִּיל הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ כִּי כָל מַעֲשָׂיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין וְהָאֱלֹהִים יָבִיא בַּמִּשְׁפָּט עַל כָּל נֶעֱלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. וְהָאָדָם תְּחִלַּת דִּינוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכַאֲשֶׁר יֵדַע הָאָדָם שֶׁבָּא דִּינוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וַהֲלֹא יֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין, מַה יֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר בָּא דִּינוֹ לִפְנֵי דַּיָּן הָעוֹלָם וּבְיָדוֹ כַּפָּרָתוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה קֹדֶם שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּדִינוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ" (שיר השירים ח, ח).
מה נעשה לאחותנו. לכנסת ישראל ביום שידובר בה והתרה לה לתשובה אם ישובו ויעמדו באמונתם כחומה נבנה עליה טירת כסף יזכו לגאולה ולבנין בית המקדש:
וְלָכֵן רָאוּי כָּל יְרֵא אֱלֹהִים לְעוֹרֵר בִּימֵי הַתְּשׁוּבָה קֹדֶם יוֹם הַחֲתִימָה וִימַעֵט בְּעֶסְקוֹ וִיחַפֵּשׂ וְיִתְעַסֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא זְמַן שֶׁל רָצוֹן לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב: "בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ" (ישעיה מט, ח) וְאוֹמֵר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (שם נה, ו) וְאָמְרוּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָא: רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: "בַּעֲשָׂרָה יָמִים" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: "כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים" הַיְּדוּעִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵעֲזִיבַת הַחֵטְא.
כעשרת הימים. הכ' בפתח וה"א ה' הידיעה שהיו מעשרת ימי תשובה והמתין הקב"ה לנבל אם עושה תשובה ולא עשה ונגפו ה':
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמָן וּמְכַפֵּר דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, אִם חָטָא אָדָם בֵּינוֹ לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ לְרַצּוֹתוֹ בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פה, ב): אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל), עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְשֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
וַאֲמְרֵי עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: (פז, א): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵחֵלֶק עֲזִיבַת הַחֵטְא (סימן רפג) וכו'.
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה חַיָּב אָדָם לְרַצּוֹת לַחֲבֵרוֹ תֵּכֶף פְּשִׁיעָתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵת יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל כָּל פָּנִים וְאוֹתוֹ שֶׁפָּשַׁע אֶצְלוֹ אַל יְאַחֲרוֹ בַדָּבָר וּמַעֲבִירִין עַל כָּל פְּשָׁעָיו. כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, א) וּבְמַסֶּכֶת נְדָרִים, פֶּרֶק הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק (נה, א): רָבָא הֲוָה לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא מִילְתָא בְּהַדֵּיהּ (וכו'. כדאיתא לעיל, בפרק שלישי מחלק שלישי של הנהגת לומדי התורה). כִּי מָטָא מְעָלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, אָמַר: אֵיזֵיל אַפֵיסֵיהּ. אֲזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ דְּקָא מָזֵיג לֵיהּ חַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי כַּסָּא וְאֶמְזִיגֵיהּ אֲנָא לֵיהּ. מָזַג לֵיהּ. כַּד טָעֲמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: דָּמֵי לִי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא. אֲמַר לֵיהּ: לָא תֵיתֵיב אַכְּרָעֵיךְ עַד דִּמְפַרֶשֶׁת לִי לְהַנֵּי קְרָאֵי: מַאי דִּכְתִיב "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת" (במדבר כא, יט)? אֲמַר לֵיהּ: אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתוֹ – נְתוּנָה לוֹ בְמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (שם שם, יח); וְכֵיוָן שֶׁנְּתוּנָה לוֹ בְמַתָּנָה נָחַל אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל"; וְכֵיוָן שֶׁנָּחַל אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת"; וְאִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא" (שם שם, כ); וְאִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיה מ, ד).
