דְּבַר תְחִיַּת הַמֵּתִים אֵינוֹ כִּשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא דָּבָר טִבְעִי לְנֶפֶשׁ הָשָּׁלֵם – אֲבָל הוּא עִנְיָן שֶׁל נֵס וְנִפְלָא מְאֹד, מֵהַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָתִיד לַעֲשׂוֹת; וּלְפִי שֶׁהוּא דָּבָר חוּץ לַטֶּבַע, כְּמוֹ הָהֵרָיוֹן לְאִשָּׁה אֲשֶׁר נִבְרֵאת בְּתוֹלַדְתָּהּ לִהְיוֹת עֲקָרָה. וְגַם הַגְּשָׁמִים הַבָּאִים בִּשְׂכַר מִצְוָה, כְּנֶגֶד טֶבַע הַמְּאוֹרוֹת וְהָאֲוִיר, אֲשֶׁר נִקְרְאוּ "גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים", לְפִי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרוֹת הַשֵּׁם וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ בָּעוֹלָם בְּנַצְּחוֹ הַתּוֹלָדוֹת, כִּדְאָמְרִינָן בְּרֹאשׁ תַּעֲנִית (ב, א): מַאי גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹשֶׂה גְּדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת" וגו' (איוב ט, י) וּכְתִיב: "הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְּנֵי אָרֶץ" וגו' (שם ה, י). עַל כֵּן, לְפִי שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִין סֵדֶר טִבְעִי אֶלָּא בִּרְצוֹן הַשֵּׁם, נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בְּעֹנֶשׁ וּבְשָׂכָר, לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁהַפְּעוּלוֹת הַמִּתְחַדְּשׁוֹת בִּדְבַר הַגְּשָׁמִים הֵם תְּלוּיִים בְּחֵפֶץ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁפּוֹעֲלִים בֶּאֶמְצָעוּת הַשֶּׁמֶשׁ וּשְׁאָר הַכּוֹכָבִים, לוּלֵי שֶׁפְּעוּלָה זֹאת הִיא יוֹתֵר קְרוֹבָה אֶל הַטֶּבַע מֵהַשְּׁנֵי דְבָרִים הָאֲחֵרִים, שֶׁהֵם תְּחִיַּת הַמֵּתִים וּפְקִידַת עֲקָרוֹת – אֲבָל שְׁלָשְׁתָּן אֵלּוּ לֹא נִמְסְרוּ בְיַד הַטֶּבַע, שֶׁנִּקְרָא "שָׁלִיחַ", לַעֲשׂוֹת סֵדֶר טִבְעִי בְּלִי הִשְׁתַּנּוּת – אֶלָּא בְּחֵפֶץ אֱלֹהִי.
שהוא. שכר עוה"ב דבר טבעי והדין נותן שהקב"ה יתן שכר טוב לעושי רצונו לנשמותם הקדושות: אבל הוא. תחיית המתים שכולם יזכו לתחייה הוא ענין של נס וכו': להיות עקרה. אשה שהיא עקרה אין הטבע נותן להיות לה ולד ואם היה לה ולד הוא שעשה הקב"ה נס נפלא כמו לשרה וכן הגשמים אינם באים אלא בטבעם כשהוא יום המעונן ועת הגשמים ואם הם באים ביום המאור ואויר השמים זכים אין זה טבעם כמו שאמר שמואל הלא קציר חטים היום וגו' ואין עת גשמים ובתפלתו הביא גשמים וכן כל צדיק בתפלתו מביא גשמים והוא בנס נפלא באים הגשמים אז: בנצחו. הקב"ה מנצח התולדה היא הטבע ועושה נסים נגד הטבע: עושה גדולות עד אין חקר. אלמא דכתיב חקר בגשמים וכתיב חקר בברייתו של עולם ושם כתיב נאזר בגבורה אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה וגבורת הקב"ה הוא שברא העולם וכן בגשמים שנותן שהם קיום לעולם: סדר טבעי. שבעת הרוחות ויום המעונן עת גשמים אלא ברצון הקב"ה הם באין אף שלא בעתם וטבעם ע"כ כתב הקב"ה שיתן הגשמים בעונש ובשכר כמו שכתוב והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו ובעונש ועצר את השמים ולא יהיה מטר: שהפעולות המתחדשות. כשבאו הגשמים או כשנעצרים שלא כדרך הטבע שלהם: שפועלים באמצעות השמש. שהגשמים שבאים בדרך טבעם הם בכח הגלגל והכוכבים שסידר הקב"ה ע"י המזלות והגלגלים בעת שיביאם הגשם: לולי. אך ורק שפעולה זאת בגשמים אף על פי שהם באים לפעמים בדרך נס הוא יותר קרוב אל הטבע שירדו הגשמים שהרי הם על כל פנים בטבע שיבואו גשמים יותר מב' דברים שלא נותן הטבע כלל וכלל שעקרה ילדה ומתים יחיו אלא הכל בנס נפלא הוא. וכן אם בא לצדיק טובה בעוה"ז אין זה דרך הטבע רק בנס נפלא כי בטבע שכר הצדיק נשמרת לעוה"ב וכן אם בא לרשע רעה הוא בדרך נס שעושה הקב"ה כי הטבע להיות לרשע רק טוב בעוה"ז כמו שהוא בנר ראשון סימן י': לא נמסרו. להיות לעולם ביד שליח ממונה עליהם:
וְלָזֶה רָמְזוּ בְאָמְרָם עֲלָהּ: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מַפְתֵּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל גְּשָׁמִים וְשֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. מַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה, דִּכְתִיב: "וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ" (בראשית ל, כב); מַפְתֵּח שֶׁל גְּשָׁמִים, דִּכְתִיב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת־אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת־הַשָּׁמַיִם" (דברים כח, יב); וּמַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: "וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת־ קִבְרוֹתֵיכֶם" (יחזקאל לז, יג). בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי: אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה; דִּכְתִיב: "פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ" וגו' (תהלים קמה, טז). וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא חָשִׁיב לְהָא? אָמַר לָךְ: גְּשָׁמִים נַמֵּי הַיְנוּ פַּרְנָסָה. וְאוּלַי כִּי לָרֶמֶז הַזֶּה סִדְּרוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תְּחִיַּת הַמֵּתִים וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּגְבוּרוֹת אַחַר בִּרְכַּת אָבוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ בִּגְבוּרוֹת בִּהְיוֹתָן עֲקָרוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן הֵם בְּחֵפֶץ אֱלֹהִי בְּלִי חִיּוּב הַטֶּבַע.
