הַתּוֹרָה הִיא אוֹרָהּ שֶׁל עוֹלָם וְהָעוֹסְקִין בָּהּ מְאִירִין לָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, א): תַּנְיָא, אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: מַאי דִּכְתִיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג)? תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. לוֹמַר לְךָ: מַה נֵּר מְאִירָה לְפִי שָׁעָה אַף מִצְוָה מְגִינָה לְפִי שָׁעָה; וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לְךָ: מָה אוֹר מֵאִיר לָעוֹלָם אַף תּוֹרָה מְאִירָה לָעוֹלָם. וְאוֹמֵר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" (שם שם, כב), בָּעוֹלָם הַזֶּה; "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (שם), זֶה יוֹם הַמִּיתָה; "וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (שם), לָעוֹלָם הַבָּא. מָשָׁל לָאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיּוֹת רָעוֹת וּמִלִּסְטִים, נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, נִצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצּוֹל מֵחַיּוֹת רָעוֹת וּמִלִּסְטִים וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵי זֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, נִצֹּל מִכֻּלָּן. כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת נֵר שֶׁל מִצְוָה (סימן עח). וּרְאֵה וְהָבֵן אֵיךְ הִמְשִׁיל הַמִּצְוָה לְנֵר וְהַתּוֹרָה לָאוֹר הַתְּמִידִי.
היא תשיחך. תליץ בעדך את זכותך: פחתים. גומות ובורות בדרך: נזדמנה לו אבוקה של אור. כך זכה לקיים מצות ניצול ממקצת פורעניות: שעלה עמוד השחר ניצול מחיות. אף כאן זכה לתורה ניצול מן החטא ומן היסורין: ועדיין אינו יודע וכו'. שמא יכפנו יצרו ליבטל וישוב עליו הרע ופורעניות: הגיע לפרשת דרכים. ושם הכיר את דרכו ואף כאן הגיע ליום המיתה ולא פירש מן התורה עד יום מותו ניצול מן כולן: לאור התמידי. לאור החמה שהוא תמיד ולא כנר שהוא דולק לפי שעה:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא (ג, ב): מַעֲשֶׂה בְּהוֹרְדוּס מַלְכָּא דְּקָטַל לְכוּלְהוּ רַבָּנָן וְשַׁבְקֵיהּ לְבָבָא בֶּן בּוּטָא לְמִישְׁקַל עֵצָה מִנֵּיהּ. אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיָלָא לְעֵינֵיהּ. יוֹמָא חַד אֲתָא וְיָתֵיב קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חָזֵי מַר הַאי עַבְדָא בִּישָׁא מַאי קָא עֲבִיד. אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי אֶעֱבִיד לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לֵילְטְיֵיהּ מַר. אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב: "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל" (קהלת י, כ). אֲמַר לֵיהּ: הַנֵּי מִילֵי מֶלֶךְ וְהַאי לָאו מֶלֶךְ הוּא. אֲמַר לֵיהּ: וְלָא יְהֵא עָשִׁיר, וּכְתִיב: "וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר" (שם). אֲמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב: "וְנָשִׂיא בְּעַמְּךָ לֹא תָאֹר". (שמות כב, כז), בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ וְהַאי לָאו עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ הוּא. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא, דִּילְמָא אִיכָּא אִינִישׁ גַּבָּן. דְּשָׁמַע מִילְּתָא וְאָזִיל וּמוֹדַע לֵיהּ לְמַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא מִיהָא לֵיכָא אִינֵישׁ גַּבָּן. אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ). אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה יְדַעְנָּא דִּצְנְעִיתוּ כֻּלֵּי הַאי לָא הֲוָה קֲטִילְנָא לְכוּ; הַשְׁתָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ דַּהֲהוּא גַבְרָא? אֲמַר לֵיהּ: הוּא כִבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם. כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – רַבָּנָן, דִּכְתִיב בְּהוּ: "כִּי נֵר מִצְוָה" וגו' (משלי ו, כג); יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם" (ישעיה ב, ב) וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם.