מלתא. כעס: אמר איזיל אפייסיה. לרב יוסף: מזג. במים רב יוסף סגי נהור הוי ולא היה רואהו והכיר בטעם היין שהוא מזגו לפי שהיה מכיר רב יוסף במזגו של רבא מתחלה שהיה בקי ליתן מים ביין במדה: שהכל דשין אותו. שאין לו גסות: במתנה. ולא ישכח ממנו ויהיה נחלתו מאל התורה להבינה ואז יזכה לנחלת אל שנאמר להנחיל אוהבי יש:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פז, א): רַב הֲוָה לֵיהּ מִילְתָא בְּהַדֵּי הַהוּא טַבָּחָא. אָזֵיל תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא. כִּי מָטָא מְעַלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי לָא אֲתָא, אָמַר: אֵיזֵיל אֲנָא. פָּגַע בֵּיהּ רַב הוּנָא, אָמַר: לְהֵיכָא אָזֵיל מַר? אָמַר: לְפִיּוּסֵי לִפְלָנְיָא קָא אֲזֵילְנָא. אָמַר: קָא אָזֵיל מַר לְמִקְטַל נַפְשָׁא. אָזַל קָרָא אַבָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל, לֵית לִי מִלְּתָא בְּהַדָּךְ. הֲוָה פָלֵיג רֵישָׁא, גָּדָא נַרְגָּא מְקַתֵיהּ וְיָתֵיב בְּקוּעֵיהּ וְקָטְלֵיהּ.
בהדי ההוא טבחא. הטבח חטא לו: למקטל נפשא. עכשיו הוא מענישו למות: הוה פליג רישא. שבר עצמות ראש של בהמה ובא הברזל בקועיה בגרגרתו:
וְנָהֲגוּ לִטְבֹּל בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְסָמְכוּ עַל מִדְרָשׁ שֶׁל פִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (מו), שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמָצִינוּ בִּתְשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים, בְּשֵׁם הָרַב יִצְחָק בֶּן גִּיאַת זַ"ל: טְבִילָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מִתִּקּוּן חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לָאו בַּת בְּרָכָה הִיא. הִילְכָךְ טוֹבֵל אָדָם כְּמִנְהָג וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, דְּאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג, מִדְּאָמַר רַב לְעִנְיָן עֲרָבָה: "חָבֵיט חָבֵיט וְלָא בָרֵיךְ, קָסָבַר מִנְהַג נְבִיאִים הוּא", אַלְמָא אַמִּנְהָג אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.
לענין ערבה. של הושענות שאן מברכין עליהם ברכה כשחובטין העלים מהם שאין לנו רק לחובטן שכך המנהג:
וְצִוּוּ לִקְבֹּעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לְהַרְאוֹת שֶׁשָּׂמֵחַ בְּהַגִּיעַ זְמַן כַּפָּרָתוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (פא, ב): תָּנֵי, רַבִּי חִיָּא בַר רַב מִדִּפְתֵּי: "וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ" (ויקרא כג, לב) וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין, וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה בִּתְשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.
כל האוכל ושותה וכו'. והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה ומדאפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך כאילו מתענה בתשעה:
וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוֹטֵר הָעִיר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: קְנֵה לִי דָּג, וְלֹא מָצָא אֶלָּא דָּג אֶחָד וְנָתַן בּוֹ זָהוּב. הָיָה שָׁם יְהוּדִי חַיָּט וְנָתַן בּוֹ שְׁנַיִם. וְחָזַר הָעֶבֶד וְנָתַן בּוֹ שְׁלֹשָׁה. וְחָזַר עוֹד הַחַיָּט וְהוֹסִיף עָלָיו עַד שֶׁהֶעֱלָהוּ לַחֲמִשָּׁה וְנִשְׁאַר עִמּוֹ. בָּא הָעֶבֶד וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַמְּאוֹרָע. שָׁלַח הַשּׁוֹטֵר בְּעַד הַחַיָּט. אֲמַר לֵיהּ: מַה מְּלַאכְתְּךָ? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּט. אָמַר לֵיהּ: וְלָמָּה קָנִיתָ דָּג שְׁוֵה זָהוּב בַּחֲמִשָּׁה זְהוּבִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלְּקַחְתּוֹ מִיַּד עַבְדִי שֶׁשְּׁלַחְתִּיו לִקְנוֹתוֹ לִי? הֵשִׁיב לוֹ: וְהֵיאָךְ לֹא אֶקְנֶנּוּ אֲפִילוּ בַּעֲשָׂרָה, כְּדֵי לְאָכְלוֹ בְּיוֹם כָּזֶה שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בּוֹ וְאָנוּ בְּטוּחִים שֶׁיְּכַפֵּר לָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן יָפֶה עָשִׂיתָ וּפְטָרוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְשָׁלוֹם. לְלַמְּדֵנוּ, כִּי מִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵינוֹ נִזּוֹק בְּאוֹתוֹ דָבָר.