ויפתח. הוא בעצמו ולא שליח: כי אני ה'. ולא שליח וכן פותח את ידך ולא שליח: גשמים נמי היינו פרנסה. וכבר חשיב ליה: בגבורות. באתה גבור בתפלת י"ח: שנולדו בגבורות. ונפלאות ה' בדרך נס שהרי שרה ורבקה עקרות היו וכולל באתה גבור גשמים ותחיית המתים והאבות סמך להם שהם דבר העקרים שהם הג' דברים שביד הקב"ה שהם באים דרך נס כדאמרינן:
וּלְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים בָּאִים כְּלָלִית בְּאֶרֶץ אַחַת וּבְמַלְכוּת אַחַת וּבִמְדִינָה אַחַת, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכְּשֶׁבָּאִים בְּשִׁנּוּי הַטֶּבַע בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים – מִתְפַּרְנְסִין בָּם גַּם הָרְשָׁעִים, וְאַף יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיקִים, לְפִי שֶׁהֵם בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹסְקִים יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה. וְעַל דָּא גָּרְסִינָן עֲלָה (תענית ז, א): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִיּוֹם תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דְּאִלּוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַצַּדִּיקִים וְלֹא לָרְשָׁעִים וּגְשָׁמִים לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים. לְפִי שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים הוּא דָבָר הַבָּא לְגוּף הָאָדָם כְּפִי שְׁלֵמוּתוֹ וְאֵין זוֹכִים בּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא הַצַּדִּיקִים, אֲבָל לָרְשָׁעִים הוּא לָהֶם לְגֵרָעוֹן וּפְחִיתוּת וּלְדֵאָבוֹן, כְּדִכְתִיב: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב, ב) וּכְתִיב: "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" (יחזקאל כ, לח), "כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם" וגו' (ישעיה סו, כד).
באים כללית. כשהגשם בא לא בא לצדיק לבד רק על כל המדינה ולכל הארץ אף שבאים דרך נס: ואף יותר. הגשם בא להנאת הרשעים כי ארץ נתנה ביד רשע: ולא לרשעים. אף על פי שיחיו כולם לא יהיה להם הנאה כי ישובו רשעים לשאולה וכמ"ש, ואלה לחרפות וגו':
וְעַל דָּא גָּרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (קיא, ב): אָמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: עַמֵּי הָאָרֶץ אֵינָם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵתִים בַּל־יִחְיוּ רְפָאִים בַּל־יָקֻמוּ" (ישעיה כו, יד). תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: "מֵתִים בַּל־יִחְיוּ", יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "רְפָאִים בַּל־יָקֻמוּ", בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דַּאֲמֶרֶת לְהוּ הָכֵי, אֲנַל בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה מוֹקְמִינָן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ: "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (שם שם, יט), כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה, טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה אֵין טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל (סימן קסט).
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיַּעַמְדוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶן. קַל וָחֹמֶר מֵחִטָּה: וּמַה חִטָּה שֶׁנִּקְבֶּרֶת עֲרוּמָה יוֹצֵאת בְּכַמָּה מַלְבּוּשִׁין, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִין בִּלְבוּשֵׁיהֶן – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלבושיהן. בתכריכין שנקברו בו. ד"א בלבושיהן של כבוד שיעשה להם הקב"ה ממצות שעשו בחייהן הנקרא חלוקי דרבנן:
עַל כֵּן יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין שֶׁדָּבָר זֶה הוּא אֶחָד מֵהַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה וְשֶׁנַּפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים יָשׁוּבוּ לִגְוִיּוֹתֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתוּ וְיוֹלִידוּ. וְהוּא עִנְיָן חוּץ לְטֶבַע הַמְּצִיאוּת וְאֵין עָלָיו רְאָיָה מִדֶּרֶךְ עִיּוּן, אֶלָּא מִנְהָגוֹ מִנְהַג הַנִּסִּים וְיֵשׁ לָנוּ לְקַבֵּל בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין (דניאל יב, יג).
ואין עליו ראיה. לומר שדין הטבע נותן כן כמו דין הטבע שיהא לנשמות שכרם הטוב בעולם העליון אלא שיהא בנס נפלא מהקב"ה שינהג אז בזה להחיות המתים: ותנוח. בגן עדן כשתמות ותעמוד בתחיית המתים בסוף הימים לקץ הימין כמו לקץ הימים:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5