אַף־עַל־פִּי שֶׁחַיָּב אָדָם לְכַבֵּד לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִירָא מֵהֶם, גָּדוֹל הוּא חִיּוּבוֹ בְּשֶׁיְּכַבֵּד אֶת רַבּוֹתָיו וְיִירָא מֵהֶם. וְהִשְׁווּ רַבּוֹתֵינוּ מוֹרָא רַבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק ד מֵאָבוֹת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךְ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהִבְדִּילָם רַבִּי אֶלְעָזָר; שֶׁל חֲבֵרוֹ קְרָאוֹ "כָּבוֹד" וּלְרַבּוֹ קְרָאוֹ "מוֹרָא". וְעַל כֵּן אָמְרוּ, שֶׁכָּל תַּלְמִיד שֶׁשּׁוֹנֶה בִּפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁיְּהוּ שִׂפְתוֹתָיו נוֹטְפוֹת מָר מִמּוֹרָאוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת ל, ב): אָמַר רַב גִּידָל אָמַר רַב: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְאֵין שִׂפְתוֹתָיו נוֹטְפוֹת מָר – תִּכָּוֶינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר" (שיר השירים ה, יג), אַל תִּקְרֵי "מוֹר עֹבֵר", אֶלָּא, "מַר עֹבֵר"; אַל תִּקְרֵי "שׁוֹשַׁנִּים", אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים.
יהי כבוד תלמידך. שכן מצינו במשה שאמר בחר לנו אנשים ליהושע תלמידו עשאו שוה לו: וכבוד חבירך כמורא רבך. דאמר ליה אהרן למשה בי אדוני ואהרן גדול ממנו בשנים היה ואמר בי אדוני: ומורא רבך כמורא שמים. דכתיב אדוני משה כלאם כלם מן העולם כיון שמרדו בך כאלו מרדו בהקב"ה וחייבים כלייה: נוטפות מר. מרירות מחמת אימה. מור היינו מר ואימה. תכוינה ראוי שפתותיו להיות נשרפים מור לשון בשמים שהוא לשון שמחה שושנים לשון שושן ופרח וגם לשון שמחה אלא ששונים לשון משנה שילמוד באימה לפניו:
וְגַם קְרָאוּהוּ דְּעָבִיד אַפְקְרוּתָא – לְמִי שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר בִּכְבוֹד רַבּוֹ כָּרָאוּי, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צט, ב): אָמַר רַב יוֹסֵף: הֵיכֵי דָמֵי אַפְקְרוּתָא, כְּגוֹן דְיָתֵיב קַמֵּיהּ רַבֵּיהּ וְנָפַל לֵיהּ שְׁמַעְתָּא וַאֲמַר: הָכֵי קָאֲמֵינָא בְּדוּכְתָא אַחֲרִיתֵי, וְלָא אָמַר: כְּדַאֲמַר מַר הָתָם. וְרַב נַחְמָן אוֹמֵר: זֶה הַקּוֹרֵא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה נֶעֱנַשׁ גֵּיחֲזִי? מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה־בְּנָהּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֱלִישָׁע" (מלכים־ב ח, ה) (ולא קאמר אדוני אלישע). וְרָבָא אָמַר: כְּגוֹן הַנֵּי דְבֵי מִבִּנְיָמִין אַסְיָא, דְּאָמְרֵי: רַבָּנָן מַאי עַבְדֵי לָן, מֵעוֹלָם לָא שָׁרוּ לָן עוֹרְבָא וְלָא אֲסִירוּ לָן יוֹנָה. רָבָא, כִּי הֲוָה אָתְיָא טְרֵיפְתָא לְקַמֵּיהּ, אָמַר: קָארוּ לִי מִנְיָמִין אַסְיָא, כִּי הֲוָה שָׁרֵי לֵיהּ, אָמַר: חֲזוּ דְשָׁרוּ לְכוּ עוֹרְבָא; וְכִי הֲוָה אָסַר לָהּ, אָמַר: חֲזוּ דְאָסְרוּ לְכוּ יוֹנָה. רַב פָּפָּא אָמַר: כְּגוֹן דַּאֲמַר: הַנֵּי רַבָּנָן. וְרַב פָּפָּא נַמֵּי אִשְׁתְּלֵי וַאֲמַר: הַנֵּי רַבָּנָן, וְיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא כֻּלֵּי יוֹמָא. לֵוִי בַר שְׁמוּאֵל וְרַב הוּנָא בַר יְהוּדָה הֲווּ יָתְבֵי וְקָא מְתַקְנֵי כְּסוּתָא לְסִפְרֵי דְרַב יְהוּדָה, כִּי מָטוּ לִמְגִלַּת אֶסְתֵּר, אָמְרֵי: הַאי לָא בָעֵי כְסוּתָא. אָמַר לְהוּ רַב יְהוּדָה: בְּעִיתוּ לְמֵיתַב בְּתַעֲנִיתָא. [רוֹצֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁלֹּא אָמְרוּ בִלְשׁוֹן שְׁאֵלָה].