וּבַיּוֹם הַזֶּה מַרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּיוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה שֶׁצִּוָּה לָהֶם לְהִתְעַנּוֹת אָמַר, שֶׁיִּתְעַנְּגוּ קֹדֶם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּדֵי לְחַזֵּק גּוּפָם וְיוּכְלוּ לְהִתְעַנּוֹת. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד וְגָזַר עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אֶחָד. וְצִוָּה לְסָעֲדוֹ קֹדֶם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִסְבֹּל הַתַּעֲנִית.
וְעוֹד, לְפִי שֶׁבְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ קוֹבְעִין סְעוּדָה לְשִׂמְחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּלְפִי שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִקְבֹּעַ סְעוּדָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהַיּוֹם יוֹם צוֹם, נִתְחַיַּבְנוּ לְקָבְעָהּ מִבְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאִם אָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָתוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַצּוֹם הָעִנּוּי גָּדוֹל בַּצּוֹם. וְעַל כֵּן אָמְרוּ: כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. כְּלוֹמַר, שֶׁהַתַּעֲנִית נַעֲשָׂה לוֹ גָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהֻרְגַּל לַיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו בְּעֹנֶגּ וְנַעֲשָׂה לוֹ כִּשְׁנֵי יָמִים בְּתַעֲנִית.
וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בֶּן דַּעַת – מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ בְּבוֹא יוֹם כַּפָּרַת עֲוֹנוֹתָיו – צָרִיךְ לְהַקְדִימוֹ בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוּכָן לְכַפָּרָה. כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הָרוֹפֵא, כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה שֶׁמַּגִּיעַ הַגְּבוּל לַחוֹלֶה מַקְדִּימוֹ בַּהֲרָקָה מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהָיָה סִבַּת הַחֹלִי מֵחֲמַת מִלּוּי כֶּרֶס אוֹ מִמִּלּוּי דָּם, כִּי כְּשֶׁיָּבוֹא הַגְּבוּל, שֶׁיִּמְצָאֵהוּ נָקִי וּמוּכָן לְקַבְּלוֹ. וְאִם לָאו – הַגְּבוּל יְקָרֵב מִיתָתוֹ; כָּךְ יִקְרֶה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הוּא יוֹם הַגְּבוּל לְחוֹלֵי הַנֶּפֶשׁ, אִם יַעֲמֹד בְּפִשְׁעוֹ וְיִמְצָאֶנּוּ רָשָׁע בְּדִינוֹ יְקָרֵב גְּזַר דִּינוֹ וְאִם יִמְצָאֶנּוּ נָקִי וּבִתְשׁוּבָה – יְמָרֵק עֲוֹנוֹתָיו וְיַלְבִּינֵם וִיכַפֵּר לוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א, יח). וְעַל כֵּן טוֹב לוֹ לָאָדָם לְחַפֵּשׂ בִּדְרָכָיו וְלָשׁוּב מֵחַטֹּאתָיו וּלְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם מִבָּעֶרֶב, קֹדֶם סְעוּדָתוֹ. וְגַם לִטְבֹּל גּוּפוֹ, וְנַפְשׁוֹ יוֹתֵר, וְלֹא יִדְמֶה כְּמִי שֶׁטּוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֲבָל יָכִין אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּיוֹם זֶה מְלֻבָּן וּמְזֹרָז בִּתְשׁוּבָה וְיָבוֹא יוֹם הַכַּפָּרָה וִיכַפֵּר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּמִדַּת רַחֲמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם" (ויקרא טז, ל).
כי כשיבא הגבול. זמן שיתגבר החולי להתפשט באברים יהיה גופו נקי וזך ולא יאחוז בו החולי כל כך ויש בו כח לסבול החולי ויתרפא ואם לאו שגופו אינו נקי יתגבר עליו החולי עד שימות כן הדבר בנקיות החטאים ממנו אז לא יבא לו עונש למיתה רק ושב ורפא לו וכל השנה מי שאוכל ואינו מתענג נקרא חסיד חוץ מערב יום כפור שיאכל ויתענג:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5