אהדר ליה כלילא דייליא. אנקה תרגום ילא והוא שרץ שקורין איגו"ל בל"א ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביב עיניו ונקרינהו לעיניו של בבא בן בוטא להיות סומא: עבדא בישא. דהוא היה עבד לבית חשמונאי ומלך ועל עצמו אמר כך לשמוע מה שידבר לו: בעושה מעשה עמך. כך אמר לו הורדוס זה מותר לקלל שהרג החכמים והוא אינו עושה מעשה עמך ורשע הוא: מסתפינא. מתירא אני מהורדוס פן ישמע לו שאני מקלל: השתא מיהא. אנא ואת שנינו כאן ואין שומע:
וְגָרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּה: "כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־ כָּל־הַמִּצְוָה" וגו' (דברים יא, כב), אָמַר בַּר קַפָּרָא: הַנֶּפֶשׁ וְהַתּוֹרָה נִמְשְׁלוּ לְנֵר. הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כח); תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה" וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם: נֵרִי בְיָדְךָ וְנֵרְךָ בְּיָדִי. נֵרִי בְיָדְךָ זוֹ הַתּוֹרָה, וְנֵרְךָ בְּיָדִי זוֹ הַנְּשָׁמָה; אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ, וְאִם כִּבִּיתָ אֶת נֵרִי אֲנִי אֲכַבֶּה אֶת נֵרְךָ. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "רַק הִשָּׁמֵר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" (דברים ד, ט). הֱוֵי "כִּי אִם־שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן". אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָיָה לוֹ כֶרֶם בַּגָּלִיל וְאֶחָד הָיָה לוֹ כֶרֶם בִּיהוּדָה, אָמַר אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּלִיל לְאוֹתוֹ שֶׁבִּיהוּדָה: שְׁמֹר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם: הֲרֵי תוֹרָתִי בְיָדְךָ וְנַפְשְׁךָ בְּיָדִי, אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ וְאִם אִבַּדְתָּ אֶת שֶׁלִּי אֲנִי מְאַבֵּד אֶת שֶׁלְּךָ. הֱוֵי "כִּי־אִם־שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן".
השמר לך. התורה ומצות ואז תשמור את נפשך תגרום לך לשמור נפשך וזה כי אם שמור שלי תשמרון שלך:
וְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ" (במדבר ו, כה), זֶה מְאוֹר הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה" וגו'.
זה מאור. זה ברכת יאר אור התורה הוא:
וְגָרְסִינָן בַּמִּדְרָשׁ: וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִם" (קהלת יא, ז), פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: מַה מָּתוֹק הָאוֹר, אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "ואֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה, לא). רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: מַה מְּתוּקִים דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְאוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר".
וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ" וגו' (משלי ו, כ), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד" (שם שם, כא), לָמָּה? "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" (שם שם, כב). רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב שֶׁתֵּלֵךְ לְאוֹרוֹ; וְאֵי זֶה? זֶה אוֹרָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁקָּנָה לוֹ תוֹרָה; לָמָּה? שֶׁהִיא מְשַׁמֶּרֶת אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ רָעָה, דִּכְתִיב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" וגו'.
נוצר וגו'. ואל תטוש תורת אמך מצות אביך תורה שבכתב תורת אמך תורה שבע"פ:
וְגָרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ קֹהֶלֶת: "עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת יב, ב), זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהלים פט, לז); "וְהָאוֹר" (קהלת שם), זֶה אוֹר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר"; "וְהַיָּרֵחַ" (שם), אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב: "כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם" (תהלים פט, לז); "וְהַכּוֹכָבִים" (קהלת, שם), אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג).
והירח. אלו סנהדרין שהיו יושבין עגולין כירח רק מקום לעמידת הבעלי דינין היה פתוח:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5