לא שרו לן עורבא. לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה. שרינן עורבא שהיתר זה איננו מצוי בתורה אלא סופרים אמרוה: כגון דאמר הני רבנן. כאדם שאומר אותו ת"ח דלשון בזוי הוא שהיה לו לומר רבותינו שבמקום פלוני. לשון אחר כגון דאמר הני רבנן דכשהוא מספר שום דבר מרבנן אומר הני רבנן ולשון גנאי הוא הני אבל הנהו רבנן אינו גנאי: כי מטו למגילת אסתר. לתקן לה מטפחת אמרי הא מגילת אסתר לא בעי מטפחת כלומר ודאי לא בעיא מטפחת כמו אחרת ולשון גנאי הוא דהוי להו למימר בלשון שאלה כך צריכה או אינה צריכה משום דפלוגתא היא חד אמר מגילת אסתר אינה מטמאה ידים דאינה נאמרה ברוח הקודש וחד אמר נאמרה ברוח הקודש ולא היה להם לפסוק הלכה בזה:
וְעַל כֵּן מְצֻוֶּה אָדָם בִּדְבָרִים רַבִּים בִּכְבוֹד רַבּוֹ יוֹתֵר מִבִּכְבוֹד אָבִיו. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵלּוּ מְצִיאוֹת (לג, א): אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, אֲבֵדַת רַבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו, שֶׁאָבִיו מְבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ: הָיוּ אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מָשׂוֹי, פּוֹרֵק שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵק אֶת שֶׁל אָבִיו. אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו; אֲבָל אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.
אבידת רבו קודמת. והוא שיהא רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו ור"י אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו:
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לב, א): אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות יג, כא). אָמַר רָבָא: הֲכֵי הַשְׁתָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלְמָא דִילֵיהּ הוּא וְתוֹרָה דִילֵיהּ הִיא וּמָחִיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ, הָכָא תּוֹרָה דִידֵיהּ הִיא דְלִמְחֹל? הֲדַר אָמַר רָבָא: אִין, תּוֹרָה נַמֵּי דִּילֵיהּ הִיא, דִּכְתִיב: "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם" וגו' (תהלים א, ב). אֵינִי, וְהָא רָבָא הֲוָה קָא מַשְׁקֶה בְהִלוּלָא דִבְרֵיהּ וְדָלֵי לֵיהּ כַּסָּא לְרַב פַּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְקַימֵי מִקַמֵּיהּ, לְרַב מָרֵי וּלְרַב פִּנְחָס בְּנֵי רַב חִסְדָּא וְלָא קָמוּ מִקַמֵּיהּ, וְאִיקְפַּד וַאֲמַר: הַנֵּי רַבָּנָן – רַבָּנָן, וַהַנֵּי רַבָּנָן לָאו רַבָּנָן? וְרַב פַּפָּא הֲוָה מַשְׁקֶה בְהִלּוּלָא דְאַבָּא מַר בְּרֵיהּ וְדָלֵי לֵיהּ כַּסָּא לְרַב יִצְחָק וְלָא קָם מִקַּמֵּיהּ, וְאִיקְפַּד? אֲפִילוּ הָכֵי, הִדּוּר בָּעֵי לְמֶעֱבַד לֵיהּ.
הכא תורה דידיה. בתמיה הכבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על כבוד התורה שהיא של הקב"ה: ובתורתו יהגה וגו'. בתחילה היא תורת ה' ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו: הני רבנן. אתם חשובים חכמים בעיניכם שלא עמדתם מפני. רבנן חבריכם דקמו מפני לאו רבנן נינהו ובלשון תמיה אמר להם וקשה אם תורה דיליה היא למה איקפד היה לו למחול: הידור בעי למעבד. לנוע מעט כאלו רוצה לעמוד מפניו וע"כ קפיד:
אָמַר רַב אַשֵּׁי: אֲפִילוּ לְמָאן דַּאֲמַר הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. מֵתִיבֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה מִבְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֵיאָךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ, אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: "וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם" וגו' (בראשית יח, ח) וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוֹ לוֹ? לֹא נִדְמוּ אֶלָּא כְּעַרְבִיִּים; וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְעוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים וּמוֹרִיד מָטָר וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אֶלָּא אִי אִתְמַר הָכֵי אִתְמַר: אָמַר רַב אַשֵּׁי: אֲפִילוּ לְמָאן דַּאֲמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו), שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.
רבן גמליאל ברבי. כלומר אדם גדול וחשוב וכן כל ברבי שבגמרא: לא נדמו אלא כערביים. שאמר להם ורחצו רגליכם שהם משתחוים לאבק רגליהם שלא להכניס עבודת כוכבים בביתו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5