כְּשֵׁם שֶׁהַתּוֹרָה מְגִינָה עַל לוֹמְדֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ מְגִינָה מֵעָנְשָׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, אַף־עַל־פִּי שֶׁחָטָא. וְקַל וָחֹמֶר מֵאֱלִישָׁע "אַחֵר", שֶׁאָמְרוּ עָלָיו בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (טו, ב): כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּ"אַחֵר", שַׁמְעִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דַּהֲווּ אָמְרֵי: לָא מֵידָן נְדַיְנֵיהּ וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי נֵיתֵיֵיהּ. "לָא מֵידָן נְדַיְנֵיהּ, מִשּׁוּם דְּגָמַר אוֹרַיְתָא; "וְלֹא לְעָלְמָא דְּאָתֵי נֵיתְיֵיהּ" מִשּׁוּם דְּחָטָא כֻּלֵּי הַאי.
כי נח נפשיה דאחר. כשמת אמרי ברקיע לא מידן נדייניה וכו':
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק חוֹמֶר בַּקֹדֶשׁ (שם כז, א): אָמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. קַל וָחֹמֶר מִסַּלְמַנְדְּרָא: וּמַה סַּלְמַנְדְּרָא שֶׁהִיא תוֹלָדַת אֵשׁ, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּל גּוּפָן אֵשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
סלמנדרא. כשמבערין אש שבע שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא:
וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה שְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, שֶׁהתּוֹרָה מְגִינָה לוֹ מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם; וְעוֹד, שֶׁחָכְמָתוֹ מְסַיְּעָתוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְלֵב, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ (ברכות יט, א): תָּאנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם שֶׁמָּא עָשָׂה תְשׁוּבָה, שֶׁמָּא סַלְּקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא וַדַּאי עָשָׂה תְשׁוּבָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא אֲמָרָן אֲלָּא בִּדְבָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ, אֲבָל בְּמָמוֹנָא עַד דְּמַהְדַּר לְמָרֵיהּ.
שבגופו. שחטא בגופו נגד הקב"ה אבל אם גזל או גנב ממון יכול להרהר אחריו עד שיחזיר הממון:
וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֻבְטָח לוֹ שֶׁנּוֹחֵל עוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִּלָה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כח, ב): תָּאנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֱּאֶמַר: "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג, ו), אַל תִּקְרֵי "הֲלִיכוֹת" אֶלָּא "הֲלָכוֹת". וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (סד, א): אָמַר רַבִּי לֵוִי בַר הִינֵי: כָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל־חָיִל יֵרָאֶה" וגו' (תהלים פד, ח).
הליכות. ששונה הלכות עולם הבא לו: ילכו מחיל אל חיל. מלת חיל נאמר על רבוי עם ובבית הכנסת ובביהמ"ד יש רבוי עם יזכה שיראה אל אלהים בציון:
נִמְצָא, כִּי מְנוּחָתָם וּגְדוּלָתָם וַהֲדָרָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל הַדָּא גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וגו' (שם שם, ה). אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַרְוֶה גַּם־הוּא יוֹרֶה" (משלי יא, כה). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם הֶחָכָם הוּא פַּרְנַס הַדּוֹר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל־ מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם" (ישעיה מט, י).
אשרי וגו'. עוד יהללוך סלה היינו לעוה"ב שהוא סלה נצחיות: ומרוה גם הוא יורה. מי שמרוה את תלמידיו בדבר הלכה בעוה"ז גם הוא יורה לעוה"ב: מרחמם. בעוה"ז ינהגם לעולם הבא:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (ק, א): דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַר סִימוֹן: כָּל הַמַּשְׁחִיר עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ד מֵהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, בִּכְלָל זֶה (סימן רמב).
המשחיר. פניו מתוך דוחק ולומד הקב"ה יאיר פניו בעוה"ב:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פה, ב): אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמִיָה לְרַבִּי זֵירָא: מַאי דִּכְתִיב: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא" וגו' (איוב ג, יט)? אָטוּ לָא יְדַעְנָא דְּקָטוֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא? אֶלָּא, כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא; "וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו" (שם), כָּל הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא.
וְעוֹלָם הַבָּא הוּא עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת, אֲשֶׁר נֶהֱנִין בּוֹ הַנְּשָׁמוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרָכוֹת, פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּרַב: הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא פְרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא קִנְאָה וְלֹא תַחֲרוּת, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.
וְלָזֶה הָיוּ מִתְאַוִּין חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: כִּי הֲווּ מִיפְטְרֵי רַבָּנָן מִבֵּי רַב אַמִּי וְאָמְרֵי לָהּ מִבֵּי רַבִּי חֲנִינָא הֲווּ אָמְרִין הָכֵי: רַבֵּינוּ, עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְחַיֶּיךָ, אַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים. פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַּעַת, לְשׁוֹנְךָ תַּרְחִישׁ רְנָנוֹת. לִבְּךָ יֶהְגֶּה בִינָה, כִּלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה וְרַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין.
מפטרי רבנן. זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו: עולמך תראה בחייך. כל צרכיך תמצא פיך ידבר חכמות בלשון ברכה היו אומרים יביעו ידברו שפתיך דברי דעת. לשונך תרחיש כמו רחש לבי דבר טוב לשון דבור כליותיך תעלוזנה ישמחו עפעפיך יישירו לשון יושר שתהא מבין בתורה כהלכה: דברי עתיק יומין. הקב"ה שהוא מעולם:
וְעַל כֵּן מִי שֶׁיִּטְרַח לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ג, א): שׁוֹטִים, מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת? רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא הֵכִין נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִסְעוּדַת הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּקְרָא שַׁבָּת, שֶׁאַחַר כָּךְ לֹא יוּכַל לַהֲכִינוֹ.
שוטים. הרשעים יאמרו לעוה"ב הנה נקיים עתה המצות יאמר להם הקב"ה וכו':
וְכֵיוָן שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת, טוֹב לוֹ לִלְמֹד וִיקַבֵּל שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל דָּא גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יז, א): רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הֲוָה מְסַיֵּם סִפְרֵיהּ דְּאִיּוֹב אָמַר הָכֵי: סוֹף אָדָם לָמוּת וְסוֹף בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה, וְהַכֹּל לְמִיתָה הֵן עוֹמְדִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, גָּדֵל בְּשֵׁם טוֹב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א).
כי הוה מסיים ספרא דאיוב. על שם שאיוב נפטר בשם טוב אמר הכי:
לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר וכו'. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף פֶּרֶק ב מֵאָבוֹת: הוּא הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה; אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
לא עליך. לא הטיל הקב"ה על אדם אחד שיקיים כל התורה כולה רק מה שמוטל עליו לקיים אם אפשר לו בזה המצוה שייכות לקיים ובאותן מצות שתוכל לקיימם בריבוי ומיעוט כפי שתעסוק בהן תקבל שכר אבל אל יאמר מאחר שאי אפשר לי לקיים כולם לא אקיים כלום ע"ז אמר אין אתה בן חורין להבטל ממנה וע"י כל ישראל שכל אחד יקיים מה שצוה עליו ומה שיכולת בידו לקיים מתקיים כל התורה כולה:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5